*כעבור חודש מהאונס*
נ.מ לונה
חודש. עבר חודש מאז גייק. ספרתי את הימים. ואני חושבת שהתקדמתי? אני יכולה להגיד את השם שלו. הניתוקים שלי קרו פעם בכמה ימים, שזה היה שיפור. והם היו קצרים יותר ופחות מוחשיים.
לעומת המצב שלי שמשתפר, של מיכאל נהיה גרוע יותר. הניתוקים שלו קרו יותר, והפכו למנהג קבוע. כל לילה.
אבא שלי מנסה לגרום לו ללכת לפסיכולוג, אבל מיכאל מסרב. הוא לא מוכן, ואני לא יודעת איך לשכנע אותו.
קשה לי להודות בזה, אבל אני מפחדת שהוא יפגע בי. אני מפחדת שאח שלי, יפגע בי. וזה היה כל כך כואב. הוא לא יפגע בי מרצון, זה פשוט שניתוקים כאלה כל כך מוחשיים- שיכול להיות שהוא יחשוב שאני באה להרוג אותו. הצמררתי.
"את רוצה לשתף אותנו במחשבות שלך לונה?" המורה להיסטוריה העירה אותי, וסימנתי לא בראשי.
"צאי לסיבוב. אולי זה יעזור לך להתרכז" היא אמרה לי בחיוך מזויף ומיהרתי לקום, מתעלמת מכל המבטים ששלחו לי.
יצאתי מהכיתה והתיישבתי על הספסל בחוץ, נושמת אוויר.
"בו!" מישהו הבהיל אותי מאחורה, וכשהסתובבתי ראיתי את דניאל. חייכתי אליו והוא עלה מעל הספסל והתיישב לידי.
"למה את לא בשיעור? מבריזה?! פושעת!" הוא גרם לי לצחוק.
"אני יכולה להגיד אותו הדבר עליך" הוא גילגל את עיניו.
"טוב נו, להיות עם מוניקה מאחורי איזה שיח נשמע הרבה יותר כיף מללמוד אלגברה" הוא מילמל וצחקתי. מוניקה היא החברה שלו- אם אפשר לקרוא להם ככה. אני לא בטוחה מה הם, יזיזים אולי? אני לא ממש יודעת.
"למה את לא בשיעור?" הוא מנע ממני להמשיך לערער על הקשר שלהם.
"חלמתי בהקיץ במקום להקשיב למורה והיא אמרה לי לצאת להסתובב. לא התנגדתי" צחקתי מעט והוא חייך.
"על מה חשבת?" הוא שאל וזזתי בחוסר נוחות.
"על מיכאל" מלמלתי בשקט ונהייתה דממה.
שנינו דאגנו, כי אהבנו את מיכאל. וזה היה קשה לשנינו, מאוד.
"בכל מקרה, מה הקשר בינך לבין מוניקה? אני לא מצליחה להבין." העברתי נושא ומבטו היה אסיר תודה.
"יזיזים, את יודעת, אני רוצה יותר אבל היא תמיד מסרבת. היא לא נפתחת אליי" הוא מילמל בעצב. מוניקה תמיד מנעה מהיחסים להתקדם- ולא הצלחתי להבין למה.
"אתה חייב לוותר עליה כבר. דני, היא לא רוצה להיכנס לזוגיות איתך, וזה סתם פוגע בך." השתמשתי בכינוי שלי אליו- דני, אני יודעת זה לא כינוי מקורי, אבל שיהיה, אני והוא אוהבים את הכינוי הזה וזה כל מה שצריך.
"בסוף היא תרצה אותי, אני יודע" הוא מילמל בעיקר לעצמו, ופחדתי שהיא תשבור לו את הלב.
הצילצול נשמע ואיתו כולם יצאו מהכיתות,
אנחנו בהפסקה הגדולה עכשיו.
דניאל קם, חייך אליי והלך, ראיתי אותו אומר שלום למוניקה שחייכה אליו מעט
התקדמתי אל הכניסה לקפיטריה וכשראיתי שיואי עומד בגבו אליי, סימנתי שקט לקייטי וגרהארד, והתקדמתי אליו בשקט.
"חתול!" צעקתי, מאחר וזכרתי את הפחד שיש ליואי מחתולים.
