-פרק 44-

4.4K 254 45
                                    

בפרק הקודם:
ופתאום שמעו מלא יריות שכוונו לרכב.
חיבקתי את ראשי והתכופםתי כשהיריות שברו את החלונות.
אלוהים מזה???

_______
נקודת מבט של שון
אנחנו במטוס הפרטי שלי. אני יושב על הכיסא המחורבן הזה וכולי בעצבים.
אני אמור לתכנן איך אני אתפוס אותו ואהרוג אבל שום רעיון לא קופץ לראשי.
"בוס הכל בסדר?"- שאל פרקר בזמן שהוא מתיישב מולי.
"הא?"- שאלתי כי לא קלטתי מה הוא אמר והוא העביר את מבטו לרגליי שזזו בעצבים.
"הא כן"-עניתי מסובב את מבטי שוב ומסתכל על העננים דרך החלון.
"הלו" עניתי כשהטלפון שלי צילצל.
"מההה" צרחתי.
אני לא מאמין אני פשוט לא מאמין.
"איך היא בבית חולים איך היא הגיע לשם" צעקתי בועט בכל דבר שאני רואה.
"איך?"
"אני יארוג אותווו"
"בן זונההה! בן זונה" צעקתי וזרקתי את הטלפון מרסק אותו על הקיר.
"בוס הכל בסדר?"-שאל פרקר.
"תסובב את המטוב, אנחנו חוזרים עכשיו"- צעקתי בפקודה.

|לאחר כמ שעות|
נחתנו,הגעתי לבית חולים וראיתי אותה שוכבת שם. על המיטה הלא נוחה הזו והיא כולה לבנה.
"מה קרה?"-שאלתי בכעס ובשקט בזמן שידיי מקובצות לאגרופים חזקים.
"קרתה תאונה בוס"-אמר אחד השומרים.
"מי זה היה?"- שאלתי בעצבים.
"זה היה...."
"שון"-פתאום שמעתי את קולה של המלאך הקטן שלייי.
"קייטי נסיכה קטנה שלי"אמרתי מתקרב אלייה במהירות ומלטף את ראשה.
"מה קרה שם?? ספרי לי"- אמרתי ודמעותייה החלו לרדת.
"זה היה סטפן, הוא חזר! חזר להרוג אותי"- אמרה מסתובבת ושוכבת על הצד וקוברת את ראשה בבטני ובוכה.
אני יאהרוג אותו!
איך הוא גילה?? הוא היה אמור לנסוע אחרינו.
"תספרי לי קטנה מה קרה שם הכל"- אמרתי.

-כמה שעות לפני-
נקודת מבט של קייטי
"מזהה לואיס מזההה?"-שאלתי בלחץ בזמן שאני מתכופפת וסוגרת חזק את עיניי.
"האאאא"-צעקתי כששמעתי את הזכוכית של החלות מתנפצת ועפה עלי.
אחרי כמה דקות היריות הושתקו ואני רק חששתי האם לקום או לא.
דמעותיי מזמן מצאו את דרכם החוצה.
זה בחיים לא קרה לי.
שון אמן שיטפל בסטפן אבל לא ידעתי שהוא יעזוב אותי.
"לואיס"-ניערתי את אחד השומרים.
"לואיס?"-קראתי לו בחשש.
"אלוהים"-נבהלתי.
כולו מכוסה בדם ועל מצחו חור ענק.
אני רוצה לצאת מפה.
אני צריכה לצאת מפה עכשיווו.
הריח הזה, ריח של דלק.
"שיט! שיט שיט שיט"-אמרתי בלחץ כשהרגשתי את הריח של הדלק ועשן מילא את המכונית.
"בבקשה בבקשה"-התפללתי שמשהו יעזור לי לפתוח את הדלת הזו.
היא פשוט לא נפתחת.
"נוווו"- נכנסתי לכריזה ועיניי כמעט לא ראו דבר.
העשן החל להכנס לתוך ראותיי ורק שיעול עז יצא מפי.
"הטלפון"- לפתע קלטתי ומילמלתי לעצמי.
חיפשתי את הטלפון וכשמצאתי אותו אז כל המסך שלו היה מרוסק לגמריי והוא לא נידלק.
" נו בבקשהההה"- בכיתי ללא מעצורים.
בעטתי עם רגליי בחלון מנסה לשבור אותו.
"תשברררר"-צעקתי ובעטתי שוב ושוב.
היה לי קשה לשבור את החלון ואני בטוחה שנשברה לי שוב הרגל כי אני פשוט לא מרגישה אותה.
בום
המכומית התפוצצה בדיוק שזחלתי החוצה.
דפקתי את הראש וכביש והעינים שלי נסגרו לאט לאט.

הרגשתי שמישהו מזיז אותי ועיניי נפקחו.
"קייטי קייטי"-שמעתי צחוק עז של גבר.
"את וחבר קטן שלך חשבתם שתעבדו עלי? אמרתי שאני יהרוג אותכם אחד אחד"- אמר שוב.
עיניי ראו מטושטש ואיני יכולתי לזהות מיזה היה.
ניסיתי להתיישב לאט לאט ופתאום שמעתי טעינת רובה ואז הוא הוצמד לי לראש.
"מי אתה?"- שאלתי בקול רועד.
"אויאויאוי את לא זוכרת אותי זונה קטנה?"-שאל.
ניסיתי לזהות וזיהיתי.
"סטפן"- קבעתי והתחלתי לרעוד.
"חזרתי"-אמר החיוך ונתן לי מכה עם הרובה ומשם רק חושך.

_____
אז לקח לי הרבה זמן לכתוב אותו.
תגיבו ותצביעו❤
מחכה ליראות אם אהבתם!!
תהנו

גיבור שלי- My heroWhere stories live. Discover now