בנות אנחנו קרובות לסיום של הסיפור אני יעשה שאלות ותובות שתוכלו לשאול את כל אחת מהדמויות שאלות.
סליחה על העיקוב הגדול היו לי מבחנים אוהבת
הארי pov:
אני לא יודע כמה תפילות קיימות בעולם, אבל אני די בטוח שאמרתי את כולן.
אני כל כך עצבני שכל זה בגללי לא הייתי צריך להביא אותה בכלל לראיון המטומטם הזה.
עד שקורה לי משהו טוב הייתי חייב להשוויץ ואז קורה הנורא מכל.
החיים תמיד ככה אלי אני כבר רגיל לזה.
אני רק מקווה שהיא תתעורר ותחיה כי אני לא רוצה להתקיים בעולם שהיא לא קיימת בו.
ההורים של טריס מתרוצצים פה בלי סוף הם שואלים אותי אם אני רוצה לאכול אבל לא הכנסתי שום דבר לפה.
אני לא זזתי מטר מהמיטה שלה כל היום.
הבנים והבנות הלכו להביא דברים מהבית שאני חושב שלא יספיקו לשלושים יום שניהיה כאן עד שהרופאים יציאו לנתק את המלאך שלי מהמכונה.
"היי הארי" שמעתי את קולה של אלינור מאוחרי.
רק היא חסרה לי עכשיו שבגלל שהיא לא באה לראיון טריס הייתה צריכה להעמיד פנים כחברה של לואי.
לא הסתכלתי עליה פשוט חיכיתי שתסיים לדבר ותעוף לי מהעיניים.
"אני מצטערת.." היא אמרה והניחה את ידה על כתפי.
"אין לך על מה היא לא מתה עדיין"
אמרתי והיא הזיזה את ידה.
"הארי אני מצטערת אוקיי אתה לא מבין בכלל למה לא באתי" היא אמרה מרימה את קולה טיפה ומדברת במהירות.
"אני מבטיח לך שהסיבה הזאת לא מצדיקה כלום ממה שקרה" אמרתי ביובש עדיין מחזיק את ידה של טריס.
"הארי אני עברתי הפלה!" היא צעקה ומיד אחר כך שמה יד על פיה.
פערתי את עיני בולע בקושי את רוקי כשחשבתי על הדבר המטומטם שאמרתי לה לפני דקה.
הסתובבתי אליה לאט.
"א-אני לא ידעתי לואי ממש לא סיפר לנו שום דבר שקשור לזה" אמרתי מסתכל עליה
היא נשברה ועצב היה מורגש בעיניה.
"אני מצטערת לא רציתי שתדעו על זה אני פשוט לא יכלתי להיות בהריון.
זאת ההחלטה הכי קשה שהייתה לי בחיים אני מטומטמת שלא הקשבתי ללואי אבל פשוט לא יכלתי."
היא אמרה מתייפחת על עצמה ומנגבת דמעות שהספיקו להתייבש לה על הלחי.
עזבתי לרגע את ידה של טריס וקמתי לחבק את אלינור.
"אני מצטער. סליחה" אמרתי והיא בכתה על הכתף שלי.
"אני כאן בשבילך" אמרתי מלטף את גבה
"כבר הרבה זמן לא קיבלתי חיבוק תודה הארי אני מעריכה את זה כל כך.
ואני מתגעגעת כל כך ללואי. אני לא רוצה שניפרד בגלל זה אני אוהבת אותו אבל הוא ללא ספק לא יסלח לי על זה בחיים" היא אמרה ואני עדיין מחבק אותה.
"זה בסדר. אני אדבר איתו אף אחד לא יסרב לפרצוף העצוב שלי כרגע" אמרתי והיא צחקה קצת וניגבה את דמעותיה שוב.
"אני לא רוצה להרגיש איך זה להיות לבד שוב. כל פעם שאני רואה אותו לא משנה איפה אני משתגעת. זה נראה שהוא בסדר אבל אני רואה בעיניים שלו שהוא לא. תודה הארי זה אומר הרבה בשבילי." היא אמרה והנהנתי.
התיישבתי שוב ליד טריס ונאנחתי.
כניראה שאני באמת כל כך שמוק שזה מגיע לי.
"הארי כולם כאן אתה רוצה שאכניס אותם?" אלינור שאלה והנהנתי לא היה לי אכפת שהם יהיו כאן שום דבר לא ישפר את המצב רוח שלי אולי אפשר רק להחמיר אותו.
"היי הארי" כולם אמרו בעדינות כשנכנסו כאילו אני עומד להישבר שהם מדברים כך.
"איך אתה? איך טריס?" נייל שאל.
"מה כבר יכול להשתנות? הכל נשאר אותו חרא" אמרתי ונייל קצת נבהל אני מניח שאני תקפתי אותו זה לא בכוונה אבל אני לא שולט בהתפרצויות שלי עכשיו.
"אני מצטער ששאלתי" נייל אמר בלחש וגלגל עיניים.
