היי! יש לי איזה 7 פרקים מוכנים, ואני אותם בימים הקרובים כל יום אחד. אולי שניים אם אני אהיה נחמדה. אני כזאת מרשעת😉
נ.מ לונה
כשחזרתי הביתה, גרהארד התעקש להישאר אבל האחים שלי לא אישרו לו את זה, למעשה- גבריאל מקפיץ אותו הביתה עכשיו.
אמרתי שלום לאבי ומיהרתי למקלחת. הייתי מלאה בחול.
כשסיימתי להתקלח, שמתי טרנינג קצר שהגיע לי מעט מעל הברכיים, וטי-שרט שחורה קצרה.
כבר היה ערב, והיה חשוך בחוץ.
לולה קפצה עליי בשמחה ושחכתי כמה התגעגעתי אליה.
ירדתי למטה והתיישבתי בשולחן, כשמסביבי אבי ושלושת אחיי.
"לונלון, איך עבר עלייך היומיים?" אבי שאל בחיוך וחתך לעצמו חתיכת חלה.
"האמת שהיה ממש כיף, נהניתי ממש. אבל אני גמורה." מלמלתי וחייכתי, שותה לגימה קטנה מכוס המים.
"הבנתי. אכלת משהו?" הוא הסתכל לי בעיניים וחיכה לתשובה שלי.
"אני. אמ- לא, לא כל כך אב-"
"אין אבל." אבי קטע אותי.
"לונה. את צריכה לאכול. ואת יודעת את זה. המצב שלך כל כך משתפר. אנחנו לא רוצים לחזור אחורה." הוא הביט ישירות בעיניי. זזתי על הכיסא באי נוחות.
"אבל אני לא רעבה אבא. באמת" חייכתי אליו והקפצתי את רגלי מתחת לשולחן.
דניאל שישב לידי, הניח את ידו על רגלי ומנע ממנה לקפוץ. הוא הביט בעיניי וזה כל מה שהיה צריך כדי שאפרוץ בבכי.
דניאל תפס בראשי והשעין אותי על חזיהו, מחבק אותי בחוזקה.
"אני יודע. אני יודע" הוא ליטף את שיערי בעדינות.
לא רציתי לפרוץ בבכי. באמת שלא. אבל הוא הביט בי, וכל מה שהכחשתי ביומיים האחרונים חזר אליי.
"ה-המח- המ-" לא הצלחתי להשלים מילה ובכיתי בקול.
"לונה. לונה הכל בסדר, תדברי איתי. את יכולה לדבר איתי" הוא הזיז לרגע את ראשי כדי שאביט בעיניו.
כל שאר האנשים בשולחן הסתכלו על המתרחש בשקט. הם ידעו שלי ולדניאל יש קשר של תאומים שאי אפשר להסביר.
"אני. אנ- מאחר לי המ- המחז- מחזור" התייפחתי ובכיתי חזק יותר, החולצה שלו הייתה ספוגה והוא קפא בחיבוק.
בשולחן נהיה אווירה מתוחה, וכמו כדי לצחוק עליי מלמעלה- הרגשתי את תכולת בטני המועטה עולה ורוצה לצאת החוצה. במהירות קמתי ורצתי בקושי לשירותים -מקיאה את המעט נוזלים ששתיתי היום.
"היי זה בסדר. הכל בסדר" דניאל מלמל- הוא כנראה רץ אחרי.
הוא אחז בשיערי וטפח על גבי בעדינות.
הורדתי את המים ושטפתי את הפנים בדממה.
התקדמתי ביחד עם דניאל לעט ובצליעה כמעט בלתי מורגשת לכיוון השולחן, רגלו של גבריאל קפצה בכעס, ידיו של מיכאל הלבינו מהאגרופים שלחץ עליהן, ואבי חייך חיוך מאולץ.
"לונה, אהובה, את רוצה שאני אקנה לך בדיקת הר-הריון?" אבי שאל בקול מתוח, הוא ניסה להרגיע אותי עם המבט על פניו.
"כבר-כבר עשיתי אח-ת. אבל, מה אם ה-היא טועה? לעש-לעשות עוד אחת ליתר ביטח-ביטחון?" גימגמתי. ידיי רעדו ופניי היו סמוקות. הרגשתי את זה שוב. הרגשתי את הידיים שלו עליי. הרגשתי את פיו. הרגשתי את הנשיכות שלו. שמעתי אותו מדבר אליי. שמעתי את הגניחות שלו, הרגשתי את האיבר שלו חותך אותי לשניים.
"לונה!" דניאל צעק והעיר אותי.
"אני- מה? סליחה. מה אמרתם?" הידיים שלו זחלו עליי. אני צריכה להתקלח.
