חלק 16

193 21 1
                                    

היי! תשמעו אותי שניה-, על חלק מהפרקים יש 6 הצבעות, על חלק חמש, ויש גם 4 או 3. אני יודעת שזה מטופש- אבל להיכנב לווטפאד ולראות שהצביעו לי משמח אותי יותר מלמצוא כסף על הרצפה. בבקשה  אל תשכחו להבציע-, ואם אתן לא מצביעות, בבקשה תגידו לי למה, אם יד משהו דאני עושה לא בסדר אני אשמח לתקן!
בכל מקרה, לודה על הצפיות ועל ההמבעות שכבר יש. תודה רבה לכן.
נ.מ לונה
בלעתי רוק בכבדות כשהרצתי בראשי את כל התהליך עם לירון.
"אז עמדתי שם, כשלירון מחזיק ביד שלי בכוח, וכל החברים שלו צועקים 'תזיין, תזיין, תזיין' " הסמקתי. גרהארד לא הגיב. רק נתן לי להמשיך לדבר. בקצב שלי.
"הוא לקח אותי לחדר של אבא שלי וזרק אותי על המיטה. עדיין יכולתי לשמוע את הצעקות של החברים שלו. אני לא יודעת אם זה היה בראש שלי או שהם באמת עמדו מחוץ לחדר.
בכל מקרה, הוא הפשיט אותי, והשאיר אותי רק עם תחתונים, בלי חזיה" בלעתי את רוקי בכבדות כשהאירועים רצו במוחי "הוא תמיד היה חזק יותר ממני. הרבה יותר חזק ממני. לא הצלחתי להתנגד לו, והוא קשר אותי למיטה של אבי, הידיים שלי היו קשורות לצדדים בקשר ממש חזק. לא הצלחתי להזיז אותן, אבל בכל זאת ניסיתי, זה היה ממש כואב, והוא צחק עליי שאני מנסה" לא היה טעם לנסות להחזיק את הדמעות, הן לא הפסיקו לנזול לי מהעיניים ונצמדתי לגרהארד כמה שיכולתי, נואשת להרגיש הגנה. הוא כנראה הבין, והקיף אותי עם ידיו.
"שכבתי שם, בלי יכולת לזוז, התחושה הזאת של החוסר עונים עדיין רודפת אותי. הוא צילם תמונה שלי, בוכה ומתחננת אליו שיפסיק. אחרי זה, הוא פתח את הדלת, ונכנסו חמישה מהחברים שלו שהוא הכיר לי, שהחשבתי כחברים שלי. כולם הסריחו מאלכוהול. הם.." לא הצלחתי להשלים את המשפט, וגרהארד לקח נשימה חדה.
"לונה, אני לא מתכוון להכריח אותך לדבר, אבל בבקשה ממך, תדברי איתי. אני צריך שתדברי איתי" הוא פנה אליי בקול עדין, רגיש, ועניו נצצו מדמעות שהוא החזיק.
"הם הורידו את כל הבגדים שלהם ואחד מהם הקליט, ה-הם התחילו לאונן עליי, וגמרו עליי. חלק ירקו אליי, והם גם מיששו לי את החזה. החלק הכי נורא שהם צחקו. הם צחקו כל הזמן הזה. אחד מהם לקח בקבוק וויסקי ושפך עליי ואז שבר אותו על הרצפה. לירון לקח את אחת הזכוכיות והתקרב אליי, החברים שלו אמרו לו שזה כבר מוגזם ושיפסיק אבל הוא לא הקשיב להם. הוא העביר את זה על הירך שלי, וכתב זו-זונה" הצטמררתי כשנזכרתי בצלקת הכמעט בלתי נראת שיש לי על הירך, שניסיתי לשכוח.
לא ידעתי מה גרהארד חושב, לא היה ניתן לקרוא אותו.
קברתי את הפנים בחזה שלו ונצמדתי אליו כמה שיכולתי, נואשת להריח אותו ולדעת שהוא פה איתי.
