אהבה דפוקה

פרק 25

נ.מ לונה
"וואו" מלמלתי כשגרהארד סיים להסביר את הרעיון שלו- האמת, שזה היה די הגיוני.
הוא רוצה ללמד אותי להגן על עצמי. להתאמן על זה. הוא אמר שזה יכול לעזור לביטחון העצמי שלי מול לירון. אף אחד מהפסיכולוגים שלי לא הציע את זה, ובכנות זה באמת נשמע די הגיוני.
הוא התנדב ללמד אותי. הוא הציע שאצטרף אליו באימוני פוטבול אבל סירבתי.
לא רציתי להפריע לו שם. אני לא חיה באשליה- גרהארד חזק יותר ממני. לא רציתי להאט אותו. כל מי שמקיף אותי ביום יום, המשפחה שלי והבחורים שלי- חזקים ממני.
ועדיין קשה לי לסמוך עליהם בגלל זה. עדיין קשה לי לא להירתע בצורה בלתי נרגשת למגע שלהם, לא לפחד מעט כשאני רואה שהם יותר בכושר ממני. עוד משהו שלירון "העניק" לי.
אף פעם לא חשבתי על ללמוד הגנה עצמית, הרעיון פשוט לא עלה. תמיד היה לי פה את אבא, וגבריאל ודניאל ומיכאל שיגנו עליי. ותמיד סמכתי עליהם. ולמרות כל מה שקרה- אני גם לא אפסיק. הם פשוט רוצים להעניק לי חופש שאני מבקשת, ואין שום דבר רע בזה.
אבל- להצליח להגן על עצמי, לדעת לתת איזה אגרוף או להגיב במצבי לחץ? זה נשמע כמו חלום.
"אני בעד הרעיון. לחלוטין. זה נשמע לי כמו כיף גדול." חייכתי
"אני לא יודע. איך אני יכול לסמוך עליהם שיהיו איתך כל הזמן בבית ספר?" אבי שאל בדאגה והבט ליואי וגרהארד
"אין שום דבר שאני אגיד שיגרום לך לסמוך עליי עם הבת שלך. אני רק יכול להגיד שאני אהיה מוכן להחליק על בננה בשבילה." יואי גרם לכולנו לצחוק ולאווירה להתרכך- כרגיל.
"אבא. אני סומכת עליהם. יש לי תחושה טובה לגבי הרעיון הזה. אני אומרת לך." החזקתי בידיו של אבי והסתכלתי לעניו ,מנסה להשפיע עליו ולגרום לו להסכים.
"עם החיוך הזה איך אפשר להגיד לך לא.." הוא מלמל בשקט ונשק ללחי שלי
"זה אומר כן?" שאלתי בהתרגשות עצורה.
"כן" אבי אישר וזה הרגע בו קמתי על הרגליים, קפצתי וצעקתי 'יש' הכי חזק שאפשר.
אני חוזרת לבית ספר. אני לומדת הגנה עצמית. אני אצליח להתגבר על לירון. אני אצליח? אני אצליח.
נכון?
"את תצליחי להתגבר על לירון, אני בטוח" גרהארד לחש כשנעמד לידי והניח את ידו על גבי.
"תוריד את הידיים שלך ממנה" אבי ציווה בקול מאמן שלו וגרהארד מיהר לעשות כדבריו
"עד עכשיו לא היה לך אכפת!" גרהארד התבכיין בבילבול
"עד עכשיו היא הייתה צריכה את זה. אבל עכשיו, תכבד אותי ואת האחים שלה." הוא כעס על גרהארד שהנהנן בשקט-מובס.
רציתי לעשות משהו. רציתי להגיד משהו. רציתי להתנגד לזה. אבל אנחנו במצב שביר, וכבר שכנעתי את אבא שלי לדבר אחד. אני בהמשך אשכנע אותו שזה שאנחנו מראים חיבה אחד לשניה זה נורמלי.
גלגלתי עיניים ותפסתי לגרהארד ביד, גוררת אותו אחריי למעלה.
"חברה אני ממש מרגיש כמו צלע שלישית פה. זה לא מכבד שלכם בכלל" יואי התבכיין כשעלה אחרינו ואני וגרהארד צחקנו בשקט
כשהתיישבנו בחדר, יואי ישר הסתובב למחשב
"אני מוריד לך איזה משחק יריות" הוא אמר וראיתי את החיוך שלו מהצד.
"אה ואני מתקשר לקייטי שתבוא. נמאס לי להיות בצד" הוא מילמל וצחקתי מעט.
באמת הרגשתי לא נעים שהוא נדחף לצד כל פעם שגראהרד פה- אבל, הכרתי את יואי. אם זה באמת היה מפריע לו, הוא היה מדבר, הוא היה יושב ופותח איתנו שיחה.
