חלק 15

210 16 0
                                    

הגענו ל60 הצבעות!! אהאהאהאהאהאהאה איו לי פאקנג מילים להגיד כמה אני מעריכה. תודה לכן. ☺️☺️
נ.מ לונה
"בת זונה מטומטמת." גרהארד מילמל לידי כשראינו 8 מייל והחברה של הדמות הראשית בגדה בו עם האויב שלו.
"שפה!" אבי צעק בחדות וגרהארד השפיל מעט את מבטו
"אבל אתה צודק" אבי מילמל וגרם לכולנו לצחקק.
הייתי שעונה על כתפו של גרהארד, וידו הקיפה אותי.
אני לא חושבת שמישהו מהמשפחה שלי שם לב, הם היו מרוכזים בסרט.
"קדימה בי רביט! תצליח ותראה לשרמוטה הזאת מה זה!" יואי עודד את אמינם -או בשם שלו בסרט בי רביט- וכולם השמיעו קולות עידוד למה שיואי אמר.
הוא ישב על כורסה, כשקייטי יושבת על רגלו ונשענת עליו.
אבי ישב בכורסה בצד השני תוך כדי ששתה בלו.
אני, גרהארד, דניאל וגבריאל יישבנו על הספה אחד ליד השני.
מיכאל עלה למעלה.
הוא הלך בתחילת הסרט. זה עדיין העציב אותי.
אני כל כך אוהבת אותו, ואני לא יודעת מה לעשות כדי לגרום לו להרגיש טוב יותר. הוא חולה. לא חולה מבחינה גופנית. אבל הנפש שלו פגועה, ואני לא יודעת איך לתקן את זה.
"היי אל תחשבי על מיכאל, תתרכזי בסרט יפהפיה.  הוא יהיה בסדר." גרהארד לחש לי, קורא אותי למרות שלא אמרתי כלום או אפילו זזתי, ולמרות שהוא אפילו לא יודע מה קרה למיכאל. הוא פשוט יודע על מה אני חושבת.
סובבתי את ראשי ונישקתי אותו על הלחי, הסמקתי מעט וחזרתי לראות את הסרט.
אם המשפחה שלי לא הייתה פה ברגע זה הייתי טורפת לו את השפתיים.
איברי עיקצץ מהמחשבה.
אני וגרהארד אכלנו מהקערת פופקורן ביחד, ויואי כבר שתה מעל בקבוק שוקו.
חייכתי מעט.
אני מרגישה נורמלית. שום דבר לא דפוק. זה פשוט- נורמלי.
...
כשהסרט נגמר כולנו קמנו ונמתחנו.
במהלך הסרט אף אחד לא קם אפילו לשירותים, זה היה מעניין מידי.
"קומי קומי קומי" יואי אמר במהירות לקייטי
היא קמה והוא רץ למעלה.
"הוא שתה כמעט את כל השוקו ולא קם לשירותים. אידיוט" קייטי מלמלה והתיישבה על הספה.
"שלום בובה!" קראתי ללולה שהתקדמה וישבה עליי.
"מי נסיכה? את נסיכה!" דיברתי אליה בקול הזה שמדברים לכלבים, והיא קישקשה בזנב וליקקה אותי.
"נכון!! מה? לולה רוצה.. טיול!" אמרתי לה והיא קפצה בשמחה.
קמתי מגרהארד ושמתי נעליים.
"אני יוצאת עם לולה." הודעתי ושמתי על עצמי קפוצון גדול, הנחתי כובע על ראשי והכנסתי את השיער לתוכו.
"מישהו רוצה לבוא?" שאלתי והרמתי את הרצועה.
"אני" גרהארד קם במהירות
"נוותר לו הפעם" גבריאל מלמל ופיהק.
נ.מ גרהארד
(ה.כ עברתי על הפרק ושמתי לב שפשוט שיניתי נקודת מבט באמצע מבלי לשים לב, ואין לי כוח לשנות את זה אז פשוט שיניתי נקודת מבט.)
"וואו לראות סרטים זה מעייף" דניאל אמר כשעלה למעלה, מוריד ללונה את הכובע ומבלגן את שיערה.
היא נאנחה והרימה את הכובע בחזרה, שמה את הרצועה ללולה.
פיהקתי ופתחתי לה את הדלת, היא יצאה וסגרתי את הדלת אחרינו.
השוויתי את הקצב שלי לשלה והבטתי בה.
"את כל כך יפה" מלמלתי ולא שמתי לב שאמרתי את זה בקול.
היא השפילה את מבטה ומנעה ממני לראות אותה מסמיקה.
"אתה בא לריצה?" היא שאלה
"תמיד" חייכתי והתחלנו לרוץ ביחד.
לולה הובילה את שנינו, וחייכתי. פשוט חייכתי. אני לא יודע למה. אבל היא פשוט כל כך... כל כך..היא פשוט כל כך לונה, מבינים?
הגענו לראש גבעה והתיישבנו על ספסל שם. לונה שיחררה את לולה, שהסתובבה באיזור לידינו.
"לא להתרחק" היא אמרה ללולה שנשארה באזורינו.
