פרק 30

214 15 2
                                    

נ.מ גרהארד
היא נרדמה.
היא נרדמה לי בידיים.
היא הרגישה בטוחה מספיק, בשביל להוריד את המגננות שלה- ולהירדם.
פאק. היא פאקינג סומכת עליי.
מה אם אני אדפוק את זה?
מה אם אני אדפוק את זה כמו שדפקתי כל דבר בחיים שלי?
אני לא יכול.
זין. אמרתי לה שאני אוהב אותה!
אלוהים. זאת הפעם ראשונה שאני בזוגיות ארוכה עם מישהי. ואמרתי לה שאני אוהב אותה. ראשון. כמה פאקינג מפגר צריך להיות בשביל זה?
אלוהים, אני הייתי בתוך עשרות נשים אחרות. ולא, אני לא מתגאה בזה.
הייתי שותה כל יום ומסיים עם בחורה אחרת במיטה.
בדרך כלל הייתי משתכר כל כך שלא זכרתי את השם שלי או שלה.
לא הרשתי לעצמי להיקשר למישהי. יואי היה היחיד שסמכתי עליו. ועכשיו.. אני סומך גם על לונה?
לא ידעתי איך לענות על השאלה הזאת.
מצד אחד- אני אוהב אותה. אני בטוח בזה במיליון אחוז.
אבל מצד שני- אני לא יכול להביא את עצמי להירדם לידה, אני לא יכול להביא את עצמי להרגיש לגמרי בנוח איתה, אני לא מצליח.. להיות מאה אחוז איתה.
אני רוצה! באמת.
זה פשוט..
אני לא יודע. אני לא פאקינג מבין. למה אני מסבך הכל כל כך? למה אני לא מצליח לסמוך על מישהי כמוהה, מישהי כל כך טהורה ו-אמינה? היא, היא כל כך.. היא פשוט- היא פשוט לונה.
היא נרדמה עליי, הנשימות האיטיות שלה מילאו את החדר- ואני לא מצליח להשתחרר מהמחשבות של עצמי.
אידיוט!
על מה היה הפלאשבק שלה בכל מקרה?
היא.. זה היה- פאק זה היה נורא.
ואני לא הייתי שם.
אני רק הסתכלתי עליה מהצד וזה שבר אותי.
אני רוצה לדעת מה קרה שם.
יכול להיות שהחזרתי אותה ללירון? למתי שהוא ---?
אלוהים, אני לא פאקינג מסוגל לסלוח לעצמי על זה.
היא כל כך טהורה ומושלמת. אני פאקינג דפוק מידי בשבילה. מגיע לה טוב יותר ממני. מגיע לה מישהו שיהיה הסלע שלה, מישהו בלי בעיות שיכול לספוג את זה. אבל הראש שלי לא נותן לי להפסיק לחשוב על כל הדרכים שאני אדפוק את זה.
פאק אני פשוט יודע שיום אחד אני אצטרך לספר לה על.. על כל מה שא-אבא שלי העביר אותי. על כל מה שהוא עשה לי.
אני פשוט יודע שהיא תרצה לדעת.
היא גם- היא גם בטח תרצה ילדים בעתיד.
פאק הראש שלי מתבלגן אני צריך סדר.
תפסתי את הטלפון בקושי רב, משתדל לא להעיר את לונה.
פתחתי קבוצה לבד וכתבתי מחשבות.
אני לא טוב מספיק בשבילה.
היא תרצה לדעת על העבר.
אני מפחד לשבור אותה.
אני לא רוצה ילדים.
אני ממהר ומפחיד אותה.
אני אהיה בדיוק כמו אבא שלי.
לאחרונה מחשבות על אבי נכנסות לראש שלי הרבה יותר בעוצמה.
אפילו בשיעור לבהות בקיר ותוך כדי להיזכר איך הוא עלה מעליי כשהייתי בן 6, על איך נשארתי בשקט כל פעם שהוא אונן מולי.
את הפעם הראשונה שהוא-
פאק! גרהארד, תהיה גבר. שקט. תפסיק להתבכיין. לאף אחד לא אכפת.
אבל.. אולי לה כן?
פאק זה לא משנה בכלל.
אני אמור להיות הסלע שלה.
החומה שלה.
אני אמור להיות הפאקינג מגן שלה.
אני לא יכול להישבר לה.
אני לא יכול לתת לה עוד משקל לסחוב.
אני בסדר.
אני בסדר.
אני בסדר.
טני הסגר.
כמי ססגר.
כני כבדר.
כתבתי שב ושוב עד שהמילים כבר היו לא מובנות עקב הדמעות שטישטו את עיניי.
פאינג דמעות!
זרקתי את הטלפון בעצבים על הרצפה, נזכר רק אחרי המעשה שלונה ישנה. ואני מעיר אותה.
היא זזה מעט ופתחה את עיניה, וכמין רפלקס באה להתרחק ממני אבל כשקלטה שזה אני, נשכבה עם בטנה עליי כשראשה מכוון אליי
העיניים שלי נצצו בדמעות שהחזקתי כל כך חזק.
