אהבה דפוקה

חלק 33

נ.מ גרהארד
...
"או. מיי. גאד! לונה! תראי את השמלה הזאת וואו היא הולכת להיראות מדהים עלייך! היא תבליט את העיניים המהממות שלך ויש לי תחושה שהיא תשב עלייך פשוט מושלם. את חייבת למדוד אותה!!" קייטי צעקה על לונה בהתרגשות והצביעה על איזה שמלה רנדומלית בחנות.
אנחנו יצאנו לקניון.
ויש בי מיליון חראטות.
הן אמרו לי שזה יהיה כיף.
שאני אוהב את זה.
אני הפאקינג עגלה שלהן.
יש לי שלושה שקיות מלאות בבגדים בכל יד, ואני לא מרגיש את האצבעות שלי.
יואי המניאק הזה! הוא מכר אותי.
הוא היה אמור לבוא אבל הוא עבד עליי.
הוא ולונה תכננו את זה.
הא שיקר שהוא חולה ולונה אמרה שהיא מפחדת לצאת לבד עם קייטי.
היה ברור לי שהיא עובדת עליי אבל באותו רגע הייתי מוכן לשרוף את העולם כדי ללכת איתה.
אז הלכתי.
ואני בהחלט לא אחוזר.
הבנות האלה מודדות כל דבר בחנות.
ואני לא צוחק.
נשים משוגעות.
נשים משוגעות עם יותר מידי זמן פנוי.
ברור שנהניתי לראות את לונה כל פעם שהיא מדדה משהו, כי מין הסתם- הכל נראה פאקינג מדהים עליה.
נראת כמו מלאך מזוין בכל בגד שמדדה.
אבל היא בקושי מדדה דברים.
קייטי מדדה את הרוב וקנתה את הרוב.
אבל לא נראה שזה הפריע ללונה.
היא פשוט נהנתה להיות כאן.
"אני לא יודעת לגבי זה, קייטי היא די חושפנית" לונה השיבה לקייטי, והמילים שלה גרמו לי להתרכז יותר בשמלה שמולי.
ירוקה, יש שרוולים כמו של גופיה למעלה ולמטה יש מחשוף לרגל?
לא ידעתי להסביר מה אני רואה.
אבל היא הייתה בסדר, אני חושב.
וכן, גם חושפנית.
מאוד חושפנית אפילו.
חושפנית ברמה של צעד לא נכון וכל הגוף שלה יוצא מהשמלה.
לא היה לי ספק שהשמלה הזאת תשב על לונה כמו מלאך בגן עדן.
השמלה:

