גיבור שלי- My hero

מרתון יומולדת-פרק 23-

נקודת מבט של שון
נכנסתי לחדר וקייטי עדיין ישנה.
כוסראבקערס, איך לא הייתי ליידה?!
התקדמתי למיטה ונשכבתי ליידה, כיסיתי אותנו בסמיכה ומשכתי את קייטי אלי.
היא הסתובבה וחיבקה אותי כשראשה מונח על חזי ואני מלטף את ראשה.
פקחתי את עיניי וראיתי אור מחוץ לחלון, מה ישנו כל הלילה?
חיפשתי בעיניי את קייטי אך היא לא היית במיטה.
"בוקר טוב"-פיתאום היא יצאה מהשירותים רק בחולצה ארוכה שלי ושיערה פזור, נופל על כתפייה.
אוהב תאישה שלי.
"בוקר"-החזרתי לה והיא נשכבה לידי במיטה. קמתי אחרי שנשקתי לראשה והלכתי לשירותים. ציחצחתי את שיניי ושתפתי את פני ואחרי 10 דקות יצאתי רואה אותה עדיין שוכבת על המיטה, על גבה ומביטה בנקודה מסויימת, נקודה לא ברורה בתיקרה וחושבת לעצמה.
 
נקודת מבט של קייטי
הוא נכנס לשירותים ואני נשכבתי על המיטה באנחה גדולה, איך אני אגיד לו את זה? איך אני אפרד מאהובי?איך אני פאקינג יעשה את זה? אני כל כך מפחדת שיקרה משהו.
"קייטי"-נשמע קולו הגברי. הבטתי בו וכשהוא בא לפתוח את פיו כדי להגיד משהו, הטללפון שלו צילצל.
"הלו רוברט"-ענה לחברו, שון הספיק לספר לי על עצמו הרבה וכמו שהוא אמר שאני זאת הראשונה שיודעת עליו כל כך הרבה.
הוא המשיך לדבר איתו ויצא מהחדר.
אני חייבת לעזוב עכשיו. אם לא עכשיו אז בחיים!
ואני חייבת לעשות את זה! אני לא יכולה להמשיך לסכן אותם.
פתחתי את הדלת לחדר ארונות, חדר בו הוא נתן לי חצי. בשבילי!!!
הוצאתי טייץ, חולצה רגילה, נעלי ספורט וג'קט. התלבשתי במהירות ובלי תיק ובלי הטלפון שהוא קנה לי יצאתי מחדרו, יורדת במדרגות בתקווה לא לפגוש אותו. ולחסוך לי הסברים וכאב העזיבה שלי, לי ובמיוחד לו.

נקודת מבט של שון
"טוב אחשלי"-אמרתי בסוף השיחה לרוברט.
הוא והבנים הזמינו אותי ואת קייטי למסיבת בריכה, הם רוצים לראות אותה,
רוצים לראות תנערה שכבשה את ליבי, כי לא יצא להם לפגוש אותה.
"ביי"-אמר וניתקתי.
יצאתי מהחדר שהיה ממוקם
ליד חדרינו ונכנסתי לשלנו והיא לא היתה בו, איפה היא?
"קייטי?""-קראתי לה ובדקתי בשירותים אך היא לא היתה שם.
נכנסתי לחדר ארונות בתקווה שהיא שם,
אך לא היא לא היתה שם... אולי היא ירדה למעטה?
התלבשתי וירדתי למעטה פוגש את אימי יושבת עם אמו של ג'יידן
(אחד החברים של שון- הערת הכותבת)
"הוו שון"-אמרה אימי שראתה אותי וקמה לחבק אותי.
"מה קורה ילדון?? כמה זמן לא ראיתי אותך אצלינו"-אמרה ג'נט אמא של ג'יידן.
"כן הא התגעגעתי"-אמרתי לה וחיבקתי
אותה, היא כמו אמא שניה שלי ולא רק שלי אלה של כל הזונים האלה.
כל הזמן היינו באים לג'יידן ואמו
היתה מפנקת. אחרי שהתנתקתי מהחיבוק המוחץ מהצד שלה חיפשתי בעיניי את קייטי ובטח
אמא שמה לב כי היא שאלה
"את מי אתה מחפש?" הבטתי בה ואמרתי
"את קייטי, ראיתן?"-שאלתי בלחץ איפה היא כוסעמק.
"אני לא"-אמרה אימי ולקחה שלוק מכוסה.
"רגע קייטי היא בלונדינית?"-שאלה ג'נט.
"כן, ראית אותה?"-שאלתי.
"כן היא יצאה מהבית"-אמרה ואני התחלתי להתעצבן.
הסתובבתי ועליתי לחדרי חיפשתי
את הטלפון שלה כי בו יש צ'יפ שבעזרתו אני אוכל למצוא אותה, שמתי אותו לכל
מקרה שלא יקרה לה כלום. אני מקווה שהיא
לקחה אותו איתה.
כוסעמק הוא היה על השידה.
נעלתי את נעליי ולקחתי את מפתחות של האוטו שלי (תמונה בפרק 1)
וירדתי במדרגות.
הייתי זועם ובכך טרקתי את הדלת וזכיתי לשמוע אמ אימי צועקת
"מה ישלך" אך התעלמתי ונכנסתי לאוטו, מתניע ומתחיל לנסוע למקום הראשון
שהיא יכולה להיות בו.

נקודת מבט של קייטי
יצאתי מביתו והתקדמתי במהירות לכיוון כלשהו. הלכתי ברחוב ועברתי ליד פארק, החלטתי ללכת דרקו לכל מקרה ששון לא ימצא אותי. אני רק מקווה שאני לא אפגוש את סטפן.
"קייטי"-נשמע צעקה
"תעזוב אותי" צעקתי כשסטפן תפס אותי בידי.
"שתקי" אמר לי בעצבנות ואני מרוב כל הפחד התחלתי לרעוד.
דיי קייטי זה לא מתאים לך-אמרתי לעצמי
"דיי"-צעקתי.
"קייטי"-שמעתי שוב צעקה.
הסתובבתי וזה היה שון.