אני לא רוצה שהיא תראה בי כחלש, או חסר תועלת.
"גרהארד" היא התרוממה מעט ועלתה גבוהה יותר, ככה שעכשיו פניה מול שלי.
"מה?" חייכתי בקושי, המחנק בגרוני גדל והרגשתי כאילו אני עומד להתפוצץ.
"מה קרה?" לונה שאלה וחיוכי ירד, היא קלטה שקרה משהו.
פאק! חשבתי שאני מסתיר את זה טוב מספיק.
היא תשנא אותי. כמו כולם.
אידיוט. תהיה גבר. תנשום. תירגע. ותהיה הפאקינג סלע שלה. אתה לא יכול להיות עוד משהו שהיא צריכה לסחוב. יש לה כבר מספיק כאלה.
"כלום. הכל בסדר" חייכתי חיוך מעט יותר אמין, משתדל להסתיר את הלחץ שחנק אותי.
למה אני מרגיש ככה?
זה יותר מידי.
זה יותר פאקינג מידי.
לונה היא יותר מידי.
לא.
לונה לא יותר מידי.
זאת לונה. אני אוהב את לונה.
היא מחזיקה אותי שפוי בעולם של משוגעים.
היא גורמת לי לחייך כל פעם מחדש. היא גורמת לי לצחוק, היא שרה איתי שירים ביחד ורוקדת לפי המגנינה. כל פעם שהיא מחייכת העיניים שלה מתכווצות כל כך עד שהן נראות סגורות. הצחוק שלה יכול להביא שלום לעולם. היא מושלמת. אני לא יכול לזרוק אותה כאילו היא כלום.
היא לא כלום. היא הכל.
היא הכל ויותר מזה.
תירגע. תנשום. תפסיק לחשוב על זה יותר מידי.
שיננתי את המילים שיואי היה אומר כדי להרגיע אותי בעבר.
נשמתי נשימה עמוקה, שוכח מזה שלונה עדיין בחיקי ומביטה ישירות לעיניי.
"אתה גורם לי לחייך כשאני רק רוצה לבכות. אתה גורם לי לצחוק כשאני רוצה למות. אתה גורם לי להרגיש בטוחה, אתה גורם לי להרגיש נאהבת. אתה גורם לי להרגיש טוב. החיוך שלך עושה לי טוב. העיניים הזהובות שלך, השיער הזה שלך שאני רוצה לתקוע בו את הידיים שלי כל היום. גרהארד אתה מושלם. אין בך פגם אחד. אני לא יודעת על מה אתה חושב, אבל תפסיק.
תחיה את הרגע הזה גרהארד ותפסיק לחשוב על מה שיהיה. נעבור את מה שיהיה ונעבור את זה ביחד" היא אמרה בגאווה, בביטחון ובשמחה.
לא יכולתי לפספס שהיא אמרה שאני מושלם, אבל לא אמרה שהיא אוהבת אותי.
תתמודד עם האמת.
אי אפשר לאהוב אותך.
אתה לא ראוי לאהבה.
אתה אף פעם לא תהיה מספיק.
בתגובה פשוט התרוממתי וגרמתי לה לצחוק מההפתעה, חייכתי בחזרה והרמתי אותה ממני, מניח אותה על המיטה ומתרומם.
"רעבה?" שאלתי במילה אחת וריר נזל מפיה.
"כן!" היא אמרה מהר בהתלהבות, צחקתי מעט ונמתחתי.
לקחתי מכנס קצר מהארון ושמתי אותו.
את רוצה להתקלח?" שאלתי בשקט, עכשיו שמתי לב שהיא עדיין עירומה על המיטה שלי.
לונה. עירומה. במיטה. שלי.
הרגע שכבנו, אני לא חושב שהיא מוכנה לסיבוב שני.
תירגע מיני ג'יי. לא הפעם.
היא הנהנה וקמה, קולטת שהיא עירומה לגמרי ותופסת את השמיכה במהירות, מכסה את עצמה וגורמת לי לצחקק עקב הלחיים האדומות שלה.
עשינו סקס הרגע! והיא שוב מתביישת ממני. אלוהים אני מאוהב בבחורה הזאת.
"תיכנסי פה למקלחת, אני אשים לך בגדים על המיטה ויש מגבות במגירה. כשאת מסיימת תרדי למטה" חייכתי אליה והיא הנהנה כתודה.
לונה נכנסה למקלחת ותפסתי מהארון מכנס קצר הכי קטן שהיה לי וחולצה קצרה במידה לארג, זורק את שניהם על המיטה.
ירדתי למטה והלכתי בסיבובים בסלון, מנסה להבין מה אני אמור להכין.
לא כזה זורם לי להזמין משהו. קצת מתעצל כזה אני חושב.
במקום להכין משהו, ישבתי בטלפון- מחכה ללונה שתרד למטה ותעזור לי להחליט מה לעשות עכשיו.
.
.
.
תצבייעו תגיבו או שלא גם באופציות.
מה דעתכן על גרהארד בפרק הזה??

אהבה דפוקהWhere stories live. Discover now