-פרק 71-

3.5K 181 10
                                    

בפרק הקודם:
''מה את עושה פה??'' שאלתי, מנסה בכל כוחי לגייס קול אדיש.
''באתי לדבר''- אמרה ומיד הוסיפה ''כמו שהבטחתי, אני מקיימת הבטחות''
''ע-ו-פ-י''-אייטתי לה את זה לאט וברור.
היא מיצמצה כמה פעמים עם עינייה וחיוכה לא ירד אפילו לשניה. ''עופיייי''-צעקתי עליה וחיוכה אוטומטית ירד.
''שאני לא אראה אותך יותר''-אמרתי לה מסתובבת הזמן שכולם מסתכלים עלי ומתקדמת לבוריס.
''אני הולכת נתראה מחר'' והלכתי לקחת את הדברים שלי
__________________________
המשך נקודת מבט של קייטי

יצאתי מהמסעדה בסערה גדולה. אני לא מבינה מה היא מנסה לעשות ? מה לעזאזל היא מנסה להוכיח ולהשיג?
חייגתי במהירות לשון. אני רוצה לעוף מפה. לא רוצה לראות אותה. אני רוצה הביתה, למקום בוא אני
-מה קרה מאמי??
שאל בקול טיפה לחוץ.
שתקתי... לא יודעת מה קרה לי ברגע זה אבל שתקתי.
לרגע קלטתי עד כמה אני בכיינית, כל יום אותו סיפור
-קייטי??
קרא לי ועצמתי את עיניי.
-תיקח אותי?
שאלתי בשקט רגוע.
-כן רבע שעה אני שם
אמר ונאנחתי
-אני בפארק ליד
אמרתי וניתקתי.
בטוח יש לי בעיות. הרי מה גרם לי לא להגיד לו?!
המחשבה שאני בכיינית? זה מגוחך אבל כל כך נכון.
אני בטוחה שאין לו כבר כוח כל יום לשמוע את התלונות שלי. אולי אני אחליק את זה?? מי יודע מה יקרה.

"קייטי" משהו קרא לי. הרמתי את מבטי ופגשתי בשון, הוא יצא מהרכב ונעל אחריו את הדלת מתקדם אלי בריצה כשהרוח מעיפה את שיערו הארוך הצידה.

קמתי ממקומי מחזיקה בתיקי והחלטתי ברגע זה לשפוך הכל מהלב. הוא התקרב ושם את ידיו על כתפיי, מסתכל עלי ובודק אם הכל בסדר.
"היא באה אלי"-אמרתי בעיניים דומעות. "מי?"-שאל.
"אנג׳לה"-מילמלתי והוא פער את עיניו ושיפשף את מצחו.
"אז היא לא צחקה שאמרה שאתן תתראו"-אמר מסתכל על כל דבר חוץ ממני בזמן שלסתו מתעדקת.
אני מביאה בו לתוך העיניינים הרדופות האלו, לא מבינה מה קורה?!

"אני פשוט רוצה שהיא תיהיה רחוקה ממני לתמיד"-מילמלתי נופלת לתוך חיבוקו כשהוא רק מחזק את החיבוק.
"אל תדאגי קטנה, אני אטפל"-אמר וברגע זה הבנתי ששוב אני מפילה עליו את הבעיות שלי.
"לא.."-החלתי להגיד והוא ניתק את החיבוק מזיז אותי כשידיו על כתפי והוא מביט לתוך עיניי הדומעות.
"מה זאת אומרת לא?? קייטי מה יש לך?!"-שאל.
"כלום, פשוט זו עוד בעיה על הראש שלך, תשכח אני אטפל בזה"-אמרתי בחיוך קטן, נושקת לשפתיו ומושכת אותו לכיוון האוטו.
"מה קרה לקחת את הג׳יפ היום?"-שאלתי והוא צחק.
בשבילו שהוא לוקח ג׳יפ זה אי השקעה, ככה כשהוא ממהר.
"מיהרתי"-אמר וצחקנו.

נכנסנו לבית והטלפון שלי צילצל.
הבטתי במספר הלא מזוהה בזמן שהנחתי את התיק על הספה.
"מי זה?"-שאל שון מוריד את מעילו.
"לא יודעת"-מילמלתי לוחצת על הירוק, עונה.

~"מאמי?"
אמרו מהצד השני של הקו
~"זו אמא שלך"
~"מה את רוצה"
שאלתי בתקיפות
~"לדבר, את יודעת לא כזה יצא לנו לפני שעה ובהצלחה הצלחתי להשיג את מספר הטלפון שלך"
~"אני לא רוצה לדבר איתך, את מתה בשבילי אנג׳לה"
~"את יודעת שאני אוהבת אותך ולא התכוונתי לעשות את זה, אבל בלי זה לא הייתי יכולה למצוא לנו משהוא עשיר."
~"הוו אז את עם הבעל הזה שלך רק בשביל כסף??"
שאלתי בזילזול מוחלט.
~"אפשר להגיד שכן, תחזרי יהיה לך כל מה שאת רוצה"
~"אני לא מעוניינת בשום קשר איתך אנג׳לה, אני מ-א-ו-ש-ר-ת, תשחררי ממני"
~"אני לא יכולה"
אמרה בעצב שכמעט קנה אותי
לא עניתי, ניתקתי.
אין לי מה לענות לבנאדם שלא מעריך אחרים.
היא פשוט נוכלת, מגעילה אותי.
_________
איך??

גיבור שלי- My heroWhere stories live. Discover now