מרתון יומולדת-פרק 75-

3.1K 156 2
                                    

פרק 4 למרתון
בפרק הקודם:
נקודת מבט של קייטי
"תרגעי"-אמר בקול עבה וחזק.
"אל תגיד לי מה לעשות"-עניתי עולה למעלה.
איתי הוא ילמד לא להתעסק.
על מי אני עובדת, איתי?? אני מרגישה פשוט חלשה לידו. לא מתאים לי.
_________________________
המשך נקודת מבט של קייטי
נכנסתי לאמבטיה טורקת ונועלת אחריי את הדלת.
כרגע אני עומדת מול המראה, מביטה בעצמי ומבינה שאני לא רוצה שהוא יפגע.
הוא תמיד הורג אנשים, ויום יבוא והילדים של אותם אנשים או קרובי משפחה פשוט יהרגו אותו, וזה הדבר האחרון שאני מאחלת לו.

בגלל העולם שבו הוא חיי היא היה מעורב בתאונת דרכים כשחטפו אותי, אני נחטפתי על ידי האוייב שלו.
אולי אני פשוט אגיד לו שיבחר בי או בעולם שבו הוא חי?? אני אצא כל כך רעה.

אני לא כזו. בחיים לא הייתי כזו, הייתי ביישנית, פחדנית אבל הוא שינה אותי לטובה. כי בחיים לא הייתי עושה את זה. ואני גם לא יודעת אם אעמיד אותי בבחירה כזו מתישהו.
אני פשוט לא כזו.

שטפתי את פניי,מורידה את כל האיפור ונכנסת למקלחת קצרצרה.
יצאתי מהמקלחת ושון לא היה בחדר אבל כל הבגדים שלו היו זרוקים בכל מקום ומי זה הבנתי שהוא עצבני. הלכתי לחדר ארונות ושמתי פיג׳מה קצרה ויצאתי שוב לכיוון של החדר.

נאנחתי והתחלתי לאסוף את בגדיו ופתאום הוא נכנס. הוא לא הביט בי ופשוט התקדם לכיוון חדר ארונות. הבטתי בו ופשוט הייתי מהופנטת כמו תמיד.
הוא היה ערום בחלקו העליון ובחלקו התחתון היתה מגבת הכרוכה סביב מותניו וכל הקוביות שלו נחשפו למול עיניי. 

במהירות יצאתי מהסרט בו אני חייה והבנתי שהוא לא מדבר איתי, ילד קטן.
סיימתי לסדר תבגדים שלו במהירות ונכנסתי למיטה מתכסה בשמיכה ועוצמת עיניים. לא רוצה להתמודד איתו.

אחרי 10 דקות המיטה שקעה וזהו.
הוא לא נצמד אלי, לא חיבק אותי, כלום.
פשוט שכב רחוק ממני, מרוחק פיזית ואדיש ובלי שום התראה...דמעה קטנה ברחה בעיניי.
אני יודעת שאני אשמה שהעלתי את הנושא הזה אבל זה באמת משהו שהפריע לי, רציתי לדבר איתו על זה. אבל הוא לקח את זה לכיוון אחר ואמר שלא אכפת לו ממני.

זרקתי באגרסיביות את השמיכה ממני קמה נועלת תכפכפים שתמיד ליד המיטה שלי, חוטפת את הטלפון מהשחדה שהספקתי לשים עליה לפני המקלחת ובורחת מהחדר בהליכה מהירה. הוא מעצבן אותי כל כך.
כל כך.

גיבור שלי- My heroWhere stories live. Discover now