אהבה דפוקה

פרק 2

נ.ב גרהארד
אני נשבע שהבנגמין הזה הוא חתיכת סדיסט מסריח.
אני בטוח שראיתי אותו מצחקק כשהתיישבתי על הספסל לאחר ההקפה ה40, מזיע ומתנשף
"מה קרה? איפה הכושר שלך בחור? אתה בן 17 למען השם ונגרר בריצות כמו תינוקת עם סוכריה." הוא צחק עליי.
"בנגמין 10 הקפות אתה לא מסוגל יזקן" התגריתי בו
"אני בן כמעט חמישים! כשהייתי בגילך אנ-"
"הרמתי אלפי משקולות ועשיתי מאות הקפות כן כן שמענו את זה כבר" קטעתי אותו
הוא חייך לעברי
"אגב הבן שלי ישב איתכם לשיעורים הראשונים עם הבת שלי, הוא לא סומך עליכם."
"אוי אלוהים! אני לא צריך את הבת שלך יש לי בחורות שנופלות אליי על ימין ועל שמאל. אם הייתי רוצה לתפוס זיון, הבת של הפאקינג מאמן שלי היא האחרונה שאני הייתי חושב עליה ככה. וחוץ מזה, אני לא מטרידן מזוין. אתם מוציאים אותי כבחור ממש רע!" זה באמת הכעיס אותי, הבנתי היא מחוץ לתחום. אבל בחייאת אני לא צריך מישהושישגיח עליי או על יואי וגייק. אנחנו לא ילדים. ובטח ובטח שלא מטרידנים מזדיינים, טוב אני ויואי לפחות. אני לא באמת מכיר את גייק.
"ג'י, זה מה שאמרתי וזה מה שיקרה. אתה מכיר את גבריאל הוא מגונן. פשוט תהיה נחמד, אני מכיר אותך ואני יודע שאתה קשוב. הוא לא. והוא לא יסמוך על אף אחד מכם בקלות. אני כבר אומר לך- אם גבריאל יגיד לי שקרה הדבר הכי קטן-אני לא אהסס לזרוק את התחת של כל אחד מכם מקבוצה. ותעביר את מה שאמרתי לך גם ליואי וגייק.אה ושלא תעז להגיד את הבת שלי זיון ובחורות באותו משפט. אני ברור?" הוא שוב השתמש בקול הסמכותי שלו לקראת הסוף, אני שונא כשהוא עושה את זה.
"כן המאמן." הורדתי את ראשי והלכתי למלתחות
אני עכשיו חייב להבין איך לספר לחברה שיהיה לנו משגיח לשיעורים הראשונים בלי לחטוף את כל העצבים שלהם. תודה רבה בנגמין. תודה רבה גבריאל. אני נשבע אם הקבוצה הזאת לא הייתה כל כך חשובה לאבא שלי הייתי עוזב. אבל מה שאבא אמר זה מה  שהוא יקבל. כרגיל.

