אהבה דפוקה

חלק 17

נ.מ גרהארד
שיקרתי. לא הלכתי לצד כדי להשתין.
הלכתי לצד כדי להקיא. הקאתי את כל מה שהיה לי בבטן.
היא- אלוהים.
אני לא מסוגל לקלוט כל מה שהיא אמרה לי.
זה שהיא לא נאנסה שם, לא אומר שזה היה פחות טראומתי או פחות מכאיב.
רציתי לצעוק. רציתי לצעוק הכי חזק שאפשר. רציתי לצעוק עד שמיתרי הקול  שלי פאקינג ישרפו.
פאק.
אלוהים איך נתת לזה לקרות לה?
אני לא מסוגל לדמיין את זה
שישה בחורים עומדים מעליה. מאוננים על בחורה חסרת ישע, בת 14. פאקינג 14. ביום הולדת שלה. בפאקינג יום הולדת שלה. על המיטה של אבא שלה. ועוד מקליטים את זה. וצוחקים עליה.
הקאתי שוב.
אלוהים, איך היא שרדה את זה? איך לעזאזל היא ממשיכה לעמוד על הרגליים?
איך היא ממשיכה לחייך ולצחוק כאילו כלום לא פאקינג קרה?
הבחורה הזאת עברה כל כך הרבה. זה לא פאקינג פייר.
הבחורים האלה צריכים להיות בכלא לשארית החיים המזדיינים שלהם.
היא האחות של מישהו. היא הילדה הקטנה של מישהו. היא העולם של מישהו. אלוהים היא העולם שלי. איך הם מסוגלים לעשות את זה? ולירון הפאקינג אפס הזה, איך הוא מסוגל להסתכל לה בעיניים? לבקש את הסליחה שלה? בן של זונה מזדיין.
התקדמתי אל לונה שעמדה עם הרצועה מחוברת ללולה ביד שלה
הדמעות שלה נמחקו כלא היו, והיא התכופפה ללולה ונישקה אותה.
כשהיא ראתה שבאתי אליה היא עמדה והתקרבה אליי, הולכת לידי על השביל.
היה שקט, אבל לא שקט רע. וגם לא טוב.
היא נתנה לי לעקל כל מה שסיפרה לי הרגע.
רציתי לשמוע את זה, ואומנם הוקל לי שהיא לא עברה אונס קבוצתי- אבל אני לא מוריד ממה שהיא עברה. צמרמורת עברה בגופי. היא הלכה דרך גיהנום, בגלל כמה בחורים שמעזים לקרוא לעצמם גברים. כמה אנשים שצריכים להירקב בכלא לשארית החיים שלהם.
"אה אגב, א- המשפחה שלי לא יודעים על זה. בבקשה אל תגיד להם" היא אמרה לי ועצרתי לרגע במקום.
"הם לא יודעים? למה לא אמרת להם?" שאלתי בהפתעה. הייתי בטוח שהם יודעים.
"בזמנו לא אמרתי להם כי לא רציתי שהם ירחיקו אותי מלירון. היום זה פשוט- מביך מידי לדבר על זה? והנושא לא באמת עלה. וחוץ מזה, אני לא רוצה לגרום להם ליותר עצב משכבר גרמתי." היא מילמלה ונמנעה מלהביט בעיניי.
"לונה. הם אוהבים אותך, והם לא כועסים עלייך. הם ירצו לדעת. אני בטוח. אני לא מתכוון להכריח אותך לדבר איתם. אבל תחשבי על זה. הם אוהבים אותך ורוצים רק בטובתך. אני בטוח" אמרתי לה ונראה שהיא באמת שוקלת את זה.
"אני אחשוב על זה" מילמלה והמשכנו ללכת.
כשהגענו הדבר הראשון שראיתי זה את בנגמין מולי עם מבט כועס, ואת יואי מאחורי מסמן לי לברוח עם ידיו.
"איפה הייתם?" הוא שאל בקול העמוק והאופייני לו, מסתכל עליי במבט חמור.
