-פרק 40-

4.7K 315 16
                                    

בפרק הקודם:
"00:00 תיהיה ליד הכניסה האחורית של המסעדה"-אמר והנהנתי והוא פשוט הלך.
_______________________________________
נקודת מבט של עדן
~השעה 23:39~
"את נשארת?"-שאלה אותי קייטי בזמן שישבתי איתה בחדר עובדים.
"כן...את תסתדרי??"-שאלתי דואגת לה.
"כן ברור למה לא?! רק תשאירי לי המפתח למסעדה, אני פותחת אותה מחר"-אמרה והינהנתי.
חיבקתי אותה ואמרתי "תשמרי על עצמך, אני אבוא מחר בבוקר" ולאחר מכן יצאתי.
התקדמתי לדלת האחורית של המסעדה ויצאתי החוצה, אף אחד לא היה שם.
"בטח הקדמתי" מילמלתי לעצמי ובדקתי מה השעה בטלפון.
/23:54/
הוא אמור להגיע... לאחר כמה דק׳ שמעתי את המנוע של המכונית שבאה לכיווני. זה היה הג׳יפ השחור.
החלון נפתח ושון נגלה אל מול עיניי.
"כנסי"-אמר ומהרתי להכנס פנימה. רק חסר לי להסתבך עם מישהו מהעולם התחתון.
הוא התניע והחל לנסוע.
"היא בסדר?"-פצע את פיו.
"כן אל תדאג"-אמרתי.
"איפה היא??"-שאל.
"אני לא אומרת לך שון, אמרת שיש לך רעיון איך לתפוס תבן זונה הזה אז יאללה"-אמרתי והוא נאנח בכעס.
"אז תקשיבי כשהוא יבוא אלייך שוב תגידי שהיא באה אלייך בערב ואמרה שהיא נוסעת ללונדון להתחבאות ממני וביקשה שתגידי למנהל שלכם שהיא לא תיהיה. אני בטוח שהוא יטוס אחרייה.
את תיתני לו את הפרטים של כביכול המקום בו היא תיהיה ושם אני אחכה לו ואגמור איתו את הסיפור אחת ולתמיד"-אמר והתחלתי לדאוג.
אני מפחדת ממנו. אם הוא חטף את קייטי משון אז לא תיהיה לו בעיה לעשות לי משהו.
"מה קרה??"-שאל כשהבטתי לחלון בדאגה.
"כלום"-עניתי בפשטות וישר העברתי את מבטי לכיווני וחייכתי חיוך קטן.
קייטי חברה שלי, החברה היחידה שלי ואני אשמח לעזור לה.
"את. תוכלי להגיד לו??"-שאל והינהנתי.
"אני אסמס לך יותר מאוחר את הכתובת של המקום"-אמר שוב והינהנתי.
"אני יכולה ללכת?"-שאלתי אותו ממהרת לבית.
אני כל כך עייפה. "כן בטח"-ענה בחיוך קטן עדיין מביט לעבר הכביש.
"אתה לא צריך תמספר?"-שאלתי לא מבינה, אם אין לו את המספר שלי אז איך הא יסמס שלי??
"לא אני אשיג אותו כשתיהיה לי הכתובת, אל תדאגי"-אמר והנהנתי.
"ביי"-אמרתי בזמן שאני פותחת את הדלת של המכונית.
"לא רוצה שאני אקח אותך??"-שאל ועניתי ישר "לאלא, הכל בסדר. לילה טוב"-אמרתי
"ליחה טוב"-ענה וסגרתי את הדלת והתקדמתי לכיוון ביתי.

יצאתי מהמקלחת והתקדמתי למיטה ובדיוק קיבלתי הודעה ממספר לא מזוהה.
מלון "אלכסנדרו פלייר" קומה 30 חדר 242
לא עניתי לו ופשוט ניתקתי תטלפון והלכתי לישון.

נקודת מבט של קייטי
אחרי שעדן הלכה נשארתי לבד במקום חשוך.
לבד.... לא רחוק מהמציאות. עדיין שכבתי על הספה וחשבתי על שון, כמו תמיד.
אין לו מושגכמה שאני אוהבת אותו אבל הוא לא מעריך שום דבר.
אם תשאלו אותי, אני עכשיו אני אראה אותו אז מה אני יעשה?!

התשובה שלי תיהיה שאני אעיף לו סטירה וינשק אותו. הוא חרא אבל אני עדיין אוהבת אותו.
בלי ששמתי לב דמעותיי ירדו להן בלי שליטה ויבבות יצאו מפי.
"למה זה מגיע לי"-צעקתי וניגבתי את דמעותיי עם ידיי.
כוסעמק.
שונה שינה אותי 180 מעלות ופשוט עזב.
הוא לא נורמלי.
שכבתי כך עוד כמה דקות עד שנרגעתי ושמעתי רשרושים מהדלת של הכניסה.
אלוהים מיזה???

___________
טם טם טם טםםםםם
מיזה ??? ניחושים...
תצביעו ותגיבו

גיבור שלי- My heroWhere stories live. Discover now