"בדרך" הוא סיים את השיחה עם קייטי ויצא
"אני אוסף אותה" הוא צעק לנו מהמדרגות.
"עכשיו, צריך לבנות תוכנית. אני אאמן אותך. זה בסדר אם אני גם אקרא ליואי, או לאחד מהבחורים בקבוצה?" גרהארד שאל אותי והביט בעיניי, מנסה לוודא שאני דוברת אמת "כן. אם אתה סומך עליהם אני סומכת עליהם." חייכתי אליו והוא נשם בהקלה, נושק לקצה אפי.
"אוקיי, יופי. עכשיו- אני חושב שצריך להתאמן חמישה ימים בשבוע. נוכל לחלק את זה- שלושה ימים להתאגרפות, יום לרגליים, ועוד יום לבטן." הוא חייך אליי הנהנתי בדממה. מה כבר היה לי להגיד?
"מילים לונה." הוא אמר לי ודזה וו למה שעשינו אז בבית שלו קפץ למוחי.
בדרך שהוא נגע בי, הידיים החמות שלו מצמידות אותי אליו, חום הגוף שלו עליי, איך שהלשון שלו זחלה על החזה שלי. הסימנים שהוא השאיר לי, התחושות שהוא העביר או-"לונה?" גרהארד העיר אותי ממחשבותיי "מ-אה- כן. כן." אמרתי בביבול. גרוני היה יבש מהמחשבות עליו, ואיברי עיקצץ והרגשתי את עצמי נרטבת.
נהייתה דממה והוא הביט בי בשקט, לא פותח את פיו.
גרהארד התקדם לכיווני לאט, וגרם לי להישכב על המיטה ככה שהוא מעליי.
הוא נישק את צווארי בשקט ופני נהיו אדומות. הדלת לא נעולה. כל אחד יכול להיכנס כל רגע. אבל- זה מרגיש כל כך טוב.
נאנחתי ללשון החמה שלו שנעה על צווארי, עוברת על הסימנים שלא נעלמו עדיין ומעמיקה אותם, לוקחת ממני את האוויר.
"גרהארד.. הדלת לא נ-נעולה. מישהו יכול להיכנס כל רגע" מלמלתי בשקט, משתדלת לא להרוס את הרגע
הוא נאנח וקם ממני, גורם לי להרגיש את החוסר בחום שלו
הוא סגר את הדלת וקפץ מעליי על המיטה, גורם לי לקפוץ מעט ולצחקק.
"בחזרה לנושא שלנו" קולו היה צרוד וחימם את האווירה שנהרסה בשניה כשהוא התרסק על השפתיים שלי-מוצץ ונושך אותן בעדינות.
נאנחתי לתוך פיו, מה שדירבן אותו יותר. הנשיקה נעשתה עמוקה יותר ויותר, עד שהתנתקנו עקב חוסר באוויר.
ואז הסתכלנו אחד על השניה, מתנשפים, הלחיים של גרהארד היו סמוקות מעט ושיערו מבולגן, ידעתי שאני בטח נראת נורא. ידעתי שהשיער שלי מפוזר בכל מקום, השפתיים שלי אדומות ונפוחות ושאני בטח אדומה כמו עגבניה.
"את יפיפיה" הוא לחש לי וחזר לנשק את צווארי, מוציא ממני קולות שלא ידעתי שאני מסוגלת לעשות.
הוא הניח את ידו על חולצתי והסתכל לעיניי, הנהנתי לו "כן" לחשתי והוא כמעט וקרע אותה ממני, היה על פניו מבט רעב ונואש- נואש אליי. הסמקתי.
הוא השאיר שובל רוק עד שהגיע לחזיה שלי ומשך אותה מעט מטה- החזה שלי נשפך החוצה והפיטמות שלי ניגלו לעניו. קשות, ונואשות למגע.
הוא העביר את לשונו על אחת מהן, גורם לי לנשוך את שפתיי כדי לעצור את הגניחות מלהישמע בחדר.
הוא אחז בשד שלי, מוחץ אותו תוך כדי שעושה פלאים לחזה שלי.
איברי עיקצץ, וניסיתי לסגור את רגליי- מה שלא הצלחתי עקב הברך שלו שהניח בניהן. הוא מחץ מעט את איברי וחייך על שדיי.
"אני אוהב את הקולות שאת משמיעה" לחש בשקט ונשך את פטמתי, גורם לגניחה לצאת מפי.
"יו הו!" יואי קרא מבחוץ והתיישבתי במהירות, נתקעת בגרהארד וגורמת לשנינו לצחוק.
"דקה" גרהארד צעק והחזרתי את החזיה שלי למקום, באה לשים את חולצתי אך קולטת שהיא מעט קרועה, חשבתי מקודם שהוא רק כמעט קרע אותה.
הורדתי אותה ובמהירות שמתי את החולצה הראשונה שראיתי -חולצת צווארון- שתמיד יש לי בקדמת הארון.
