אהבה דפוקה

פרק 12

אומיגיאד!!!! חמש הצבעות, והעליתי את החלק הקודם היום!!! אהי מעלה עכשיו עוד אחד כי וואו!! זה היה כל כך כיף לפתוח את הווטפאד ולבוא לעבוד על פרק ולראות חמש הצבעות. תודה לכן, תהנו!
נ.מ גרהארד.
כשחזרתי לביתי, הוא היה ריק לחלוטין.
לא הבחורה, לא אבי.
נשמתי בהקלה.
עליתי למעלה ונכנסתי למקלחת.
הייתי מפוצץ בחול.
חול. הים עם לונה. לונה. לונה בבגד ים.
מיני ג'יי עמד בטיל מהמחשבה על לונה בבגד ים קטנטן.
דמיינתי איך אני קורע אותו ממנה. את השפתיים המתוקות שלה סביב הזין שלי. אותה גונחת את השם שלי.
"פאק." מלמלתי והעברתי את ידי באיטיות עת המוט שלי, מדמיין שזאת לונה.
דמיינתי איך לונה גונחת את השם שלי, כשאני נדחף אליה בחוזקה, משאיר אותה ללא אוויר.
גורם למחשבות שלה להיות רק עליי. עושה אותה שלי. מסמן עליה בעלות, מסמן את הצוואר שלה.
הנעתי את ידי במהירות.
דמיינתי את הגניחות שלה כשהיא גומרת סביבי.
את הכוס הקטן שלה מתכווץ סביב איברי וסוחט אותו
"פאק!" גנחתי בקול כשנוזל יצא בחוזקה מאיברי.
התנשמתי בשקט ועצמתי את עיניי, נשען על הקיר.
קילחתי את עצמי וניסיתי להפסיק לחשוב על לונה.
סיימתי להתקלח ויצאתי עם מגבת סביב מותני. מנגב את עצמי מעט ולובש חולצה שחורה ומכנס שחור קצר.
יצאתי למסעדה מול ביתי.
"המנה הרגילה" חייכתי אל ליאור שנתן אגרוף לידי.
"היי בובי" איזה בחורה נמרחה עליי כשחיכיתי לאוכל מחוץ למסעדה, נשען על הקיר.
"תלכי ממני" מלמלתי ודחפתי אותה מעט, לא משתמש בכוח.
"למה? אני יכולה לגרום לך להיות מסופק." היא הביטה בי והניחה את ידה על איברי.
"רק תמורת סכום סמלי" היא לחצה על איברי, שלא התרגש מהקרבה שלה.
"תלכי. ממני." הגדשתי את המילים והתרחקתי ממנה, נכנס למסעדה.
"מה הקטע עם הבחורה בחוץ?" שאלתי את ליאור זה שכמעט תמיד בדלפק- ולמדתי להכיר מעט.
"אל תשאל גבר, היא נמרחת על כל הלקוחות שלנו, המנהל ביקש ממנה לבוא והיא חולקת איתנו את הרווחים שלה- תתפלא לדעת כמה נואשים אנשים שנמצאים בבר בערבים פה." הוא מילמל והעביר סמרטוט.
זו הייתה מסעדה שבלילות תפקדה גם כבר.
הנהנתי בראשי והבאתי לו את הכסף על האוכל.
יצאתי מהמסעדה עם השקית בידי, מתעלם ממנה שמתחננת אלי לסיבוב אחד, תמורת 10 דולר.
אלוהים.
נכנסתי הביתה והפעלתי "אמא יקרה" בדיסני. אני מת על הסדרה הזאת!
זה על הראפר טופאק, המכרים שלו מדברים על מי הוא היה ועל תקופות בחייו. סדרה ממש ארוכה בהתחשב בזה שהוא חי רק 25 שנה.
כשהייתי באמצע הביס והנחתי את רגליי על השולחן, הטלפון צילצל.
"מה בנגמין רוצה ב12 בלילה?" מילמלתי לעצמי ועניתי לו
"בנגמ-"
"גבר. זה גבריאל. אח של לונה. אנחנו צריכים שתבוא. עכשיו" גבריאל קטע אותי ונשמע לחוץ
"בדרך" ניתקתי ושמתי נעליים במהירות, לא מבזבז רגע ונוסע 20 קמש מעל המהירות המותרת.
הוא נשמע לחוץ והא התחנן אליי שאבוא. הוא שונא אותי. מה לעזאזל?
לא שמתי שירים בדרך, לא היה לי זמן או מצב רוח.
זה קשור ללונה. זה בטוח קשור ללונה. מה קרה לה? למה הוא צריך אותי? הוא לא סתם היה מתקשר אני בטוח. מה קרה ללונה? היא צריכה אותי? פאק! החוסר ידיעה משגע אותי.