"אני אביא לך שלוש בדיקות ליתר ביטחון." אבי חייך אליי והניח את ידו על ידיי שהיו מונחות על השולחן.
במהירות משכתי את ידיי ממנו והתכווצתי בכיסאי. הוא תופס בי. הוא מחזיק איתי. אני לא יכולה לזוז.
"אני הולכת להתקלח" אמרתי במהירות ונכנסתי למקלחת, לא מוודאה שיש לי בגדים או מגבת.
פיזרתי על כולי סבון ושפשתי עם הספוג, בחוזקה.
"תלך ממני. תלך ממני" מלמלתי כאחוזת דיבוק והמשכתי לשפשף את עורי בחוזקה. שפשפתי את החזה שלי חזק במיוחד- שרף לי והרגשתי את עצמי עולה בלהבות.
"תצא ממני. תצא ממני" מלמלתי ושיפשתי את איזור המפשעה שלי בחוזקה מרבית, דמעות ירדו מעיניי. הרגשתי את הידיים המלכולכות שלו על כולי. פצעים נפתחו מחדש בירכיי.
"בבקשה.. די.. בבקשה.. תלך ממני. תצא ממני. תעזוב אותי" בכיתי בחוזקה. עורי החל לטפטף מעט דם.
גייק הופיע מולי.
"לא" מלמלתי והתרחקתי הכי רחוק שאני יכולה ממנו.
"כן." הוא לחש והניח את ידו על צד גופי.
"לא!" צעקתי בחוזקה.
"פאקינג כן. את שלי. את כל כך שלי. הזונה הקטנה שלי." הוא אמר ובכיתי בקול.
"לא!!" צעקתי וחסמתי את אוזניי עם ידיי, עוצמת את עיניי ומזיזה אותו מצד לצד.
"זה לא אמיתי. אתה לא פה. הוא לא פה. הוא לא אמיתי. זה הדמיון שלי. זה רק הדמיון שלי" מלמלתי לעצמי כאחוזת דיבוק. אבל אם הוא לא אמיתי, למה הידיים שלו מרגישות כל כך אמיתיות? אני יכולה להרגיש איך הוא פוצע את רגליי. אני יכולה להרגיש את האיבר שלו נכנס לתוכי בכוח וקורע אותי מבפנים.
"בבקשה.. די.." מלמלתי בפחד והתכווצתי לכדור בקצה המקלחת.
"דיי" מלמלתי בשקט, שוב, ושוב, ושוב.
"לונה??" קול נשמע מחוץ לחדר.
"די.. די.. די.." המשכתי למלמל בשקט, לוחצת בחוזקה עם ציפורניי על ידיי.
"לונה!!" הקול היה חזק יותר. הרגשתי נשימה על פניי.
"בבקשה. תפסיק בבקשה." אמרתי בפחד והזזתי את ראשי מצד לצד.
"לונה. תפתחי את העיניים לונה. את לא שם" פתחתי את עיניי בבת אחת.
מידי השמאלית נזל דם מפצע שציפורניי עשו.
עורי היה אדום משפשופים וחלקו מדמם.
הפצעים ברגלי נפתחו מחדש, ודם נזל ממני.
הבטתי אל הדמות מולי.
"גרהארד?" מלמלתי בשקט והוא נשם בהקלה.
"כן. גרהארד." הוא חייך אליי
"אני, מה? איך- מה אתה עושה פה?" שאלתי וראשי הסתחרר.
"כמה זמן לא הייתי פה?" שאלתי בשקט ובחזקתי את ראשי שפעם מכאב, נזכרת בזה שאני עירומה למחצה מולה ובמהירות כיסיתי את עצמי עם ידיי.
"לונה. כבר כמה שעות" הוא מלמל והביט בעיניי בפחד טהור.
הוא הושיט לי מגבת ובמהירות התכסיתי.
"מה?" שאלתי בשקט לפני שהאפלה לקחה אותי אליה.
.
.
.
אוקיי כן פרק קצר ובגלל זה אני מעלה כמה ברצף!
אני לא רוצה יותר להחליף נקודת מבט באמצע פרק, ובגלל זה כל פעם שאני מעבירה פרק זה יהיה נקודת מבט שונה (כנראה)
אז איך עובר עליכן היום?
מה דעתכן על זה? לונה בהריון? לא בהריון? שתפו אותי!
أنت تقرأ
אהבה דפוקה
العاطفيةהיא הבת של המאמן הוא שחקן בקבוצה היא לא יצאה עם אף אחד מאז מה שקרה לה הוא רגיל לדפוק ולזרוק נשים, על ימין ועל שמאל היא רק צריכה ללמד אותו ועוד שני חברים שלו, לעזור לשלושתם להעלות את הממוצע. אסור להם להיות ביחד. אבא שלה יהרוג אותו אם הוא יגלה סודות מ...