נ.ב לונה
שטפתי את החדר שלי ועשיתי כביסה כמו בכל יום שבת, ויצאתי עם לולה לטיול, הפעלתי שירים באוזניות וכרגיל-שמתי קפוצון וטרנינג למרות ה35 מעלות הנוראיות בחוץ. אספתי את השיער ושמתי כובע, נראתי כמו גבר. זה מטומטם שעדיין יש לי את הפחד הקטן הזה ללכת עם לולה לבד ברחוב עם גופיה או מכנס קצר- אבל אני אשרוד. יצאתי להליכה ארוכה  על ההר מול הבית שלנו, ועצרתי לשבת על ספסל.
הבנים אמורים להגיע היום, כבר עברתי על כל החומר שאני אמורה ללמד אותם. הוא לא מסובך כל כך, אני גאון. לא בקטע של התרברבות או משהו- זה פשוט עובדה. גילו את זה לגביי כשהייתי בת 9. הציעו להעלות אותי כיתה כמה פעמים אבל טוב לי איפה שאני. אני קולטת דברים מהר-והזיכרון שלי ארוך- מאוד ארוך.
ולכן זה לא מפתיע שהייתי צריכה פחות משבוע להתעדכן בכל החומר של המתמטיקה, הפיזיקה והספרות שיש לשלושתם במשותף. אלה השיעורים הראשיים. לכל אחד מהם יש עוד קורסים שהם לא לומדים ביחד, ואני אצטרך למצוא דרך ללמד כל אחד מהם כמו שצריך.
לא שמתי לב איך שקעתי במחשבות וכבר הגעתי לסופ הפלייליסט, התחלתי אותו מהתחלה והתחלתי לרוץ עם לולה אל הבית.
הגעתי מזיעה וכרגיל-אבא שלי מיד קפץ כדי לדעת  אם משהו קרה.
"לא אבא, אני בסדר. רק רצתי עם לולה, היא צריכה קצת פריקת אנרגיות, זה טוב לה" הסברתי לו כמו בכל פעם ועליתי למקלחת.
יצאתי מהמקלחת עם מגבת
"אבא תגיד מתי הם באים לפה?" צעקתי לו מלמעלה בזמן שייבשתי את שיערי
לא הספקתי לקבל תשובה כששלושתם התחילו להיכנס אליי לחדר, כל אחד גדול יותר מהשני, כתפיים רחבות ולפחות מעל 1.85, כל אחד.
נהייתי אדומה מבושה ולא יכולתי לדבר. עמדתי ברגע זה, עירומה מלבד מגבת על גופי עם שלושה שחקנים ענקיים, ואח שלי. פאקינג אח שלי.
גבריאל ראה שאני לא מוכנה וצעק על כולם לצאת
הם ציחקקו קצת ויצאו כשהם סוגרים את הדלת
כמה זמן התקלחתי?
בדקתי את השעה. פאק. 8.
לא שמתי לב בכלל.
במהירות התלבשתי ושמתי טרנינג שחור שמגיע כמעט עד הברך, וטי שרט שחורה. שמתי גרביים באותו צבע ומיהרתי להכניס אותם עם מיליון התנצלויות
"סליחה באמת סליחה לא שמתי לב לשעה זה לא יקרה שוב, הזמן גלש ואני באמת מובכת, רק בבקשה, לפני שאתם נכנסים אליי לחדר לדפוק. זה חשוב לי" הם הסתכלו עליי ונראו כאילו מתאפקים לא לצחוק, עד שגבריאל שבר את הדממה "שמעתם אותה. עכשיו תתחילו ללמוד אחרת אני אדע שהמפגש הלא הכרחי הזה- באמת לא הכרחי." הוא זירז את העיניינים וביקשתי מהם להתיישב על הכיסאות
תודה רבה כסף לא היה חסר, וגם לא אנשים שיעבירו אליי לחדר עוד כמה כיסאות ושולחנות ככה שאני אוכל ללמד אותם כמו שצריך.
"טוב תפתחו חובר-" "מה השם שלך?"
אחד מהם שאל וזזתי באי נוחות, לא שמתי לב בכלל שלא הצגתי את עצמי או נתתי להם להציג את עצמם, וואו יופי לונה מפגש ראשון איזה רושם מדהים את נותנת.
"אה נכון-שחכתי לגמרי. לונה. ואתם?" חייכתי אליהם חיוך מובך והסתכלתי על שלושתם מבט חטוף. אלוהים אבא שלי לא צחק כשהוא אמר שהם יכולים להיראות מאיימים
"טוב אני גייק" אותו הבחור ששאל אותי מה השם שלי ענה לשם עצמו ובמקום השתיים האחרים
"הרגזני פה בצד זה יואי, יש לחרמן הקטן הזה מקומות טובים יותר להיות ברגע זה, והבחור הקטן הזה פה שלא ביזבז רגע ופתח ישר את המחברות שלו זה גרהארד, עוד תלמדי לאהוב אותו. הוא לא כזה נורא. ומה איתך גבר? אני יודע שאתה בוחן אותנו, אני יודע שאתה אח של לונה. אבל עדיין לא את השם שלך?"  הוא דיבר בקול ועם חיוך מרגיע, הוא נראה כמו בחור נחמד. יש לו וויב טוב, והוא לא ביישן, אבל הוא בהחלא דברן גדול.
"גבריאל" אחי הגדול ענה בקצרה עם מבט אדיש
"גבריאל, זה שאני מלמדת אותם לא אומר שאתה חייב להתנהג קשוח, תחייך קצת, נחמד פה, אני לא צריכה שומר ראש" חייכתי אליו וגייק אני חושבת שקוראין לו צחק, ולגרהארד עלה גיחוך קל על הפנים.
"ויואי, נכון?" לא חיכיתי לשמוע את התשובה "אני מבינה שיש לך מקומות חשובים יותר להיות בהם מאשר כאן, אבל אם לא באת ללמוד אני לא יודעת איך ללמד. בבקשה, נצל את יום שבת למה שאתה רוצה  אבל בערב,  פיזיקה מתמטיקה וספרות, אלה הדברים היחידים שעוברים לך בראש. לכולכם בראש. סגור?" חייכתי והדהמתי את עצמי, אני בדרך כלל לא פתוחה ככה עם אנשים חדשים, גבריאל כנראה גם שם לב להגנות שהורדתי והיה לו מבט מופתע על הפנים, רק למאית שניה.
יואיי ענה לי בהנהון ראש קטן ומעט עצבני, גרהארד חייך אליי, וגייק צחק מעט וקרץ אליי, הרגשתי איך הלחיים שלי משנות גוון.
"תרגיע בחור. תתחילו ללמוד, יש לכם עוד זמן פה ועדיף לנצל אותו" גבריאל שוב שינה את האנרגיה בחדר, כמו שהוא רגיל.
חייכתי אליו
"טוב אז ספר מתמטיקה בעמוד 284, לפי סעיף א'..."
.
.
.
1000 מילים🥴