נקודת מבט כללית
[14 בפברואר, 2018 שעה 19:45]
עברו כמעט שנתיים מאז מותה של אווה. לכולם היה קשה להמשיך ועוד יותר קשה להתגבר. קייטי ישבה על מיטתה כשבנה הקטן בן החצי שנה- סקוט שכב על רגלייה ושיחק עם אצבעותיה. "כיף לך להציק לאמא?"-שאלה אותו קייטי והוא הוציא לשון. "אאוץ'"-מילמלה קייטי כשסקוט נשך את אצבעותיה ולא שיחרר בגלל ששיניו מתחילות לצאת.
"מה אתם עושים?"-שאל שון כשנכנס לחדרם.
"הוא מציק לי"-התבכיינה קייטי. "כל הכבוד לו, רואים שהוא הבן שלי"-אמר שון וקייטי הרימה גבה.
"אתה חושב?"-שאלה קייטי ומרימה את סקוט על ידיה.
"אני בטוח"-קבע שון בחיוך וקייטי העבירה את סקוט לידיו.
"לא נו אני לא יכול, את יודעת שאני אשבור אותו. הוא כזה קטן ושביר"-קבע שון.
"שקרן"-קבעה קייטי קורצת לו ומתמקמת בנוחות על המיטה. "בוא בונבון של אבא"- אמר שון משכיב אותו עליו ומלטף את גבו הקטן.
"תגיד רגע"-החלה להגיד קייטי מתיישבת לידו על המיטה.
"איך בדיוק הכל קרה? למה באותו היום יצאת אחרי"-
המשיכה את דבריה קייטי.
"פרקר הודיע לי שזה סטפן, הוא זה שאיים עליך. בהתחלה הייתי שבור אבל בדיוק כשיצאת הוא נכנס וסיפר הכל, איך יכולת לא לספר לי?"-אמר שון טיפה בכעס.
הם לא דיברו על זה שנתיים, הכל קרה כל כך מהר והרבה דברים קרו מאז. הם לא ידעו איך להתמודד עם כל מה שקרה וכנראה הרחיקו מידע על התקרית בתת מודע.
"הוא בא לילה לפני, שרבנו. הייתי בגינה והוא פשוט בא ואיים עלי"-אמרה קייטי מגרדת את ראשה.
שון נאנח בעצבנות קם בזהירות והניח את סקוט בתוך מיטתו. "מה הוא אמר לך?"- שאל שון לא מביט בקייטי ומתעסק בסקוט הישן.
שון התקדם לחלון, אותו החלון שבאותו היום הוא הביט בה. "הוא אמר שיפוצץ את הבית איתכם"-אמרה לשון והוא הינהן בהבנה.
"בגלל זה הפצצה"-מילמל. "מה?"-שאלה קייטי, לא שמעה מה אמר.
"לא משנה"-קבע מסתובב אליה, מחייך.
"את יודעת שהשומרים של סטפן התערבבו עם שלנו"-קבע שון נכנס למיטה. "באמת?"-שאלה קייטי. "בגלל זה הוא אמר שהוא עוקב ויש לו פה אנשים משלו"-מילמלה קייטי ושון הינהן טופח על חזהו מסמן לקייטי לשים את ראשה עליו. "היינו במצב קריטי ואחרי שייצבו את מצבנו ניתקו את הכבלים שמודדים דופק וזה עשה צליל של מוות ואז השומרים שלו ברחו.
זה מה שסיפרו לי"-החל לומר שון וקייטי קמה והתישבה לידו פוערת את עינייה. שון עדיין שכב והביט בתיקרה.
"אתה רציני? בגלל זה?"-החלה לומר קייטי בהלם.
"כן בגלל זה היא מתה"-קבע.
סקוט החל לזוז מצד לצד ומשמיע קולות. שון קם אליו והרים אותו על ידיו "תזהר"-אמרה קייטי ושון חייך מהמראה החמוד של סקוט.
"הכל בעבר קייטי, לא משנה מה צריך להמשיך"-קבע שון מנשק את ראשו של סקוט ומניח אותו בחזרה במיטתו לאחר שנירדם שוב.
''איך אתה יכול?"-שאלה קייטי קמה ומתקדמת לחלון הגדול ליד מיטתו של סקוט. "קשה לי נורא, זו היתה אמא שלי אבל היא תמיד היתה אומרת שקודם משפחה"אמר מסתובב עם גופו לכיוון קייטי ומתקרב אליה.
"היא תמיד ידעה מה נכון ומה להגיד ומתי"-אמרה קייטי מחייכת בזמן ששון מלפף את ידיו סביבה ומושך אותה קרוב אליו.
"מה יהיה עם קיילי?"-שאלה קייטי, מניחה את ראשה בעדינות על חזהו החשוף של שון.
"היא תיהיה בסדר, את פה אני פה, אבא וסקוט וחוץ מזה היא מילר, היא תוכל להתגבר על הכל"-קבע בחיוך והינהנתי. "ג׳ייסון שקוע שוב בעבודה?"-שאלה ושון הינהן.
"הכל יהיה בסדר קייטי, הכל יהיה בסדר"אמר שון מנשק את ראשה וממלמל "תודה שאת חיה ושאת אמא של הבן שלי, תודה קייטי"
"אני אוהבת אותך" אמרה קייטימלטפת את הלחי שלו ומנשקת קלות את שפתיו.
"אני אוהב אותך בכל ליבי"-אומר שון ומנשק אותה בחוזקה.
The End
______________
סוף סוף האפילוג מוכן.
תגיבו מה דעתכם עליו.
נ.ב
מי בעד פרק בונוס?? הוא כבר מוכן רק צריך להעתיק לוואטפד
רמז:ארוך במיוחד
ČTEŠ
גיבור שלי- My hero
Romance*מקום 5 ברומנטיקה 26.8.17 -גמור- -יש המשך לסיפור! שנמצא בפרופיל שלי My trouble-הצרה שלי קייטי ג'ונסון נערה בת 17 שעברה כל כך הרבה בחיים שלה. כל מה שהיא רוצה זה רק להצליח ולהגשים את חלומה. היא בחיים לא חשבה שאחד ממנהיגי עולם התחתון יציק לה. ויהפוך את...