הבטתי מטה אליה. היא כל כך יפה. הכי יפה שראיתי.
קירבתי את ראשי אליה והיא הביטה בי.
השפתיים שלנו כל כך קרובות, אני יכול להרגיש את הבל הפה שלה עליי.
להפתעתי, היא עשתה את הצעד הראשון והטיחה את שפתיה על שלי.
יכולתי להרגיש כמה היא לא יודעת להוביל נשיקה. הלשון שלה נכנסה לפי ולא ידעה מה לעשות.
לקחתי שליטה על הנשיקה והובלתי אותה.
השפתיים שלנו עברו זו על זו בשלמות, הלשונות שלנו התערבבו ושאבתי אותה כאילו היא הפאקינג אוויר לנשימה שלי.
היא עלתה מעליי תוך כדי הנשיקה- ולא התנגדתי.
המשכתי לנשק אותה בכוחניות, בשליטה.
אחרי כמה דקות של גן עדן, התנתקנו מחוסר באוויר והבטנו אחד לשניה בעיניים.
התקרבתי לצוואר שלה והרחתי את ריח הוניל המשכר שלה.
נישקתי את צווארה והיא התנשמה בחדות.
"אני יכול לסמן אותך?" קולי היה צרוד מתשוקה אליה, תשוקה לגעת בה. להפוך אותה לשלי.
לא הרגשתי את זה עם אף אחת אחרת.
"בבקשה" היא מלמלה בהזדקקות ולא בזבזתי רגע,  מצמיד את שפתיי לצווארה ונושך אותו מעט. היא גנחה מעט וזה רק דירבן אותי להמשיך.
היא התפטלה עליי ואלוהים- הרגשתי איך הדם שלי זורם ישירות למטה.
"תוציא את הטלפון שלך. זה דוקר אותי" היא מלמלה בקושי כשהמשכתי לטרוף את גרונה.
"אין לי כיסים" אמרתי לה כשהפסקתי לנשק את צווארה, מרוצה מהסימן שנשאר.
היא הסמיקה ובקושי הביטה בעיניי
השפתיים הנפוחות שלה והצוואר המסומן שלה, השיער שיצא מהכובע שלבשה. אלוהים.
טרפתי את שפתיה והשארתי את שנינו בלי אוויר.
שוב.
נשכתי את שפתה התחתונה והיא פתחה את פיה, נותנת לי לעשות בה כרצוני.
העברתי את ידי על האגן שלה, מעלה מעט כלפיה הבטן שלה ומרגיש את צד בטנה מתחת לקפוצון שלבשה.
ידי השניה טיילה על לחיה, ואיברי כבר פעם בכאב.
כשסיימנו את הנשיקה, לונה ירדה ממני והתיישבה לידי, ראשה שעון על כתפי והייתי הורג כדי לדעת מה עובר לה בראש עכשיו.
אם זה מה שקורה לי מנשיקה איתה- אלוהים. דמיינתי אותנו במיטה.. כשאני מעליה.. עדיף בתוכה.
הביצים שלי נהיו כחולות.
מה שהאישה הזאת עושה לי.
"תדברי איתי" מלמלתי כשראיתי שהיא שקועה במחשבות
"לא, זה לא מתאים עכשיו" אמרה מובכת ולא הביטה בי.
"לא אכפת לי. דברי איתי." קבעתי. אני לא רוצה שהיא תתבייש לדבר איתי. אני אהיה מוכן לדבר איתה על אנשים אוכלים גוקים חיים אם היא תרצה בכך.
"סתם, חשבתי על השיחה שהייתה לנו על לירון, אף פעם לא סיימנו אותה." היא מלמלה וראיתי על פניה כמה היא מפחדת לדבר איתי על זה. קפאתי לרגע מלשמוע את השם של הלירון הזה.
אלוהים, היא הסתכלה עליי כאילו היא מפחדת שאני אעשה לה משהו.
"אני לא אפגע בך" אמרתי וניסיתי למנוע מקולי להישמע פגוע.
כי ברור, זה פגע בי. היא פחדה ממני. למען השם, היא פחדה שאני אפגע בה!
"אנ-אני יודעת" היא מלמלה וניסתה למנוע מקולה להישמע מפוחד.
"אנחנו יכולים להמשיך אותה עכשיו. אם את רוצה" מלמלתי והסתכלתי על לולה שרדפה אחרי איזה פרפר. רק להסתכל על הכלבה הזאת הרגיע אותי.
"איפה עצרנו פעם קודמת?" היא ניסתה להיזכר.
"אמרת שאת זוכרת שכל החברים שלו צעקו במקהלה-" חיכיתי שתשלים, זכרתי במדויק כל חלק וחלק מהשיחה הזאת.
היא נשמה בחדות ולא הביטה בי, אלא לאיזשהי נקודה בנוף.
השגחתי על לולה בשבילה, כי ידעתי שהיא לא מסוגלת.
.
.
.
איך אני אוהבת לעצור בקטעים מותחים!!
אני השטן בהתגלמותו.
ווחהחהחחההה

אהבה דפוקהWhere stories live. Discover now