הייתי בתוך התא של השירותים. עמדתי שם וחשבתי מה לעשות. מצד אחד לא רציתי לפגוע בלידור, מצד שני כבר פגעתי בו וזה רק עיניין של זמן עד שהוא יגלה, עדיף לסיים עם זה כמה שיותר מהר, זה לא פייר גם ללירון, הוא גם חבר טוב שלו אבל לפחות הוא אמיץ מספיק להתמודד עם המעשים שלו- לא כמוני. יצאתי מהתא של השירותים מרחוק ראיתי מדורה וכל השיכבה יושבת מסביב התקדמתי לעברם.
"עדיף לסיים עם זה כמה שיותר מהר" מלמלתי לעצמי.
מצאתי את לידור יושב עם כל החברים הלכתי לעברו.
"לידור אתה יכול לבוא איתי רגע?" אמרתי בקול לא בטוח. "בטח חיים שלי" הוא ענה.
הוא קם ולקח אותי איתו הצידה עד שיצאנו מתחום השמיעה של כולם.
"מה התגעגעת אליי?" הוא צחק והתקרב כדי לנשק אותי.
השפלתי את הראש כדי להתחמק מהנשיקה.
"לידור..." התחלתי להגיד אבל הוא לא נתן לי לסיים את המשפט.
"סתם חיים שלח זה היה בצחוק ראית אותי לפני שניה". הוא צחק.
"תקשיב..." המשכתי לנסות.
"את לא רעבה? לא אכלת מהבוקר, בואי אני יארגן משהו". הוא שוב קטע לי את המשפט זה היה נראה שהוא עושה הכל כדי לא לתת לי לדבר.
"לידור חכה שניה גם ככה קשה לי." פלטתי משפט קצר במהירות.
לידור פלט אנחה.
"זה בסדר דניאל... את לא צריכה להקשות על עצמך אני יודע".הוא אמר. "יודע מה...?" שאלתי אותו והלב שלי דפק במהירות.
"באת לספר לי על לירון לא?"
"הוא אמר לך?" שאלתי אותו וכל הגוף שלי התמלא בעצבים. הוא הבטיח.
"לא דניאל, הוא לא אמר לי".
"אז איך אתה יודע?" התביישתי בעצמי.
"אני לא מטומטם דניאל. מה את חושבת שלא ראיתי איך את מסתכלת עליו, איך הוא מסתכל עלייך. אני מכיר את לירון משנולדתי, אני יכול לדעת מה עובר עליו רק מלהסתכל עליו אז לראות את מי הוא אוהב? הצחקת אותי".הוא אמר בנימה שלא הצלחתי לפענח.
לא יכולתי להשתלט על הדמעות שהציפו אותי יותר, נתתי להם לרדת אחת אחרי השנייה עד שהם נהיו כמו מפל אחד.
"לידור... אני מצטערת" אמרתי בקול שבור.
לירון כניראה ראה אותנו מרחוק והתקדם. ידעתי שזה אכל אותו לשקר ללידור ושהוא רוצה לסיים עם זה.
"לידור אחי, זה לא אשמתה, אל תכעס על דניאל, היא לא הייתה עושה דבר כזה על דעת עצמה זה היה באשמתי.
לידור צחק צחוק מזוייף.
"לא אשמתה? למה אנסת אותה?"
"אחי..." לירון התחיל להגיד.
"הכרחת אותה להתנשק איתך??" לידור התחיל להתעצבן.
"לא אבל..." לירון ניסה לומר.
"אז היא אשמה באותה מידה." הוא קבע.
"אז ידעת כל הזמן הזה?" שאלתי את לידור.
"לא הייתי בטוח, כניראה שחשבתי שאני צריך לסמוך על חברה שלי והחבר הכי טוב שלי. מפגר אה?"
נענעתי את הראש לצורה של "לא". לא הוא המפגר בסיפור הזה.
"תעשו לי טובה, תעשו מה שאתם רוצים רק תתרחקו ממני" לידור אמר וחזר חזרה מאיפה שבאנו.
לירון תפס את הראש בשתי הידיים זרק כמה קללות והלך אחרי לידור.
נשארתי שם לבד.
אני שמחה לראות שמספר הקוראים הולך וגדל תודה לכולכם!!