-פרק 5-

8.9K 444 28
                                    

נקודת מבט של שון
נכנסנו למסעדה והתישבנו בשולחן בפינת המסעדה.
"יואו אחי תשמע שברתי לאבא שלי תמכונית"-אמר רוברט צוחק בקול וכמובן אני והשאר אחריו.
"היית לבד?"-שאל ג'יידן.
"אוחחחח לא, עם הבלונדה"-אמר בחיוך מתגאה.
"איך שברת?"-שאל אדם בקול תחמן.
"אוחח אל תשאל"-אמר וקרץ.
"אדיוט"-אמרתי וצחקנו.
"טוב נו אני רעב"-אמר אדם והבטתי במלצריות או שיותר נכון הבטתי במלצרית עם השער הבלונדיני .
הרמתי יד כסימן שהן יבואו וצעקתי "מלצרית".
בוריס אמר לבחורה עם השער החום לבוא אלינו וכך היא עשתה.
'מה היא באה? רציתי שהשנייה תבוא'-מילמלתי לעצמי.
"לאלא את, היא"-אמרתי והצבעתי על השניה שישבה מאחורי הדלפק.
"היא עובדת מאחורי הדלפק אדון מילר"-אמר בוריס.
"זה לא מעניין אותי"-אמרתי לו.
אני ניהיה יותר ויותר משועשע.
אותה הבחורה הביטה בי בזעם, אוקי אני אוהב את זה!
"אבל אדון מילר היא גם לא יכולה ללכת הרגל שלה פצועה"-אמר בוריס כדי להגן ולעזור למפגרת הזאת.
"לחזור על זה עוד הפעם בוריס? זה לא מעניין אותי שתקום ותבוא לפה"-אמרתי לו בזעם.
יאללה בלי משחקים אחת שתיים אחת שתיים.

נקודת מבט של קייטי
החמור הזה לא מבין מזה פצעה תרגל.
למה הוא כל כך מתעקש שאני אמלצר אותו?
מה אכפת לו?
"זה בסדר בוריס"-אמרתי לבוריס וקרצתי לו כסימן שאני בסדר ואני יכולה ללכת.
"אבל קייטי"-התחיל לומר וישר קטעתי אותו.
"אני בסדר"-אמרתי שוב וקמתי מהכיסא והתקדמתי אליהם.
צעד אחר צעד הרגל כאבה לי יותר ויותר.
דרכתי עליה וכמעט ונפלתי על הריצפה.
הכאב הזה...
הכאב הזה כל כך חזק.
התקדמתי אליהם לאט לאט ודמעותיי המשיכו לזלוג מעיניי מכל צעד נוסף שעשיתי.
הרמתי את פניי להבטתי בו והוא הביט בי משועשע וכנל לגבי חבריו.
כמה רועה יש בבני אדם?
אינלו רגשות?

לבסוף הגעתי לשולחן שלהם ונעמדתי עם הכוח שנישאר לי.
"מה ת-תירצ-צו"-התחלתי טיפה לגמגם בגלל הכאב.
"מהמה? לא שמעתי"-אמר אותו החמור.
"אחי דיי אתה לא רואה שהיא סובלת?"-אמר אחד מחבריו.
"לא מעניין, זאת העבודה שלה"-אמר והזעם התפזר בכל גופי.
לא יכולי להחזיק את עצמי יותר והעפתי לו סטירה.
"חתיכת כלבה מה זה היה?"-צעק עלי וקם מכיסאו.
שיט הוא יותר גבוה ממני ויותר ענק.
"חתיכת חמור בלי רגשות"-אמרתי לו בצעקה והוא הביט בי במבט רצחני ומאיים.
הוא תפס בידיי והתחיל למשוך אותי למחוץ המסעדה.
אך מתזוזה אחת חדה שלו, הרגל שלי התחילה לכאוב יותר.
"אוייי"-יצאה יבבה של בכי משפתיי.
הוא לא עצר הוא בכוח המשיך למשוך אותי.
"אחי מה אתה עושה תראה למה אתה גורם לה"-אותו אחד שניסה להגן עלי בפעם הקודמת אמר.
"שון מספיק"-אמר השני אבל אין שום תגובה מהדפוק הזה.
"הרגללל"-צעקתי כשנפלתי על הריצפה.
ניסיתי לשחרר את ידי מידו ולבסוף הצלחתי.
שכבתי על הריצפה עם רגל כחולה וכואבת.
תפסתי עם ידי את הרגל והתחלתי לצעוק שכואב לי.
"לאלאלאלא קייטי לא"
"קייטייי"
"היי מפגרת תתעוררי, תפתחי תעיניים"
התחילו לקרוא לי אבל כבר לא היה בי כוחות.
הכאבים היו יותר ויותר חזקים.
ולאט לאט ראיתי שחור.

_______
טם טם טם
איך לדעתכם?
מה יהיה ההמשך???
🤔🤔🤔
תצביעו ותגיבו❤

*העלתי עוד אחד בגלל העיסקה שלנו😍
coralie_m1

גיבור שלי- My heroWhere stories live. Discover now