גיבור שלי- My hero

-פרק 4-

נקודת מבט של קייטי
עם כל המחשבות האלו נכנסתי למסעדה ופתאום, בום.
"אייה"
נתקלתי בגוף של מישהו ענק.
"עיוורת"-אמר הנער ניראלי שרצה לצאת ואני לא שמתי לב אליו.
איזה גועל.
מה עם להגיד...
'הכל בסדר'
'לא קרה שום דבר'
'בואי אני אעזור לך'
איןן, איןןן הבני אדם של היום פשוט מגעילים.
הוא יצא ולא אמר יותר שום דבר...
קמתי וניקיתי תרגל שלי אבל כשניסיתי לעשות צעד שוב נפלתי.
'אחחח'-נפלט מפי.
"קייטי את בסדר?"-בא בוריס ועזר לי לקום.
"אני...אני לא יודעת"-אמרתי כשדמעות זולגות במורד פני.
איך אני אלך עכשיו.
ויותר גרוע, איך אני אעבוד?
"מה בסדר מה? ילדה את בקושי הולכת"-אמר בוריס בזמן שהוא מושיב אותי על כיסא.
"אני בסדר בוריס, עוד כמה שניות הכל יעבור ואני אתחיל לעבוד"-אמרתי לא, ניגבתי את דמעותיי וחייכתי בקטנה.
"את לא נורמלית"-אמר וגילגל עיניים.
אחרי כמה דקות דיברתי עם עדן הידידה שלי מהעבודה והחלפתי איתה בעבודות.
אני אשב מאחורי הדלפק והיא תמלצר.
והיא כמובן הסכימה.
אז ישבתי לי ועבדתי בשקט.
אני לא אגיד שלא כאבה לי הרגל, כי היא כן!
וואו ואיך היא כאבה?!
לא יכולתי להזיז אותה.

השעה 13:00
וההפסקה שלי התחילה.
ניסיתי לקום מהכיסא אך, בוא נגיד שלא ממש הצלחתי.
"את צריכה עזרה?"-שאלה עדן.
"לא תודה, גם ככה עשית הרבה היום"-אמרתי והשפלתי מבט.
"זה בסדר הכל בשביל חברה"-היא אמרה וחייכה.
פתאום היא באה וחיבקה אותי.
אף אחד לא חיבק אותי ואף אחד לא מחבק.
אני לא רגילה לזה ועוד היא אמרה חברות?!
אני לא מתחברת לאנשים !
ואך אחד לא יודע מה עם המשפחה שלי...
זה די מוזר לי.
חיבקתי אותה בחזרה ואל תחשבו שיצרתי צבועה.
ממש לא!
ההפך דווקא אהבתי תהרגשה של חברות,
שאת חשובה למישהו.
ואחרי כמה דקות התנתקנו והיא יצאה מחוץ למסעדה.
ואני...
אני נישארתי לשבת בגלל הרגל.
העפתי מבט לרגל והיא היתה כחולה?
כן כן כחולה.
'אני לא מאמינה'-מילמלתי לעצמי.
"בוריס"-צעקתי.
"מה קרה קייטי"-הוא שאל מודאג.
הוא באמת המנהל הכי טוב.
"אלוהים ישמור"-מילמל וישר הביא לי קרח.
'אחחחחח'-מילמלתי כשבוריס הצמיד לי את הקרח לרגל.
"קייטי מה קרה לך?"-שאלה עדן.
"הכל בסדר"-אמרתי וחייכתי חיוך מאולץ.
"רק בריאות קייטי רק בריאות"-היא אמרה וגילגלה עיניים ואני ציחקקתי.
ככה ישבתי עם קרח על הרגל ועבדתי.
פתאום אותו נער מאתמול הופיע עם עוד שלושת חבריו.
הם התיישבו בשולחן בפינת המסעדה והתחילו לצחוק ולדבר בינהם.
פתאום אותו נער עם העיניים הירוקות הרים תיד וצעק
"מלצרית"
הוא צעק זאת והביט בי.
"עדן"-אמר בוריס רומז לה ללכת אליהם.
היא הנהנה והתקדמה אליהם.

נקודת מבט של שון
ושוב כמו כל יום הזיינים האלה
רוברט, אדם, ג'יידן
רעבים...
כל יום מסעדה אחרת אבל....
היום אני הצעתי ללכת לאותה מסעדה שבה שעובדת אותה הבחורה.
אני חייב להשכיב אותה.
תשאלו למה?!
אני יענה לכם המילה אחת.
אגו
רק בגללו.

______
אז הנה סופו של פרק 4
מקווה שאהבתם❤
תצביעו ותגיבו