בפרק הקודם:
נקודת מבט של שון
"ילדה שלי"- אמרה האישה בבכי והתקדמה לחבק אותה. היא עטפה את קייטי עם ידה וקייטי לא זזה. היא הרימה את מבטה לי והבנתי שמשהו קורה פה. זו באמת אמא שלה??
"אני מצטער, מי את?"-שאלתי בכעס נדחף בינהם וחוסם את קייטי עם גופי.
"אני אמא שלה"-אמרה וקייטי תפסה בחוזקה עם ידיה את חולצתי.
____________________________________
המשך נקודת מבט של שון
"באתי לפגוש אותה ולקחת אותה אלי"-אמרה אימה.
"היא לא הולכת לשום מקום"-אמרתי בכעס מכווץ את ידיי לאגרופים.
"היא חייבת ילדון, עדיין לא מלאו לה 18 ואני אחרית עליה"-אמרה בכעס.
"אני אחזור על זה שוב,היא לא הולכת איתך"
"את יודעת לבית של מי הגעת?"-שאלתי, איך השומרים המפגרים האלו נתנו לה לעבור.
"לבית של מי?"-ענתה בשאלה, כלבה.
"שון מילר, שלום"-אמרתי והיא פערה את פייה. היא זזה הצידה הביטה בקייטי ושאלה "מה קרה הסתבכת עם עבריין?".
"הוא לא עבריין וזה לא עיניינך"-ענתה קייטי, נעמדת לידי.
"ברור שזה עינייני, אני אמא שלך"-אמרה מתקדמת אל קייטי ומניחה את ידיה על לחייה של קייטי.
"אל תגעי בי, את מזמן לא אמא שלי"-אמרה מעיפה את ידיה.
"אני מבינה שאת נסערת"-החלה לומר ומיד הוסיפה"אני אפגוש אותך מחר, תארגני דברים" ואז הסתובבה ויצאה מהבית. "פרקר"-צרחתי. אני כועס, לא! אני זועם. איך היא נכנסה לפה?
"כן בוס?"-בא במהירות מהמשרד של אבי.
"בו לכאן"-צעקתי. הבטתי בו יורד במדרגות והורי אחריו. "איך היא נכנסה"-שאלתי בכעס בזמן שקייטי החזיקה את ידי.
נקודת מבט של קייטי
כשהבטתי בה- באמא שלי הרגשתי כאילו חזרתי שנה אחורה. לזמן שבו היא היתה שם בשבילי. היתה אמא שלי.
היא עזבה אותי, עזבה כדי לחיות בעושר ושום דבר לא יצדיק את מה שהיא עשתה.
אני כל כך רוצה להרגיש כאילו היא גבר לא מעניינת אותי, כאילו אני שונאת אותה ולא אוהבת אבל, זה לא אפשרי.
היא היתה הכל בשבילי.
עליתי לחדר ופשוט נשכבתי כל המיטה והתפרקתי. דמעותיי פשוט זלגו ללא מעצורים.
אני מיואשת מהחיים האלה. כל הזמן קורה לי משהו.
נמאס!
"קייטי?"-שמעתי קול קטן ורך קורא לי.
איך היא תמיד באה כשאני במצבים קשים, הילדה הבת 5 הזו תמיד שם בשבילי והיא אפילו לא מודעת לזה.
לא היה לי כוח לענות. המיטה שקעה שזה אומר שקיילי עלתה על המיטה. הרגשתי גוף נשען עלי והבנתי שהיא שמה את ראשה על גבי.
"אל תבכי קייטי, נסיכות לא בוכות"-אמרה מלטפת את ראשי.
ישר חיוך עלה על פני. כמה שהיא בוגרת.
"אמא סמיד מלטפת את גבי שלי שאני בוכה"-אמרה קייטי בגימגום מועט.
(השגיאות בכוונה)
"תודה קיילי"-אמרתי לה ונשכבתי על הגב ושמתי את ראשה על ביטני ואני מלטפת את ראשה.
"קייטי את יכולה לשיר לי שיר שאני ארדם?-שאלה מחבקת את בטני.
"את עייפה?"-שאלתי מנגבת את הדמעות שלי והיא הנהנה.
"נומי נומי לילה טוב נומי נומי נומי, נסיכות תמיד ישנות בלילות נומי נומי נומי"-ככה המשכתי לשיר לה עד שנירדמתי ביחד איתה.
/בוקר/
קמתי בבוקר כשבמיטה לידי שוכבת קיילי והצד של שון פנוי.
הוא לא ישן כאן בלילה? מוזר!
הוא כועס? כי רק במצבים כאלו הוא לא בא לחדר.
____
מה אתם חושבים שקרה עם שון?
איך?