אני לא אוהב את זה.
היא מאוד מאוד חושפנית.
עם מחשוף גדול וקצרצרה.
ניסיתי להבעיר את השמלה באש עם עיניי.
כי אני יודע שאם אני אראה את לונה עם החתיכת בד הזאת אני לא אצליח להסיר את העיניים ממנה.
אני שונא את המחשבה הזאת ובאותו זמן פאקינג אוהב אותה.
ולונה אפילו לא מדדה אותה עדיין, זה הכל הדימיון שלי.
הראש שלי מדמיין איך אני קורע ממנה את השמלה הזאת.
איך היא מתפתלת תחתיי כשהבד זרוק בצדדים.
ואני ערום. עדיף בתוכה.
"גרהארד? יואו?" קיטי הקישה באצבעותיה מולי והעירה אותי.
"בוקר טוב באמת. אתה יכול להסביר ללון שהשמלה לא חושפנית מידי והיא תיראה בה פאקינג מדהים?" קייטי גילגלה עיניים מולי והמשיכה להתפאר מהשמלה הזאת.
וואו זה המון דיבורים בגלל בד מעוצב.
"לא אני לא יכול להסביר ללונה שהשמלה הזאת לא חושפנית מידי כשהיא בהחלט כן. השמלה הזאת לא משאירה שום מקום לדימיון. אני לא אוהב את הרעיון שלונה תצא ככה כשאני לא שם. תקראי לי קנאי, תקראי לי רכושני, תקראי לי רעיל או דגל אדום- אבל אני לא רוצה שלונה תראה את עצמה בשמלה הזאת למישהו שהוא לא אני." אמרתי וניסיתי להתחמק מהמבט של קייטי שירה עליי אש.
האישה הזאת שונאת כשאנשים ממביאים דעה משל עצמם שלא תואמת את שלה.
אני בחיים לא אבין מה יואי מצא בה.
אבל זה היופי.
היא של יואי.
לי יש את לונה.
ופאק היא יותר ממה שאי פעם יכולתי לבקש.
"קייטי, פשוט שחררי מזה. בבקשה, אני מסכימה עם גרהארד. השמלה הזאת חושפנית מידי." לונה ניסתה להרגיע את קייטי שניסתה להרוג אותי במבטה.
היא משכה את לונה הצידה ודיברה איתה שם בשקט, כך שאני לא אשמע.
לונה אמרה לה משהו וקייטי קפאה לרגע, חיבקה את לונה והנהנה.
"בסדר אני אוותר על השמלה" היא מלמלה בכעס מזויף ולונה חייכה, מוכירת תודה.
"אני אשלח תמונה של השמלה ליואי. הוא יעוף עליה!" קייטי חייכה והצטלמה סלפי עם השמלה.
פאקינג סלפי עם שמלה.
לונה ואני הבטנו אחד בשניה וצחקנו, כי באמת- סלפי עם חפץ!
כשאני חושב על זה זה לא כזה מצחיק, אבל בגלל המבט שלונה ואני חלקנו זה הפך את זה לקומדי.
יואי התקשר לקייטי בשניה שהיא שלחה את התמונה.
"בבקשה תגידי לי שיש שם אחת בצבע כחול שתדגיש את העיניים המדהימות האלה שלך." קייטי שמה אותו על רמקול וחייכה, ואז הורידה מרמקול.
"אני לא חושבת שיש כחול, אבל גם ככה הרעיון הוא שתקרע אותה ממני ככה שזה לא משנה" היא הלכה לצד כשהעניינים בניהם התחילו להתחמם.
"זה היה.." חייכתי כשלא הצלחתי למצוא את המילים, לונה צחקה והסמיקה מעט.
היו כמה שניות של שקט בהן לונה חשבה. המון.
"אני חושבת שצריך לדבר על מה שקרה קצת. בכל זאת, אני לא אוהבת שתגיד לי מה ללבוש- אבל אני מכבדת אותך. אני לא אוהבת להתלבש חשוף מידי, אבל אני לא רואה שום דבר רע בלמדוד שמלה חשופה סתם בשביל הכיף כשאני עם חברה או איתך. אין לי שום בעיה שתגיד לי מה אתה מעדיף או לא מעדיף, או מה גורם לך להרגיש פחות בנוח, אבל בבקשה- אל תאסור עליי דברים. אני לא רוצה קשר שיגידו לי מה מותר לי ומה אסור לי." לונה דיברה בביטחון למרות המבוכה הברורה שחשה.
היא אמרה לי בידיוק מה היא רוצה, ובחיים לא הייתי גאה בה יותר.
היא סוף סוף מתחילה לצבור ביטחון איתי, ברמה של להגיד לי גם מה היא פחות אוהבת בי.
"אני מסכים איתך. אני לא הייתי בהרבה קשרים, אבל אני מאמין שזה דורש תקשורת ושום מותר ואסור. ואני שמח שאת כן אמרת לי את זה ולא שמרת בפנים" התקרבתי אליה והנחתי את ידיי על גבה התחתון, נצמד אליה מעט והיא מעקמת את צווארה אליי.
"וזה לא קשר. זה זוגיות. את הבת זוג שלי, ואני שלך. בלעדיים אחד לשניה." קבעתי והיא חייכה חיוך מובך, קוברת את פניה בכתפי.
"טוב חזרתי, ואני זזה מפה! יואי מחכה לי" קייטי קרצה בחיוך והמשיכה "יש מצב תעזרו לי עם השקיות?? עשיתי רק היום את הציפורניים ולא רוצה שהן יהרסוווו" קייטי התכיינה ולונה צחקקה.
"בוא" לונה משכה אותי אחריה ויואי חיכה בחוץ עם הרכב שלו, צופר כשהוא רואה אותנו.
"עאלק חולה" מלמלתי
"שמעתי את זה!" יואי צעק לי וגלגלתי עיניים.
"וראיתי את זה!" יואי צעק שוב וגרם לכולנו לצחוק.
פתחתי את הבגאז' והכנסתי את כל השקיות, מסתכל על לונה בשאלה.
"אה, הבגדים לא מסודרים בשקיות שלי ושל קייטי. אני חושבת שנשים הכל שם וכשניפגש היא תביא לי את שלי, זה בסדר מבחינתך קייטי?" לונה שאלה את קייטי כשהביטה לרצפה.
אלוהים! מה הקטע הזה עם להשפיל את המבט שלה? זה מחרפן אותי.
"כן בטח לון. זה בסדר, גם ככה אני אוהבת לעבור על הבגדים. בכל מקרה, זזתי! לי וליואי יש.. תוכניות" קייטי צחקה ונכנסה למקדימה באוטו של יואי.
"קנית בסוף את בשמלה?" הוא שאל אותה, אבל לא הספקתי לשמוע את התשובה- הם כבר נסעו.
"את רוצה לעוף מפה?" שאלתי את לונה מבלי להתחיל בשיחת חולין.
"אפשר, אבל אפשר גם לשבת באיזה מסעדה אם בא לך. אל תדאג כבר ממש אין לי חשק להסתובב בעוד חנויות! אנחנו יכולים לעלות למקדנולס פה, אם אתה רוצה" לונה הציעה והנהנתי להסכמה.
" אני פאקינג גווע!" צעקתי והבטתי בלונה מצחקקת ומזיזה את שיערותיה מהפנים.
לא שימושי במיוחד בהתחשב בעובדה שהרוח הזיזה אותן בחזרה.
איך שלונה נראת באור שמש, מחייכת ומדברת איתי תוך כדי שהשיער עף לה על הפנים בגלל הרוח.. מה עשיתי שמגיע לי הטוב הזה?
מה?
.
.
.1150 מילים
אבל אני לא מבינה למה על כל פרק יש 30 צפיות ו6 הצבעותתתת
אם יש משהו לשפר מבחינת הפרקים (שלא קשור לזמן שהם יוצאים, אני מנסה לכתוב כמה שאפשר אבל יש לי חיים ודברים אחרים לעשות) בבקשה תגידו!
בכל מקרה, מה חושבות על גרהארד? דגל אדום/ירוק? קנאה קטנה או בעיה עתידית???