אני שונא שהם מדברים אלי כאילו אני מסכן. אבל תמיד לא משנה מה רק אשלי יודעת לדבר אלי אותו דבר לא משנה מה קרה כמה מסכן אני וכמה מרחמים עלי.
"הארי אתה רוצה בגדים להחלפה?" אלינור שאלה בעודה יושבת על זאין. שמתי לב שאלינור השניה כבר לא כאן. אבל לואי כן.
"לא אכפת לי" עניתי
"טוב הארי כשתחליט להתנהג כמו בן אדם ותרצה לאכול ולהחליף בגדים תדבר איתי אל תחשוב שאתה תתנהג אלינו ככה ואני אסבול את זה" אשלי אמרה.
חיכיתי לתגובה שלה.
"אני יודע" אמרתי
"טוב עכשיו כל אחד יספר משהו חיובי שקרה לו כדי שלא ניהיה מצוברחים." ליאם אמר תמיד חיובי אני העדפתי לא להגיב על מנת לא לעצבן את אשלי.
"אוקיי אני אתחיל, אני ואשלי קנינו בית שלנו שממש לא רחוק משל כולנו. אנחנו עדיין נבוא להתנחל אז אל תחשבו שנפתרתם מאיתנו" ליאם אמר וכיווצתי את גבותיי.
"הו כמה נחמד" אמרתי בציניות
"מה זה אמור להביע?" אשלי אמרה
"כלום אני פשוט שמח שכולכם עשיתם סידורים ונהנתם בעוד שאני כאן יושב כל היום עם טריס!" אמרתי בצעקה
"אז הגענו לזה" אשלי אמרה בעצבים
"אני כל כל מצטער שאני מפריע לכם באמת" אמרתי עדיין בציניות ובכעס.
ואז זאין קם.
"היי הארי מה אתה חושב שאנחנו נעצור את החיים שלנו בגלל שאתה החלטת לשבת כאן ולהתמסכן?! ממש לא!" הוא צעק ואלינור ניסתה להושיב אותו
אני לא הגבתי מנסה להרגע.
"אז אתה יודע מה אני ואלינור מתחתנים זה מספיק שמח בשביל לשפר לך את המצב רוח?!" זאין צעק שוב ואלינור שתקה שמה יד על מצחה ורק עכשיו שמתי לב לטבעת על ידה. כולם הסתכלו עליהם בהלם.
קמתי מהכיסא שלי וחייכתי
"כל הכבוד לכם, באמת כל הכבוד! חברים לתפארת מדינת אנגליה.
אני מצטער כל כך שאני מפריע להמשך החיים שלכם. אתם יודעין מה אתם יכולים להזדיין לי מהפרצוף ולעוף מפה!" אמרתי
וכולם הסתכלו עלי בעצבים.
"הארי זה ממש לא הגיוני שאתה מתפרץ עלינו בגלל זה. תחשוב מי יצא כאן לא בסדר בכלל!" ג'סטין אמרה ונייל חיזק אותה.
"בואו נחשוב רגע"אמרתי והתקרבתי אליהם.
"הו הכל בגלל החברה הדפוקה של לואי!" צעקתי ולואי יצא מהשלווה שלו וקם ממקומו.
"שלא תעז לדבר על אלינור! אין לך מושג מה עברנו!" לואי צעק.
"כן כן אני יודע הפלה שמפלה" צעקתי והפעם המבטים הופנו ללואי
"מה?!" נייל צעק ולואי השפיל את ראשו.
"היית חייב לספר נכון?! היא לא רצתה שאף אחד ידע!" לואי אמר
"כן רואים איך אכפת לך ממנה שהיא יושבת בכלל בחוץ!" צעקתי והוא התקדם ביחד עם אגרופו שפגש את פני והפיל אותי
"היי תעצרו!" אשלי צעקה אבל לא היה אכפת לי לואי המשיך להרביץ לי והחזרתי לו יותר חזק. כולם צעקו מסביבנו
"הארי די!" אשלי צעקה והרימה את ידי ובטעות האגרוף שלי פגש את השפה שלה במקום את של לואי.
"אני מצטער!" צעקתי והיא התחילה לבכות אני לא מאשים אותה זה היה חזק.
"הארי למה הפאקינג מכה האת חתיחת מטומטם!!" ליאם אמר והצתרף למכות וזאין אחריו מנסה למשוך אותו משם.
"תפסיקו!" צעקה נשמעה מאחורינו.
"זאת הייתה דוקטור גריי שבאה לביקור חולים בדיוק בשעה שתיים.
"תעצרו או שאני קוראת לאבטחה! אתם לא יכולים להתנהג ככה! יש מישהי חשובה שצריכה אתכם איתה לא שתריבו! אני ממש לא ציפיתי מאנשים כמוכם להתנהג כך! תתעלו על עצמכם ותתנהגו נורמאלי! המטרה היא שתהיו מאוחדים לא שתתפרקו לה מול העיניים!" היא צעקה משתיקה את כולנו ויוצאת מהחדר.
נפלתי על הרצפה ובכיתי.