גיבור שלי- My hero

-פרק 29-

נקודת מבט של שון
ישבתי על הספה בחדר של רוברט והוא ישב מולי. פשוט מביט בי במבט רצחני.
"תגיד אתה שפוי?? מה לא מובן שלא
ללכת אחרינו ולשבת בשקט"-אמר בכעס.
"אני מאוד"-אמרתי.
"אתה עברת תאונה סעמק שון, אתה
רוצה למות?"-אמר
ראיתי על פניו של רוברט שהוא כועס,
ורידיו בולטים וידיו קבוצים לאגרופים.
"קיצר ישלך תוכנית?"-שאלתי בקוצר רוח
"בוא"-אמר, לוקח אותי לחדר אחר
ומתחיל להסביר הכל.

נקודת מבט של קייטי
היה לי כל כך משעמם בחתונה המזדיינת
הזו והצקתי כל הזמן לסטפן.
הוא היה גם ככה חם עלי בגלל הנשיקה
אך זה לא היה אכפת לי.
"סטפן בוא"-אמרתי לו בפעם המאה.
הוא התעצבן ושם את הכוס עם השמפנייה על בשולחן בחוזקה והתחיל למשוך אותי בחוזקה אל המכונית. הוא לחץ לי
כל כך חזק על היד שהיא התחילה לכאוב לי בטירוף עד כדי כך שחשבתי שהיא
תקרעה לי עוד שנייה .
"בת זונה חכי חכי"-אמר בזמן שהוא
הכניס אותי לתוך האוטו תורק את הדלת.
בזמן שנסענו, אלוהים יודע לאן?!
החזקתי בידי בחוזקה כי היא החלה
לכאוב לי כל כך חזק.
הבטתי במראה שהיתה בצד שלי וראיתי מכונית שחורה נוסעת אחרינו.. תוך שניות היא עשתה עיקוף וגרמה לסטפן לעצור
את המכונית בחריקה. היא חסמה
אותנו ואני התחלתי לרעוד לאט לאט,
זה מתישהו יסתיים?
הבטתי בפחד לעבר המכונית בפחד ואז מעבירה את מבטי לסטפן שהוציא רובה.
הבטתי שוב במכונית רואה שני
אנשים יוצאים מהמכונית ונשמותיי החלו חהיות כבדות.
ניסיתי לזהות מי אלה..אבל ניראלי אני טועה.
שון? זה שון? התחלתי להלחץ ודמעותיי
כבר ירדו על לחיי.
ראיתי עוד מישהו אך לא הצלחתי לזהות אותו.
"שוןןן"-צעקתי כשראיתי אותו ויצאתי
מהרכב וסטפן מיהר לצאת ולתפוס אותי.
הוא החזיק אותי חזק בזמן שניסיתי
להשתחרר ופשוט באיזשהו שלב הוא הצמיד לי רובה לראש.
"אז אני רואה אתה חיי"-אמר סטפן משועשע.
"אז אני יראה אותך עוד כמה דקות מת"-אמר שון בזעם.
"תעזוב אותה סטפן, אתה פה לבד"-אמר רוברט? כןכן זה חבר של שון.
"גם אתם נו וו"-אמר סטפן צוחק.
"אל תזלזל בנו, אנחנו יותר חכמים ממך"-אמר
"וואלה?!"-אמר בכעס סטפן.
"אתה משחק איתי משחקים סטפן, אמרתי לך מהפעם הראשונה...לא להתקרב אליה. הייתה צריך להקשיב'-אמר שון ובשניות אחדות שון הרים את
הרובה לעבר סטפן.
ואחריו עוד מלא אנשים שיצאנו
מהשיחים שהיו בשולי הכביש.
"אל תחשוב שזה יסתיים פה!"-אמר סטפן, כועס.
"אח! אח! אח! אתה מכאיב לי!"-צעקתי על האנשים שסטפן מסר אותי
אליהם ובעצמו, כיוון רובה לשון.
"אתם מפגרים אני לא רוצה לבוא איתם! חולי נפש! תעזבו אותי כבר!תעזבו!"- צרחתי צרחה היסטרית כשדמעות יורדות פשוט בלי מעצורים.
"תפסיקי לצרוח כבר"-צרח זה שהחזיר
אותי והצמיד לי רובה.
"סתום ת'פה! תעזבו אותי כבר! אינעל דינקק!"בכיתי בחוזקה וראיתי
את שון מתאפק לא לירות שכל אחד פה.
"תעצוב אותה סטפן עכשיווו"-צעק שון.
"מה יגרום לך לחשוב שזה מה שאני יעשה"-אמר סטפן מטעין את הרובה שלו.
לא בבקשה לא.
בבקשה שזה יהיה חלום, בבקשה.
שון מת. ראיתי תתאונה, זה בטוח חלום.
הוו אלוהים.
הבטתי בשון וסגרתי את עיניי
בחוזקה אחרי ששמעתי קול של ירייה.
"שוןןןןןןןןןןןןןןןןןן"-צרחתי את כל נשמתי
ורצתי אליו, בזמן שמסביבי שמעתי מלא יריות.
ירייה ועוד ירייה ועוד...
ואני רק רצה אליו.
אל שון.

נקודת מבט של שון
יריתי בו.
כן כן יריתי בו. מקווה שהבן זונה הזה ימות.
אף אחד לא יגע לי באישה.
אף אחד.
"שוןןןןןןןןן"-שמעתי את קייטי בין כל היריות.
"קייטי תזהרי"-צעקתי ותפסתי אותה מחבק חזק והולך מאחורי המכונית, סוגר אותה שלא יפגעו בה. בקטנה שלי.
"שון שוןןן אתה בסדר?"-שאלה בוכה.
"כן יפה שלי, עכשיו את איתי. אף אחד לא יכע בך"-אמרתי מלטף את ראשה ומנשק אותה.
"אני אוהבת אותך"-אמרה.
"אני אוהב אותך"

____
תצביעו ותגיבו💋✋

תודה לפטריציה על העזרה❤ patrisiagolodriga456