-פרק 56-

3.5K 226 38
                                    

בפרק הקודם:
נקודת מבט של קייטי
קירבתי את הטלפון שלי באיטיות לאוזן ואמרתי "הלו? שון?"
"שון?"
ביפ ביפ
השיחה נותקה.
_______________________________________
נקודת מבט של שון
שמעתי את הקול שלה. הקול שכל כך התגעגעתי אליו.
"מה יש?"-שאלה אימי כשישבתי בסלון מביט בטלפון שהחזקתי. "היא בדרך"-לחשתי ואימי ישר אמרה "מי שון?"
"היא"-אמרתי מחייך והיא פערה את עינייה.
"מה? שון מזאת אומרת"-שאלה עם קול לחוץ.
היא התיישבה לידי ולא הורידה את עינייה ממני.
"זה אומר שהיא חוזרת, אמא צדקת! צדקת שאמרת שהכל יהיה בסדר"-אמרתי מחבק אותה ומפזר בכל פרצופה מלא נשיקות, נשיקות הערצה.
אין כמו אמא.
"חח שון אתה מדגדג אותי"-אמר עם צחוק.
"היא חוזרת אמא, היא סוף סוף חוזרת"-אמרה כולי בשמחה.
"אמא"-פתאום הגיעה קיילי משפשפת את עינייה. "קיילי!!!"-צעקתע רק אלייה ומרים אותה. סובבתי אותה מלא והיא פשוט צחקה.
"תנחשי מי מגיעה?"-שאלתי צוחק על איך שהיא נראת אחרי הסיבובים.
"מייי?"-שאלה צוחקת.
"קייטי"-צעקתע מאושר כמו פאקינג ילד קטן.
"אתה שקרן גרוע!"-אמרה קיילי דוחפת אותי קצת.
הילדה הבת 5 הזו יותר מדי אמיצה.
"קטנטונת" חשבתי. היא כל כך מזכירה לי אותי שזה מפחיד.

"מבטיח לך הבטחת אחים"-אמרתי מראה לה את הזרת.
"מבטיח מבטיח?"-שאלה בודקת אם אני דובר אמת.
"הכי בעולם"-אמרתי והיא הושיטה את האצבע שלה.
אחרי המילים שלי חיוכה גדל והיא חיבקה אותי ואז רצה לאמא מחבקת אותה גם.
"אמא אני במשרד"-אמרתי מחייך עולה למעלה ומחליף את הבעת פניי.
עכשיו מה נשאר לי לעשות זה לתפוס את סטפן.

נקודת מבט של עדן
יצאנו מהאוטו וקייטי התקדמה ראשונה.
ראיתי אותה נעצרת מול השער ונאנחתי בקלות. אני מבינה אותה, זה כל כך קשה לחזור ככה לבית.
הרמתי את ראשי מעלה ובמקרה פגשתי במבטו של אותו הנער.
הנער שעומד מול החלון ומחכה לה.
לקייטי.
חייכתי אליו והוא החזיר לי חיוך.

נקודת מבט של קייטי
הגענו. סוף סוף הגענו לבית הכל כך מוכר לי.
הבית שאני הכי אוהבת אותו בגלל שהוא מלא בזיכרונות טובים.
וכל כך התגעגעתי לאנשים שגרים בו.
"את מוכנה?"-עדן נעמדה לידי מול השער.
"לא, אני לא בטוחה שאני רוצה להכנס פנימה."-אמרתי את מה שכרגע ישב לי על הלב.
"אני לא מוכנה לפגוש אותם"-מילמלתי.
"אני יודעת, אבל זה יקרה מתישהו.. את צריכה לעשות את זה וחוץ מזה, אני איתך"-אמרה שמה את ידה על גבי ואני רק הנהנתי.
פתחתי את השער נכנסת לבפנים.
העברתי את מבטי על הגינה הרחבה שהספיקה רק להפוך ליותר יפה ומושקעת.
לבית שנהיה יותר צבעוני בצבעי הקירות.
התגעגעתי לכל זה נורא.

פתחתי את דלת הכניסה וגיליתי למולי בית חם ואוהב.
לפתע קול כל כך מוכר צעק את שמי.
_______________________________________
איך?

גיבור שלי- My heroWhere stories live. Discover now