גיבור שלי- My hero

מרתון יומולדת-פרק 22-

נקודת מבט של קייטי
אני לא מאמינה מה זאת אומרת קשור לסטפן?!
מה עוד הפעם הוא???
עם כל המחבות עליו לא שמתי לב איך רגליי החלו לרעוד מהפחד ואצבעותיי רק שיחקו זו עם זו.
"קייטי"-שון שם את ידו על ידיי שלא הפסיקו לרעוד. ואני לא יודעת למה לא עניתי לו,
פשוט הייתי מאוד מאוד שקועה בתוך המחשבות של מה אם היה קורה אם הייתי
שם לבד, עוד יותר גרוע אם הייתי שם לא רק לבד אלא עם קיילי.
אני כל כך מפחדת שיקרה משהו, כל כך.
אני לא הייתי סולחת לעצמי אם היה קוטרה משהו לקיילי בגללי.
"קייטי" פתאום המכונית נעצרה ושון שובב את פני אליו.
קיילי החלה לבכות מהעוצמה של העצירה של שון.
"קייטי תעני לי"- אמר שון בכעס.
"מה?"-שאלתי אותו.
"מה קרה?"-שאל עדיין ענצבני,
"כלום שון,פשוט תמשיך לנסוע"-אמרתי לו מאלצת חיוך.
"קיילי דייי אל תבכי"-אמרתי לה שקלטי אותי שהיא החלה לבכות,
"דיי קטנה הכל בסדר" אמרתי לה והיא לאט לאט נרגעה.
הגענו לביתו של שון והוא עלה עצבני לחדרו ואני לקחתי את קיילי לחדרה.
"קטנטונת אל תבכי יותר"-אמרתי לה בזמן שעזרתי לה להחליף לבגדי בית.
"נבהלתי וגם לא רציתי ללכת"- אמרה בעצב.
"אני יודעת אבל זה היה דחוף"-אמרתי לה ונזכרתי בכמה שהחיים שלי חרא.
בכמה שאני מסכנת את האנשים שאני אוהבת.
"קייטי את בוכה?"-שאלה והחלה לנגב את דמעותיי.
"לאלא קיילי הכל בסדר" אמרתי לה וניגבתי את דמעותיי שלא שמתי לב שהחלו לרדת.
"אני אלך לנוח"- אמרתי לה וחיבקתי אותה ויצאתי.
עליתי לחדרו של שון והתיישבתי ליד הדלת.
מה עשיתי לסטפן שהוא מנסה להרוס את טיפת האושר שיש לי עכשיו, להרוס אותי, להרוס תסובבים אותי, להרוס את מי שאני אוהבת.
אני לא מבינה.
מה אני אמורה להתרחק מהם עכשיו שלא יקרה להם כלום?! שון בחיים לא יתן לי.
אבל אם יקרה להם משהו אני בחיים לא אסלח לעצמי.
אני חייבת לעשות עם זה משהו.
"בן זונה"-שון נכנס לחדר זורק את מעילו וחולץ את נעליו ובועט בשידה ואני רק מנגבת את דמעותיי שלא יחשוב שבכיתי.
זה יעשה את זה יותר קשה.
קמתי מהריצפה כשהוא נכנס לשירותים.
נשכבתי על המיטה ואחרי כמה דקות שמעתי מים זורמים.
כנראה נכנס להתקלח.
איך אני אספר לו שאני מתכננת לעזוב?
אני מפחדת.
עוד מעט יהיה חודש שאנחנו ביחד ואני כבר מרגישה שבלעדיו הכל יהיה ריק, חסר משמעות.
אחרי 15 דקות שאני מביטה בדלת של השירותים נרדמתי.

נקודת מבט של שון
"איפה הוא?"-שאלתי את פרקר שנכנסתי הביתה.
"במשרד"-ענה ובלי שום תגובה התחלתי להתקדם למשרדו.
"עכשיו אתה לא תגיד שאתה לא תעשה שום דבר"-אמרתי לו בעצבים שנכנסתי למשרדו.
"ועוד איך אני יעשה בעיניין, הוא יכל לפגוע בקיילי"- אמר יורק תמשפט באוויר.
בן זונה האבא הזה, לא אכפת לו ממני?!
"אתה לא תעצור אותי, אני אורג אותו מובן?! תודיע לאבא שלו" אמרתי ויצאתי ממשרדו בלי לחכות לתגובתו.
עליתי לחדרי.
"בן זונה" - אמרתי בכעס שנכנסתי לחדר לא מבחין בשום דבר, רק במקלחת שקוראת לי.
אחרי שיצאתי מהמקלחת כשמגבת כרוכה סביב מותניי,ראיתי את קייטי ישנה על המיטה.
נסיכה שלי.
לבשתי טרנינג  שחור ונשארתי בלי חולצה.
התקדמתי אלייה והתישבתי לידה על המיטה מביט בה.
איך אמא שלה יכלה לעשות לה את זה?!
עוד חצי שנה כשיהיה לה יומולדת הוא יהיה הכי טוב.
אמא שלה בחיים לא תפריע לה או תהרוס לה משהו. ובכלל למה היא עדיין קוראת לאישה הזאת אמא??
קייטי זו מתנה מה', מתנה שהוא שלח לי.
אני לא מאמין שאני אפילו לא חושב על לזיין אחרות. ממש לא חושב על זה.
אני מחכה לה, לאחת שלי, קייטי!
נשקתי למצחה והתקדמתי לכיוון הדלת.
אני צריך לבדוק מה עם קיילי.
ירדתי לקומה של חדרה ונכנסתי.
היא ישבה שם עם אמא והן שיחקו בבובות של קיילי. "הוו שון"-אמרה אימי שקלטה אותי בשדי ראייתה.
"היי"-מילמלתי.
"שונייייי"-צעקה קיילי ורצה אלי.
אני מקווה שהיא בסדר.
"עבריינית את בסדר?"-שאלתי אותה דואג.
"כןכן קניון נילך שוב?"-שאלה בחיוך הילדותי והכובש שלה.
"ברור"-עניתי והיא ירדה מידיי.
"שון איל היא?"-שאלה אימי.
"מי?"-שאלתי לא מבין. "קייטי, רציתי לבדוק מה איתה כי קיילי אמרה שברחתם משם ואז דיברתי עם פרקר והוא סיפר לי וכשבאתי לדפוק בדלת שמעתי אותה בוכה"-אמרה אימי. בוכה???
"איך? כשנכנסתי לחדר לא ראיתי אותה בוכה"-אמרתי עדיין לא מבין.
האישה שלי נבהלה ואני לא הייתי שם, ליידה.
"אני בטוחה שזו היא, היא גם מילמלה משהו"-אמרה אימי.
"לא רציתי להתערב אז לא נכנסתי"-אמרה והשפילה את מבטה מלטפת את לחייה של קיילי הדובה של המשפחה.
"אני אבדוק, תודה אמא"-נשקתי ללחייה וללחייה של קיילי ויצאתי.