"אהאהא!!! מה?!? איפה!!" הוא צעק בפחד והזיז את מבטו לכל הכיוונים.
קייטי, אני וגרהארד נקרענו מצחוק, בזמן שיואי נושם לרווחה.
"ידעתי שעשיתי טעות כשסיפרתי לכם על הפחד הזה. אתם בחיים לא תעזבו אותי" הוא מילמל והתקדם לעבר השולחן שלנו.
התיישבנו, כשקייטי ויואי מולנו ואני וגרהארד אחד ליד השניה.
הוא הניח את ידו על ירכי והעביר אותה באיטיות מטה ומעלה, מתקדם קצת לעבר איברי שפעם בציפייה.
החזקתי בידו וסימנתי לא קטן בראשי, הוא הוריד את ידו ממני והרגשתי ריקנות כשעשה את זה.
אני רוצה להתקדם איתו יותר מרק נשיקות. אני באמת רוצה- אבל אני לא מצליחה. אני לא מצליחה להביא את עצמי להגיד לו את זה. אני לא מצליחה להתקדם איתו וזה מתסכל. לשם שינוי- רציתי להרגיש מה זה יחסי מין בריאים. רציתי לחוות איתו דברים ולתת לו את החוויות הראשונות שלי, שנלקחו ממני.
קירבתי את פי אל אוזנו.
"יש לך מישהו בבית היום?" שאלתי בלחש. מתפללת שלא.
"לא, אבא שלי ואשתו בירח דבש שני או משהו. יש לי בית ריק לחודש הקרוב." הצטמררתי מהאיזכור של אבא שלו. שנאתי את הבן אדם הזה, כל כך. פחדתי על גרהארד,מה אם אבא שלו יגלה שאנחנו ביחד? לא פחדתי עליי, פחדתי מה הוא יעשה לגרהארד. הבן זונה הזה לא ראוי להיקרא אבא.
"אפשר לבוא אליך?" עצרתי את המחשבות על אביו. זה לא עושה לי טוב.
"אני אשמח. אחרי בית ספר?" הוא הסתכל אליי והנהנתי, מחייכת.
"אני אתקשר לאבא שלי ואגיד לו שלא יאסוף אותי" מלמלתי וחייגתי את המספר של אבי שידעתי בעל פה
"אה לונלון?" הוא השתמש בכינוי שלי וחייכתי.
"אבא, אל תאסוף אותי היום, אני אלך לגרהארד אחרי בית ספר." שתיתי מעט מהבקבוק מים שלי.
עדיין לא הצלחתי להביא את עצמי לאכול בבית ספר, או לשתות משהו מהקפטריה. סמכתי רק על הבקבוק מים שלי.
"או... אל תשכחו אמצעי הגנה" הוא מילמל מהר ופערתי את פי
"אב-" "ביי ביי לונה. אוהב אותך" הוא קטע אותי וניתק לי בפנים.
אלוהים. אבא שלי אמר לי לא לשכוח אמצעי הגנה. בחיים לא חשבתי שדבר כזה יכול לקרות והפכתי להיות עגבניה.
"היי מה יש?" גרהארד דחף מעט את כתפי והשפלתי את מבטי.
"כלום, אבא שלי אוהב להיות קצת מביך" מלמלתי וגרהארד לא חקר אותי, אלא הנהנן והמשיך לאכול.
אנחנו נצטרך אמצעי הגנה?
מחקתי את המחשבה הזאת מראשי.
בקושי הצלחתי לתת לו לגעת בי, אין מצב שנעשה את זה. אבל אני מקווה שנצליח לעשות משהו אחר.
הסמקתי מהמחשבות שלי וחייכתי כשומרת סוד.
אני אצטרך ביטחון והרבה. אבל אני כל כך מחבבת את גרהארד שלחשוב על מה שיקרה היום גורם לי פרפרים בבטן.
YOU ARE READING
אהבה דפוקה
Romanceהיא הבת של המאמן הוא שחקן בקבוצה היא לא יצאה עם אף אחד מאז מה שקרה לה הוא רגיל לדפוק ולזרוק נשים, על ימין ועל שמאל היא רק צריכה ללמד אותו ועוד שני חברים שלו, לעזור לשלושתם להעלות את הממוצע. אסור להם להיות ביחד. אבא שלה יהרוג אותו אם הוא יגלה סודות מ...