"אני איתך לונה. את לא לבד." הוא החזיק בי חזק וכרגיל קרא אותי בלי בעיה.
"הם עזבו אחרי זמן שהרגיש כמו נצח. לירון נשאר קצת אחריהם וצחק עליי. ממש צחק עליי. הוא אמר בקול כל מה שקרה עכשיו, ואמר לי כמה אני סתומה וחלשה. הוא קם להקיא כל כמה דקות." כאב לי כשנזכרתי בזה. ממש כאב לי.
"זה לא הפעם שהוא אנס אותך." גרהארד מילמל והמילה הזאת הפכה את בטני.
"לא, לא בפעם הזאת." מלמלתי, מבוישת מעצמי.
"באותו היום, הוא קם בבוקר עם כאב ראש ורץ להקיא. הוא היה מבולבל, הוא לא זכר מה קרה. עדיין הייתי קשורה במיטה שם. הוא יצא מהשירותים וקלט מה קורה, הוא הסתכל עליי באימה. הוא שיחרר אותי, הוא אמר לי שהוא מצטער, שהוא לא ידע, שזה לא היה הוא, שזה היה האלכוהול. הוא בכה ולא הפסיק לבקש שאני אסלח לו. שבר אותי לראות אותו ככה. וסלחתי לו. הרי הוא שתה, הוא אפילו לא זכר שזה קרה. אני זוכרת שברגע שהוא שיחרר אותי רצתי לשירותים בחדר שלי והקאתי. כל כך הרבה. נכנסתי למקלחת ושטפתי את עצמי, ולא משנה כמה זמן עמדתי במים ושפשפתי את הסבון על עצמי עדיין הרגשתי אותם. את הידיים שלהם. הרחתי את הריח שלהם עליי. את הזכוכית חותכת לי את העור. שמעתי את הצחוק שלהם. הייתי במקלחת במשך שעות. כשיצאתי שמתי בפעם הראשונה את הבגדים של אחד מהאחים שלי. בתקופה הזאת לבשתי בגדים שונים, לא חשופים- אבל לא היה לי בעיה ללבוש גופיה ליד אנשים, מכנס קצר, או בגדים צמודים. מאז לא לבשתי בגדים כאלה. והייתי צריכה להריח את הריח של גבריאל, לדעת שהוא איתי. יצאתי מהחדר ולירון שוב אמר לי כמה הוא מצטער. כמה הוא לא התכוון. כמה הוא אוהב אותי, והבטיח לי שזה לא יקרה שוב. ואמרתי לו שזה בסדר. שהוא צודק שזה לא היה הוא. שזה האלכוהול. הוא גם אמר לי שהוא ניקה את החדר, החליף מצעים וזרק הכל לפח. והבריק את הבית. התחנף אליי. אני הייתי כל כך מטומטמת" עצרתי לרגע כי זה הכביד עליי לדבר על זה. זה אפילו לא היה האו-אונס עצמו.
"לונה. את לא מטומטמת. את כל כך חכמה. את פשוט היית תמימה יותר, ואהבת אותו. לא ידעת שהוא משחק בך. זה לא אשמתך. את לא היית אשמה. אף פעם. זאת לא אשמתך שסמכת עליו." גרהארד הרים את ראשי וגרם לי להביט בעניו, הן היו אדומות ושנאתי לראות אותו ככה. שנאתי שאני גרמתי לו להיות ככה.
"בוא נחזור" מלמלתי כשנזכרתי שאנחנו עדיין בטיול עם לולה- כבר הרבה זמן.
"אוקיי. אני רק הולך להשתין שניה, זה בסדר?" צחקתי מעט. הוא שאל אותי אם זה בסדר שילך לשניה- להשתין.
"כן ברור. אני אחכה פה" מלמלתי והבטתי בו הולך.
כעסתי על עצמי שנפתחתי אליו ככה. איך נתתי לזה לקרות? אני סומכת עליו יותר מידי. זין.
.
.
.
וווואוווו!!
אני רשע אחד גדול.
מה אומרות??

אהבה דפוקהWhere stories live. Discover now