אני כבר לא שם לב בכמה קמש אני נוסע, לא עוצר ברמזורים או להולכי רגל המעטים שיש בשעה הזאת. אני משתגע.
כשהגעתי אל הבית שלה אחרי חמש דקות מורטות עצבים יצאתי במהירות מהמכונית ללא טורח לנעול אותה או לחנות כמו שצריך. עבר לי רק דבר אחד בראש. לונה.
לא דפקתי בדלת ונכנסתי במהירות לבית.
גבריאל שחיכה לי על הספה מיהר אליי
"היא למעלה. היא לא פה כבר שעות אפילו יואי לא הצליח להרגיע אותה. אנחנו לא יודעים מה לעשות." הוא אמר ועליתי למעלה במהירות- זוכר את הדרך למקלחת שלה.
היא שכבה שם- עירומה, עם עור אדום וצמודה לקצה במהקלחת. עצרתי לרגע מהמראה הזה.
היא מילמלה דברים ואביה ניסה לכסות אותה, והיא צרחה ודחפה אותו.
הוא הסתכל אליי במבט של תציל אותה.
מיהרתי אליה וצעקתי מרחוק.
"לונה!"
היא לא שמעה אותי.
"די. די. די." מלמלה בפחד
"לונה!!" צעקתי חזק יותר כשהיא לחצה על ידה עם ציפורניה. היא הפסיקה את המילמולים שלה והסתכלה לצדדים בפחד.
"לונה את לא שם. את פה. את איתי" אמרתי והבטתי בעניה.
"גראהרד?" היא מילמלה בשקט והסתכלה ישירות לעיניי.
"כן! גרהארד." חייכתי מעט אבל המבט בעיניי הביע פחד טהור. היא שכבה שם, מטפטפת דם. היא החזיקה בראשה בכאב וכשקלטה שהיא עירומה הסתירה את עצמה עם ידיה.
הושטתי לה מגבת והיא התכסתה בה במהירות. אבל זה לא יגרום לי לשכוח מה שראיתי.
עורה היה אדום, היא טיפטפה דם על הרצפה ובטוח תישאר לה צלקת על היד מהציפורניים. ראיתי את יריכה שהיו מלאות בשריטות וסימנים שנפתחו מחדש. גייק עשה לה את כל זה?
"אני, איך? מה? מה אתה עושה פה?" היא הייתה מבולבלת ומובכת.
"כמה זמן לא הייתי פה?" מילמלה ויכולתי לראות את הכאב שהיה לה בכל הגוף. היא הייתה כל כך אדומה.
"כבר כמה שעות לונה." מלמלתי בכאב וראיתי איך האפלה מתחילה להשתלט עליה.
"מה?" זה הדבר האחרון שהיא אמרה לפני שנתנה לעייפות לקחת אותה לחלוטין.
המשפחה שלה נכנסה במהירות לחדר, ואני רק עמדתי באותו המקום. לא יכולתי לזוז.
המראה הזה שלה. אלוהים. בחיים לא פחדתי ככה. מלאה בדם. מסתכלת עליי בפחד טהור. אלוהים. רצתי במהירות והקאתי את מה שאכלתי אל האסלה.
שטפתי את פניי ויצאתי אחריהם, רואה אותם משכיבים את לונה על המיטה ומכסים אותה.
יואי ישב שם בצד ונראה אובד עצות. הוא נראה מפוחד, לא פחות ממני.
רגלו קפצה בלחץ והתיישבתי על כיסא לידו.
"גבר. פאק" הוא מילמל ולא הביט בפניי.
"זה מה שאני אמרתי" חייכתי בקושי ונשענתי אחורה, מביט למעלה.
אם אתה באמת שם, אז איך נתת לזה לקרות? היא לא עשתה שום דבר רע בחיים שלה. איך לעזאזל נתת לזה לקרות לה? כעסתי על אלוהים. הדבר היחיד שמנע ממני ללכת ולרצוח את גייק ברגע זה היה שלונה פה. ולונה צריכה אותי.
"פאק.." מלמלתי בשקט ונזכרתי איך פאקינג אוננתי עליה במקלחת כמה שעות קודם לכן.
אם היא הייתה במצב הזה, וחשבתי עליה ככה. אלוהים. איך לעזאזל נתתי לזה לקרות?
.
.
.
גרהארד, גרהארד, גרהארד.
אני לא מאשימה איתך! לא היה לך משהו אחר לעשות, לא ידעת, ולונה באמת נראת די טוב בבגד ים. אני בטוחה שאם היית יודע היית משותק מרוב דאגה. אני לא כועסת עליך!
אה ותגידו, מה דעתכן על גרהארד? סמאש? לא סמאש? רוצות אותו? לא רוצות אותו? דברו אליי!