גיבור שלי- My hero

-פרק 14-

שיר לפרק
Timeflies-Pompeii
תדליקו-אם אתם לא שומעים תשיר אז הרסתם הכל!! מודיעה מראש
____________________
נקודת מבט של קייטי
אני לא מבינה אותו.
פשוט לא מבינה...
ועוד יותר אני לא מבינה איך נפתחתי מולו ככה ועוד איך זרמתי איתו בנשיקה.
זאת הנשיקה הראשונה שלי.
מה אני עושה?!
הכל כל כך מסובך כל כך.
יום למחרת
קמתי בבוקר עם כאבי גב נוראים.
קמתי מהמיטה לאט לאט והלכתי לשירותים.
עשיתי את ארגוני הבוקר שלי ויצאתי.
היום יום שלישי וזה היום החופשי שלי...
זה אומר שאינלי מה לעשות היום.
פתחתי את המגירה בא אני מאחסנת את הכסף שאני מרוויחה והיה לי שם 500₪ לא הרבה אבל לפחות משהו ואני פשוט חייבת ג'ינס חדש.
נעלתי את המגפיים שלי וחולצה שחורה לקחתי את התיק והכסף ששמתי לתוכו.
עשיתי צמא בשיער

(קרדיט למאיה מכלוף על התמונה)

משו שאני טובה בו דרך אגב...
ויצאתי מהפח זבל בו אני גרה.
הלכתי לי ברחוב שבצדדיי מלא חנויות יוקרתיות.
"קייטי"- שמעתי שמישהו קרא לי הסתובבתי וזה היה שון.
שיט שון.
התחלתי להסמיק רק מלחשוב שאתמול התנשקנו.
"מה את עושה פה?"-שאל רגוע ובאדישות.
"אני...אמ...אני באתי לקנות משהו"-אמרתי.
לא נוח לי שהוא אדיש ככה, זה מפחיד אותי.
"אנחנו צריכים לדבר על הכל, כל מה שקרה מאז שניפגשנו"-אמר שהוא מביט בי ואני מביטה בכל מקום חוץ ממנו.
מה שקרה...
כל מה שקרה...
נגיעה
'חטיפה'
סטירה
נשיקה
לזה הוא מתכוון?
שיט דייי...יכול להיות יותר גרוע?!
"אוקי"-לחשתי.
"בואי בנתיים אני אלך איתך"-הוא אמר והתחלנו ללכת ...
אנחנו הולכים לחנות לא יקרה, בא אני קונה את כל בגדיי.
הבגדים הכי פשוטים אבר.

סלקשיין

זאת החנות שאני קונה בא הכל.
לא יקרה בכלל לא, ועדיין ישם דברים יפים.
"אז.."-התחיל לומר שון בגלל שלא פיתחתי שיחה, פשוט הלכתי בשקט.
"אזז...מה אתה עושה פה?"-שאלתי אותו והוא גיחך.
"צריך לעשות קניות, תעזרי לי?"-שאל כשהוא העביר את מבטו אלי והוא חייך
חייך? רציני?
שון מילר השם והאגדה חייך אלי?
"תעזרי לי?"-שאל.
"אממ אני לא בטוחה שתאהב תטעם שלי, הוא על הפנים"- אמרתי בכנות והשפלתי את מבטי.
הוא נעצר וסובב אותי אליו. הרים את ראשי ואמר.

"אני סומך עליך מיס ג'ונסון"
ישר חייכתי ששמעתי את מילותיו.
"יאללה בואי, קודם אני"-אמר בחיוך והוביל אותי לחנות שהיה קרובה אלינו.
'וואו'-מילמלתי כשנכנסנו
"מה?"-שאל שון.
מקווה שהוא לא שמע.

"כלום כלום"-עניתי במהירות והוא משך אותי לכיוון הבגדים של הגברים.
וואו הכל פה יוקרתי.
"אז תקשיבי אני צריך מכנס שקי-קקי חולצות רגילות והלאה...מלא דברים ליום יום, תעמיסי"-אמר בחיוך וגיחתי והתחלתי לחפש לו דברים כל כך יפים.
"זה יתאים?"-שאלתי שראיתי חולצה כל כך יפה בצבע בורדו.
"כן, ישלך דווקא טעם יפה"-אמר.
"למה חשבת שלא?"-שאלתי בחיוך.
"לא אמרתי את זה. את חשבת אחרת"-אחר וחיבק אותי מהצד.
לא הרגשתי בנוח.
אני עדיין כועסת כל הכל, כל מה שקרה לי בגללו וכל מה שהוא עשה לי.
"שון"-אמרתי באי נוחות.
"תנשמי מאמי כולה חיבוק"-אמר בחיוך וגיחכתי 
"שון דיי"-אמרתי והוא נאנח ומשך אותי לקופה.
"את קשה מיס ג'ונסון, קשה"-אמר נאנח ואני השפלתי את מבטי, זה בהחלט היה רעיון רע ללכת איתו.
"בואי"-אמר ומשך אותי למחוץ לחנות. "לאן היית צריכה?"-הוסיף שהוא מביט בי.
אחחח העיניים האלה הורגות אותי, כל כך.
אני מתאהבת נכון?
לא ניראלי...בכלל לא.
"קייטי?"-קרא לי שוב והוציא אותי מלהמשיך לבהוט בו.
"הא? מה?"-שאלתי-חוזרת לעולמי.
"לאן עכשיו? היית צריכה לקנות משהו לא?"-שאל
"לאלא שכח"-אמרתי בחיוך. "אוקיי"-ענה והתחיל להתקדם וואני אחריו.
עברנו ליד חנות נעליים.
וואו איזה נעליים מושלמות יש שם.
במיוחד הנעל הזו.

וואוו כל כך התאהבתי בנעל.
מעניין כמ היא עולה... התקדמתי לחנות, נכנסתי והתקרבתי לנעל.
"קייטי מה את עושה?"-שאל שון למה נכנסתי לחנות נעליים.
700 שקל.
וואו...אין מצב שאני קונה אותם,בחיים.
"יפות"-אמר שון 
"כן הא?"-עניתי וחייכתי

"סליחה"
הרמתי את מבטי ופגשתי במוכרת של החנות.
היא העבירה את מבטה לאורך כל גופי, לאורך כל בגדיי ואז גיחכה.
אוקיי איזו כלבה.
"צריכים משהו?"-שאלה בערסיות והביטה בשון.
"לא תודה, רק הסתכלתי"-עניתי, משהו בה לא בא לי בטוב. בכלל לא.

"האא אוקיי, לא ניראלי שתוכלי לקנות גם משהו"-אמרה בחיוך.

"אז ברשותיך פה זה לא בית חלומות, פה קונים ולא חולמים על לקנות, אני מבקשת שתצאי"-אמרה ואני פשוט כל כך חזק החזקתי את דמעותי...כל כך חזק.

לא כואב לי על זה שהיא אמרה את זה אלא, כואב לי בגלל שזה נכון.

אני בחיים לא אוכל לקנות נעליים כאלה.

שון חיבק אותי חזק, כאילו לא מביא לדמעותיי לפול כאילו הוא מחזק אותי. וטוב לי ככה! טוב לי בקירבתו.

____
מטרה: 20 תגובות
             100 הצבעות