גרהארד סידר את מכנסו וניסה להסתיר מעט את הזיקפה שגדלה לו.
הסמקתי מעט כשקלטתי שבהיתי באיברו.
"אוהבת מה שאת רואה?" הוא לחש והשפלתי את ראשי, מובכת.
"אני פותח להם" הוא אמר והנהנתי, מסדרת במהירות את המיטה.
"כולם לבושים? אני נכנס!" יואי צעק כשצעד לחדר והניח את ידו על עניו, הולך ונתקע בכיסא בדרך.
"אאו" הוא אמר בכאב וקייטי צחקה מאחורה, מסתכלת עליו במבט מאוהב.
גרהארד העיף ליואי סתירה מאחורה.
"היי! זה לא היה הכרחי!" יואי צעק ופגש במבטו המעוצבן של גרהארד.
"זה אולי הייתה הסטירה הכי הכרחית שהבאתי לך" גרהארד מלמל וחזר להתיישב על המיטה.
"אוף. יקח למשחק ששמתי לך במחשב יום-יומיים לרדת. מה אני אמור לעשות בינתיים?" יואי התבכיין וגרהארד הסיט את מבטו אליו.
"לא. אל תגיד לי. הורדת לה פ-" "פורטנייט? כן. ואין בי חראטות!" יואי קטע את גרהארד והסתכלתי עליהם בבילבול.
"פורטנייט זה משחק של 50 GB, והוא אפילו לא כזה טוב, את פשוט הורגת אנשים. ומשום מה- יואי משחק בזה כל הזמן. והקהילה של פורטנייט, היא בגדול ילדים בני תשע מפונקים." גרהארד הסביר לי והסתכלתי אל יואי
"רציני? יואי, זה קצת פדופילי מצידך לשחק בזה." אמרתי לו והוא צחק
"אני לא פדופיל, אני פשוט אוהב לירות באנשים" הוא הסביר והתיישב מול המחשב, מחפש מה לעשות.
"זה לא יותר טוב!" צעקתי והוא צחק
"אהמ. אהמ. אני לא חושבת שבאתי לפה בשביל שתשחק בבמשחקים שלך. שוב" קייטי שעד עכשיו לא דיברה העירה, ויואי פתח את עיניו.
"אה נכון." הוא מלמל ונשכב על המיטה בחוסר כוחות.
"אז מה בא לכם לעשות? תאמת שדי משעמם פה. בואו נלך לאנשיהו! לונה יש דברים קרובים לבית שלך?" הוא שאל אותי וחשבתי על זה לרגע.
"יש פה פארק כלבים ממש קרוב. אפשר לקחת את לולה לשם, בשעה הזאת אמור להיות כלבים" מלמלתי כשנזכרתי שלא לקחתי את לונה לפארק הרבה זמן. זה פשוט לא עלה לי לראש.
"כן!!" יואי התרגש וגרהארד חייך מעט.
"אני אשמח" הוא אמר לי וחייכתי, רואה את קייטי בזווית העין מסתכלת עליי.
"טוב, כולם מוכנים, נצא" אמרתי וירדתי ראשונה למטה, שומעת את הצעדים של כולם מאחוריי.
"לולה! בואי אהבה בואי טיול!" קראתי לה וראיתי אותה יורדת מהספה ומקשקשת בזנב.
"לאן זה?" אבי עצר את הסדרה שראה ושאל אותי.
"אנחנו יוצאים לפארק כלבים. הרבה זמו לא הלכתי איתה לשם" חייכתי אליו והוא חייך בחזרה.
"תבדקו אם דניאל או גבריאל רוצים להצטרף, הם אוהבים להיות שם." הוא מילמל וחזר לצפות בסדרה.
"דניאל! גבריאל! רוצים לבוא לפארק כלבים!?" צעקתי אליהם
"לא" "לא" שניהם ענו וגיחכתי.
"אנחנו יוצאים." מלמלתי ויצאנו.
לולה ביד שלי ואני מובילה את כולם, מאחר ואני היחידה שגרה באיזור פה.
גרהארד הפעיל מוזיקה של אמינם, im back התנגן ברקע וחייכתי מעט.
"מאיפה הבאת רמקול?" שאלתי כשהבנתי שטלפון לא יכול לנגן כל כך חזק.
"תמיד יש עליי" הוא חייך והלך לידי, רוקד לקצב תוך כדי שיואי מזייף ברקע- והשילוב בין השניים, גרם לי ולקייטי להתפוצץ מצחוק.
היום הזה התחיל כמו חרא- אבל אני עכשיו כבר עם חיוך.
אלוהים, מה שהבחור הזה עושה לי.
.
.
.
נחשו למי היה ביטול בשיעור ראשון??
תצביעו, תגיבו- או שלא, גם אופציה.