גיבור שלי- My hero

-פרק 46-

נקודת מבט של שון
"תכינו את כולם, שכולם יתפצלו בדרום העיר. אנחנו צריכים למצוא אותם."-צעקתי וכולם רק עמדו והביטו בי.
"אמרתי משהו לא ברור? עכשיו! "-צעקתי וכולם הלכו להתכונן ורק אבי הביט בי במבט מעריץ וגאה.
יאללה אין לי כוח לזיוני שכל שלו. הקטעים האלו שלו לא יעבדו עלי.
"פרקר"-צעקתי בזמן שאני עולה לחדרי.
נכנסתי לחדרי ואחרי כמה שניות הוא אחרי.
הוצאתי את הרובה מהשידה והתקדמתי אליו.
"אתה רואה אותו?"-הראתי לו את הרובה.
"זה הרובה בו אתה תהרוג את סטפן אם יקרה לי משהו. אתה יד ימין שלי. אם קורה לי משהו קייטי על האחראיות שלך, אני סומך עליך"-אמרתי ושמתי את הרובה בידו.
אני מבין שעכשיו זוהי מלחמה.
לא סתם מלחמה בין משפחות. זו מלחמה על אישה, מלחמת מוות!.
"אני מעריך את זה בוס, סמוך עלי"-אמר לוקח את הרובה מידי ואני מחייך אליו חיוך אמיתי וקטן.
אני לוקח עוד רובה מהשידה השניה ומכניס למכנסיי.
"יוצאים"-קבעתי ויצאנו מהבית.
נכנסתי לרכב שלי, לוחץ על הגז ונוסע לדרום העיר.
~לאחר שעתיים~
"לא מוצאים אותה בוס"-התקשר אחד השומרים.
"מזה לא מוצאים אותה. אתם תמצאו אותה! לא להפסיק לחפש, תחפשו שוב אבל בכל העיר"-צעקתי בעצבים ונתתי מכה להגה.
ניתקתי תשיחה בלי לחשוב פעמיים.
לאן הוא לקח אותה?
איך אני אמצא אותה?! סעמק.
"בן זונה"-צרחתי באוטו וראיתי ילד מבוהל שהביט בי.
סעמק עכשיו חסר לי רק להפחיד ילדים.
סגרתי במהירות את החלונות ונסעתי באור אדום.
מעניין לי מה יגידו.
מישהו חייב לדעת איפה סטפן והמקור הכי בטוח הוא אבא שלו.
פול!
הם 100% מתכננים משהו ביחד. אני אגלה את זה ואם זה נכון שניהם לא ישארו חיים.

נכנסתי לבית מחפש בעיניי את פול.
אימי ראתה אותי ופערה את עינייה מהמראה הנסער שלי. "איפה הוא?"-שאלתי בקול צרוד וכעוס.
"פול?"-אמרה בשקט ובגימגום.
לא עניתי,לא ניראלי שיש לי יותר סבלנות אני אתפוצץ עכשיו.
"במשרד"-אמרה.
ואני הסתובבתי כדי לעלות במדרגות אך היא תפסה אותי.
"בבקשה שון אל תעשה משהו שתצטער עליו אחרי זה. קייטי לא היתה רוצה שתעשה את מה שאתה מתכוון לעשות"-אמרה ואני משכתי את ידי ממנה בחוזקה.
"קייטי לא פה וכדי למצוא אותה אני יעשה הכל"-קבעתי עולה במהירות במדרגות לכיוון המשרד.
"שון"- צעקה אימי אך לא עצרתי.
נכנסתי למשרד וראיתי את פול ואבי משוחחים להם בזמן שהאישה שלי בסכנה!

"בן כלב"-אמרתי בכעס תופס את פול וזורק אותו על הריצפה.
"שון"-צעק אבי אך לא הקשבתי והתחלתי לתת לו מכות.
"בן זונה! שיקרת לי"-קבעתי ומיד המשכתי.
"היא לא נמצאת בשום מקום! אתה מבין שאתה בן אדם מת? הא? שאתה לא תשאר בחיים-"צעקתי דופק את ראשו בריצפה ובזמן הזה אבי החל למשוך אותי ואימי עמדה ליד הדלת והחלה לצעוק שאפסיק.
"בזמן הזה יכולתי למצוא אותה! יכולתי להחזיר אותה!"-צעקתי בכעס ולא שמתי לב שירדו לי דמעות.
"שון ז..זה לא מ..מה ש...שא..תה חושב"-ניסה להגיד פול.
"אם היא תמצא מתה, אתה תאכל את האיבריים שלך במשך כמה שעות, אני אישית אדאג שעל השקר שלך אתה תשלם"-אמרתי וירקתי עליו ופשוט יצאתי.

-----
קצר אני יודעת אבל ביקשתן וקיבלתן❤
הרבה אקשן הא? איך??

המטרה: מעל 120 הצבעות בפרקים
44 45 46
✋
מקווה שנהנתם❤