-פרק 10-

8.5K 420 29
                                    


נקודת מבט של קייטי
פקחתי את עיניי וראיתי את שון לידי.
"הויי שיטטט"-יצאה לי צרחה כשאני מתגלגלת על הריצפה.
"קייטי?"-שון קרא לי.
מה אני עושה פה עדיין?!
לא הלכתי?
שיט שיט שיט.
"נסיכה מה את עושה על הריצפה"-אמר בגיחוך.
"מה אכפת לך חתיכת מפלצת, מה
אני עושה פה ואיפה אנחנו?!"- שאלה.
"תחזרי על זה"-דרש בקול מאיים בזמן
שהוא קם מהמיטה ומתקרב לכיווני.
קמתי מהר ונעמדתי מולו.
"מיפלצת"-חזרתי על עצמי מודעת
לזה שהוא שונא שאני
קוראת לו כך.
הוא התקרב לאט לאט ובכל צעד שלו
אני עשיתי צעד אחד אחורה, עד שניתקלתי בקירת תכבדי אותי שמעת? פעם
אחרונה שאת מדברת אלי ככה! אני לא בדרגה שלך קייטי ג'ונסון, כדאי לך לשנות
את צורת הדיבור שלך למה אני לא חבר שלך"-אמר בצעקה שהרתיעה אותי.
אמרתי כבר שאי אפשר לדעת מתי
הוא יתפרץ עלי?
אז הנה.
חתיכת חמור אף אחד לא יצעק עלי.
לא משנה מה מצבי...
ענייה, עשירה...לא אכפת לי.
לי יש כבוד עצמי ואף אחד לא ידרך עלי.
"היית מת להיות חבר שלי"-אמרתע בחוצפה והוא בשניה תפס בידיי ודחף אותי לקיר.
גבי פגע בקיר וזה כאב.
"אייה"-נפלטה מפי צעקה קטנטנה.
"אני לא חבר של בחורות ענייות, רואים
לך לפי הבגדים"-אמר בצעקה.
הבטתי בעינייו, ראיתי זעם.
אני לא ראיתי אותו כך בזמן הקצר שאנחנו מכירים.
"הלוואי ולא הייתי פוגשת אותך בן זונה"-קיללתי אותו והוא בשנייה הרים את ידו
וחבט בלחי שלי.

נקודת מבט של שון
שום בחורה לא תזלזל בי.
אף אחת.
אפילו לא היא, כמה שהיא לא תיהיה
מיוחדת זה לא יעבוד לה. בי לא מזלזלים.
הרמתי את ידי וסטרתי לה.
לא שלטתי בעצמי.
היא עדיין בביתי בגלל רגלה.
בגללי זה קרה ואני יעזור לה בזה אבל אחר
כך היא תעוף לי מהחיים.
היא נפלה על הריצפה כשדמעות זולגות במורד פנייה.
התקדמתי לארון והוצאתי מיכנס שחור וחולצה שחורה ויצאתי מהחדר משאיר
אותה לבד.
ירדמתי למעטה מהקומה הרביעית שלייי ופגשתי את המנקה.
תיכננתי לעבור בלי להגיד לה שום דבר ובלי לעצור אך היא עצרה אותי.
"אדוני אביך קורא לך למשרדו"-אמרה בחשש אני אתפרץ עליה.
כזה אני מתפרץ על כולם.
למי שזה מפריע שיקפוץ לי.

נקודת מבט של קייטי
הוא סטר לי, הוא פאקינג סטר לי.
אני חייבת לברוח מפה, חייבת.
קמתי והתקדמתי לדלת ולמזלי היא היתה פתוחה.
יצאתי מהחדר לאט לאט בלי להשמיע שום רעש. רק חסר לי שיתפסו אותי וישאלו שאלות.
למולי היו מלא חדרים התחלתי להתקדם במסדרון והגעתי למדרגות הבטתי מעטה ומילמלתי 'פיוו כמה מדרגות'
התחלתי לרדת לאט לאט בגלל הרגל וספרתי קומות.
ירדמתי 2 קומות ופתאום שמעתי קול של מישהי.
"אמאאא"-צעקה ילדה קטנטנה עם עיניים כחולות ושיער בלונדיני.
הבטתי בה, בכמה שהיא היתה יפה וכל כך חמודה ומבטה נתפס עלי.
נלחצתי, לא ידעתי מה לעשות והיא במקום לצעוק רק רצה אלי בריצה כל כך חמודה.
"היי מי את"-שאלה בקול החמוד שלה.
היא היתה לבושה בשימלה לבנה ושערה היה פזור (תמונה)
"אמממ היי אני קייטי ואת?"-שאלתי בנחמדות בזמן שאני יורדת לגובהה.
"אני קיילי"-אמרה "שלום קיילי"-אמרתי, הלוואי עלי אחות כזו.
הלוואי.
"את ממש יפה"-אמרה וחייכתי אליה.
"גם את"-עניתי.
"אני צריכה ללכת"-הוספתי והיא חיבקה אותי.
אוקי ...
החזרתי לה חיבוק ופתאום שמעתי קול.
"מה את עושה שם?"-זה היה קולו של שון.
שיט שיט שיט שיט.
למה אצלי בחיים הכל לא הולך חלק?!
למה אני תמיד נמשכת לבעיות?!
וואיי כמה שזה מעצבן.
אבל...
מה אני עושה עכשיו?
איך אני יוצאת מזה?
שיטטט.
"שוןןןן"-צעקה קיילי עם הקול המלאכי שלה ורצה אליו.
קמתי מהר, מקווה שהוא לא הבחין בי והתחלתי לרוץ במדרגות.
רצתי ורצתי והגעתי לקומת קרקע.
'שיטטטט'-מילמלתי כשראיתי...

___
טוב אז עכשיו אני יעלה לכם תפרקים..

גיבור שלי- My heroWhere stories live. Discover now