-פרק 55-

3.7K 222 45
                                    

בפרק הקודם:
נקודת מבט של קייטי
"רגע חיים אני צריכה לשירותים"-אמרתי עוצרת אותו ליד הדיוטיפרי.
"שוב?"-שאל בחשד.
"היינו בטיסה במשך כמה שעות, נו מה אני יעשה?!"-התלוננתי והוא נאנח וחייך.
"אני מהר"-אמרתי רצה לשירותים ואז פונה ליציאה. חיפשתי עם עיניי את עדן.
היא צריכה להיות פה! היא חייבת.
איפה היא?
_______________________________________
נקודת מבט של עדן
אלוהים!!! האנשים במטוס הזה לא זזים. במטוס השני נחת לפני 10 דקות, אני חייבת לצאת מפה עכשיו!
"בבקשה אפשר יותר מהר?!"- רטנתי מכעס כשהאנשים פשוט דיברו אחד עם השני ולא זו.
"תחכי מתוקה"-אמר מישהו שנראה בגיל ה20. "סליחה?!"- עיקמתי את פרצופי , מי הוא??מי זה הבנאדם הזה? הוא מלך ולא ידעתי?
"זה לא מקום פרטי נכון? אז תזיז ת'תחת שלך מפה"- צעקתי והוא וחברים שלו פשוט הביטו בי ופרצו בצחוק.
דורש מכות מבטיחה!!!!
פשוט לקחתי את כל האומץ שמתחולל בי ודחפתי אותם. לוקחת את התיקים שלי ויוצאת החוצה עם צעקות כמו "מפגרת"-"מה את מטומטמת"-"חכי אני טופס אותך את מתה"-"כלבה" מהצד שלהם.
לא התיחסתי לכל המילים האלו. בראשי היתה מחשבה יחידה שהיא
אני חייבת להספיק לפגוש את קייטי!
אני חייבת לעשות את זה אין מצב שהיא נישארת איתו, עם בנאדם שרצה להרוג אותה.
רצתי במהירות לכיוון היציאה וחיפשתי את קייטי בעיניי אך, היא לא היתה שם ומרוב לחץ התחלתי לבכות
"דייי זה לא קורה לי" לחשתי מחזיקה בראשי "אני כזו מטומטמת, מפגרת!!!"

"עדן"-מישהו קרא לי. שקלטתי מיזה...חיוך שלי עלה על פניי.
הבטתי בה. היא רצה אלי ומחבקת.
"כל כך פחדתי שלא תבואי"-אמרה בבכי. "מצטערת"-לחשתי כשהתנתקנו מהחיבוק.
הטלפון שלי צילצל ובדיוק שעניתי, לקחתי את ידה של קייטי ויצאתי מהשדה תעופה במהירות.

______________________________________
כן?
_______________________________________
היא איתך? בבקשה תגידי לי שהיא איתך.

_______________________________________
הכל בסדר, היא איתי.
אמרתי כשניכנסנו לרכב השחור ששון שלח לנו.

_______________________________________
הוא ראה אותכם?
שאל שהתחלנו לנסוע אליו. העברתי את מבטי רואה את קייטי מביטה בחלון.

_______________________________________
לא אני לא חושבת. רוצה לדבר איתה?
שאלתי לא יודעת אם זה מתאים כרגע.
קייטי העבירה את מבטה אלי וחייכה ודמעותייה החלו לרדת.

נקודת מבט של קייטי
כשהיא שאלה אותו אם בא לו לדבר איתי, משהו זרח בתוכי. הלב שלי פעם בחוזקה, כמו שבחיים לא פעם. התגעגעתי אליו נורא. התגעגעתי רק מלא לשמוע את הקול שלו.
אני לא יודעת מה הוא ענה לעדן אבל כל כך קיויתי שכן. אני כל כך רוצה לדבר איתו.
עדן הביטה בי וחייכה ואז נתנה לי את הטלפון שלה.
התרגשתי כל כך!
קירבתי את הטלפון שלי באיטיות לאוזן ואמרתי "הלו? שון?"
"שון?"
ביפ ביפ
השיחה נותקה.
____________________________________________________________________________

אמאלההההההה הוא ניתק לההההההההההההההההה

איך?

גיבור שלי- My heroWhere stories live. Discover now