גיבור שלי- My hero

-פרק 42-

תדליקו את השיר
________

נפגעתי כל כך אך אני אוהבת אותו.
הוא התקרב אלי ומילמל "בבקשה"
וישר הצמיד את שפתיינו. אני אוהבת אותו כל כך.
כל כך!!!
__________________
נקודת מבט של קייטי
אחרי כמה דקות של נשיקה סוערת מגעגועים, התנתקנו מביטים אחד בשניה.
"אני אוהבת אותך"-אמרתי וראיתי איך חיוכו גדל.
הוא בשניות קם ומשך אותי בידיי וחיבק ופשוט החל לסובב אותי ואני רק צוחקת בקולי קולות.
"חיים שליי, אני אוהב אותך ואני שוב כל כך! כל כך מצטער"-אמר ואני צחקתי.
"גם אני מצטערת. אתה הבן אדם הכי חשוב לי ביקום"-אמרתי.

הזמן פשוט טס ואנחנו עדיין במסעדה. השעה 3:00 בלילה ואנחנו יושבים ומדברים על הכל.
"שון אני מפחדת"-פתאום אמרתי, החלטתי לספר לו על הביקור המפתיע של סטפן. אני זוכרת טוב טוב את הרגע בו שון ירה בסטפן וזה פגע בו.
לבן אדם הזה יש כל כך הרבה מזל, מזל שאינו ראוי לו.
והנה הוא חזר. חזר כדי למצוא אותי ולהתנקם בי ובמיוחד בשון.
"ממה נסיכה??"-שאל שון בזמן שהוא מלטף את ראשי שנח עד החזה השרירי שלו.
"מסטפן"-אמרתי.
"מה עדן אמרה לך שהוא חיפש אותך??"-אמר והבטתי בו לא מבינה על מה הא מדבר.
"כן היא לא ידעה מיזה אז היא שאלה אותי."-אמרתי ומיד הוספתי "מאיפה אתה יודע"
"הוצאתי את זה ממנה"-אמר בחיוך.
"אתה חסר תקנה"-אמרתי צוחקת והוא אחריי.
"אני יוצאת מחר לעבודה"-אמרתי לו, מחליטה לשנות נושא.
הוא לא ענה ולי אין את האומץ להביט בו כרגע. אני יודעת שעכשיו נריב.
"סבבה"-אמר ואני מרוב ההלם, הרמתי במהירות את מבטי מביטה בו.
"מהההה??!!!"-שאלתי שוב. "סבבה, רק שמחר את עובדת עד השעה 12:00 בצהריים ואז חוזרת לאחוזה... ואת עם שמירה הכוללת 7 שומרים"-אמר ואני פערתי את עיניי ואת פי וכמובן מרימה גבה לעברו.
"יש לי עיניין פתוח עם סטפן, הוא רודף אחריך אז אני מציב לך 7 שומרים. ואחרי השעה 12:00 את בבית ולא יוצאת עד שאני מגיע"-אמר ועיניי עדיין נישארו פעורות.
"אתה רציני, הריב הזה לא לימד אותך שום דבר?!"-אמרתי בכעס קמה ועומדת מולו כשהוא עדיין יושב מולי.
"קייטי בבקשה אל תעשי את זה קשה"-אמר מעביר את ידו בשיערו בעצבים.
"קשה?? אני עושה את זה קשה? למה בגלל איזה שמוק אני צריכה לשבת באחוזה הזאת ולא לעבוד, לא לעשות את מה שאני רוצה?!"-אמרתי בכעס והוא ישר נעמד מביט בי במבטו החודר
"זה שמוק שאיים על החיים שלך, שומעת? ועכשיו הוא חזר ואני לא חושב שהוא יסתפק רק בלחטוף אותף. אז את תסתמי את הפה שלך ותעשי את מה שאמרתי"-הוא צעק ואני רק עמדתי מולו בהלם.
איך הוא אוהב להוציא אותי קטנה לידו.
"אל תרים עלי את הקול שלך"-צעקתי בחזרה והוא כבר נהייה אדום מרוב עצבים.
"קייטי אני מבקש"-אמר יותר ברוגע אחרי שתיקה ארוכה.
"שון..."-רציתי להמשיך אך הוא קטע אותי.
"בבקשה"-אמר יותר בשקט כמעט בלחישה, מתקרב אלי ופשוט מחבק אותי.
סעמק איך אני יכולה לכעוס עליו.
אני סתומה פשוט סתומה.
הוא רק מנסה להגן עלי ואני לא מביאה לו לעשות את זה.
סתומה פשוט סתומה.
"מאמי למה את בוכה?"-שאל. "סתם, אני אוהבת אותך"-אמרתי וסחפתי אותו איתי לחלום. לתוך נשיקה שאני כל כך אוהבת.
"גם אני קטנה"-אמר ומיד הוסיף "השעה כבר 4:00 בבוקר מתי את מתחילה לעבוד?"-שאל.
"ניראלי ב-9"- אמרתי והוא הנהן.
"בואי נחזור לאחוזה"-אמר ועכשיו היה תורי להנהן.
הנסיעה לאחוזה הייתה שקטה. 
כשהגענו יצאתי מהמכונית והוא אחריי, הוא משך אותי לחיבוקו ולא שיחרר עד שנכנסנו פנימה.
עלינו למעלה במדרגות ואני שמעתי שקט.
"שון למה כל כך שקט פה?"-שאלתי והוא ישר גיחך.
"מאמי השעה כמעט 4:30 בבוקר, מן הסתם שכולם ישנים"-אמר ולרגע הבנתי.
איזו סתומה יצאתי אלוהים.
נכנסנו לחדר והוא ישר הוריד את בגדיו ושם טרנינג שחור ונשכב על המיטה ואני פשוט הורדתי גם את בגדיי ושמתי את חולצתו.
נשכבתי לידו והרגשתי את הוא מושך אותי לחיבוק.

_____
מקווה שאהבתם😍
תצביעו ותגיבו