גיבור שלי- My hero

-פרק 69-

בפרק הקודם:
כשיצאתי מהמקלחת השעה היתה 9:00 בבוקר והייתי צריכה להתחיל להתארגן כי בשעה 10:00 סוף סוף אני מתחילה לעבודה שלי.
____________________________
המשך נקודת מבט של קייטי
סוף סוף אני חוזרת לחיי הקודמים.
לבשתי חולצה שחורה עם מחשוף קטן וג׳ינס אפור ונעלי ספורט לבנות של נייק.

לקחתי את התיק גב השחור שלי איתי ושמתי לתוכו את הארנק הטלפון, אוזניות ומטען ויצאתי מהחדר.
התקדמתי למטבח ומילאתי לי בקבוק מים ונכנסתי לתיק.
"הולכת?" אווה נכנסה ושאלה.
חייכתי אליה והינהנתי.
"אני חוזרת לעבודה"-הוספתי והיא חייכה.
"בהצלחה מתוקה"יאמר ונשקה ולחיי.
"כל חשד קטן שאת מרגישה במישהו תתקשרי, חסר לך אם לא תעדכני במשהו שמציק לך שם"-אמרה וליטפה את ראשי.
"תודה אווה"אמרתי לה ונשקתי לחיי שלה.
"ביי"אמרתי והיצאתי.

/הלכתי/
סימסתי לשון.
/אני רואה, לאן?/
מיד ענה לי והיצאתי במקום. מה זאת אומרת רואה.
/לא הבנתי/
רשמתי לו.
/מולך/
רשם והרמתי את מבטי מהטלפון.
הוא ישב על האוטו שלו ממול הבית כשהטלפון והידו והוא מביט ישירות אלי.
חיוכי לאט לאט מצא את דרכו לצאת וחייכתי אליו.
כל כך התגעגעתי.
תפסתי את רצונותיו של תיקי החוזק ורצתי אליו.
הוא פרס את ידו וברגע שהגעתי אליו הוא עטף אותי לחיבור מוחץ.
"לאן את הולכת קטנה?"-שאל כשהתנתקנו מהחיבוק המוות. "אמרתי לך בבוקר, בוריס קיבל אותי בחזרה"-אמרתי כולי נרגשת לחזור לחיי הקודמים.
"אמרתי לך כבר שאני לא אוהב את זה?!"-אמר ואני הנהנתי בחיוך.
"אבל אתה אוהב אותי אז..."אמרתי מנשקת בקצרה את שפתיו. "אז מה?"ישאל במבט ערמומי
"אז עכשיו אתה תיקח אותי לעבודה, למרות שתיכננתי ללכת ברגל"- אמרתי זזה ממנו וידיו עזבו את מותניים ואני התיישבתי במכונית מחכה שיכנס.
"תחמנית קטנה"-מילמל ונכנס פנימה.

"שאת מסיימת תתקשרי"יאמר כשהגענו ואני הנהנתי, נושקת לשפתיו יוצאת.
"קייטייי"-נשמעה צעקה ועדן התחילה לרוץ לכיוונים כשכל האנשים מסתכלים עלינו. "יואו כמה שפחדתי שאני לא אראה אותך יותר"אמרה בוכה. חיזקתי את חיבורי, היא באמת חברה אמיתית למרות שבהתחלה בכלל לא רציתי להתחבר אליה, לא האמנתי בחברות. תמיד חשבתי שכולם בוגדים כמוה.
כמו אימי.
"אל תבכי עדן, אני חולה עליך"אמרתי מחבקת אותה חזק.
ברגעים כאלה אוני מבינה כמה אני השתנתי.
"תיראו מי חזרה"יישמע קולו של בוריס וחיוכי עלה על פני והתנתקתי מהחיבוק עם עדן.
"טוב לראות גם אותך"-אמרתי והוא צחק. "יאללה לעבודה"-אמר ואני ועדן צחקנו.
הלכתי לשים את הדברים שלי בלוקר בחדר של העובדים, שמתי עלי את הסינר שלי ויצאתי.

הנה המשמרת שלי הסתיימה, לקחתי משמרת כפולה ואני ממש לא מרגישה את רגליי. לקחתי את הדברים שלי ויצאתי מהמסעדה כמובן אחרי שש אמרתי ביי לבוריס
היא היתה ריקה מאנשים ורק אני והברמן ובוריס היינו.
ישבתי בספסל ליד המסעדה וחייגתי לשון.
חיכיתי וחיכיתי אך הוא לא ענה. חייגתי שוב חשוב ובפעם הרביעית פרשתי.
התעצבנתי, כן. כי הוא הבטיח שיקח אותי והשעה 17:58
בערב והבית רחוק.
אוףף כנראה אני אצטרך ללכת לבד.
הסתכלתי את ההליכה שלי והייתי שקועה במחשבות.
הבאתי בשעון בטלפון והשעה היתה 18:20, אנחה קטנה יצאה מפי.
הייתי שקועה בטלפון ובדקתי מתי שון היה מחובר בפעם האחרונה אך הוא היה בצהריים. מה יש לו?? מה הוא נירדם? אני אהרוג אותו. לפתע נשמעה צפירה חזקה שגרמה לי להרים את עיניי ולעצור במקומי.

_____________
עוד פארקר כי אני חמודה.
איך???