"עשינו כמה הקפות, ללולה היה הרבה אנרגיה" לונה מלמלה ואם לא הייתי יודע שהיא משקרת- הייתי מאמין לה. הופתעתי איך השקר יצא לה בקלילות על הלשון.
"הבנתי. בבקשה תעדכנו אותי בפעם הבאה" בנגמין נשק לראשה של לונה והלך לחדרו. החדר שבו לונה עברה תקיפה מינית משישה אנשים שונים. והוא אפילו לא יודע.
יואי הסתכל עליי וידע שמשהו לא בסדר. הוא יודע לקרוא אותי כמו ספר פתוח. אחד מהכישרונות שלו זה לקרוא אנשים.
"גרהארד, בוא שניה" הוא מילמל כשקייטי ניגשה ללונה ואמרה לה שלום, והן התחילו לדבר
"מה באמת קרה?" הוא לא ביזבז רגע.
"פאק. זה לא המקום, בוא איתי" אמרתי לו ומשכתי אותו איתי.
"אנחנו נחזור" מלמלתי ולונה הביטה בי והתחננה אליי עם עיניה לא לספר לו. הנהנתי לה ויצאתי, התיישבנו על איזה ספסל קרוב.
"היא דיברה איתי על משהו שהיא עברה. אני לא יכול לספר לך. זה לא מקומי, אפילו שאני ממש פאקינג צריך לדבר איתך על זה" אמרתי מהר ונמנעתי מלהסתכל לו בעיניים. עדיין לא קולט לגמרי מה היא ספרה לי.
"הבנתי. מכבד את זה." לא הרחבנו במילים ונכנסנו אחרי השתי דקות הבודדדות שהיינו שם.
"אנחנו נזוז" יואי מילמל ונשק לקייטי, שהחזיקה את ידו והם יצאו ביחד.
"אתה בא?" לונה שאלה כשעלתה למעלה ועקבתי אחריה.
ואלוהים, הישבן שלה בלט בכל מדרגה שעשתה. וזין אם זה לא התחת הכי יפה שראיתי.
נזכרתי במה היא סיפרה לי וכל חרמנות שהייתה בי ירדה כלא הייתה.
הגענו לחדר שלה והתיישבנו על המיטה.
"בסוף לא ראינו את הסדרה של טופאק היום" היא מלמלה ובקושי הביטה בעיניי.
"את רוצה לראות עכשיו?" שאלתי בשקט
"אוקיי" מלמלה ופתחה את הטלוויזיה.
"אני יורדת להכין פופקורן" היא אמרה ובאה לצאת
"לונה חכי דקה" עצרתי אותה בקולי
"משהו קורה כאן. בבקשה, אל תסגרי לתוך עצמך ותכעסי על עצמך שנפתחת אליי. אני מבין שקשה לך להאמין, אבל אני לא בחור רע. בבקשה, אל תרגישי לא בנוח איתי כי סיפרת לי משהו על העבר שלך. אני מאושר שסיפרת לי." היא הביטה ישירות בעיניי בהפתעה. קל לי לקרוא אותה.
ואני מכיר אותה מספיק בשביל לדעת שהיא תייסר את עצמה על זה שנפתחה אליי.
היא הנהנה בשקט וירדה למטבח והשאירה אותי לבד בחדר שלה.
רצתי אל השירותים והקאתי, שוב.
כל פעם שיש שקט אני חושב על זה. זה פשוט- אלוהים. אני לא יודע אפילו איך לתאר את זה. זה נוראי. וכואב לי לדעת שהיא עברה את זה, ועוד יותר- שהיא הייתה לבד. האחים שלה לא ידעו ואף אחד לא היה שם לתמוך בה. שטפתי את פי וחזרתי לשבת על המיטה בידיוק כשלונה הגיעה.
לקחתי את הפופקורן מידה והנחתי על המיטה, ניצלתי את זה שהיא עומדת והרמתי אותה, היא צחקה מעט מההפתעה.
הצמדתי אותה לקיר וטרפתי את שפתיה
סוחף אותה לעוד נשיקה עמוקה וארוכה.
.
.
.
גרהארד, למה אתה כזה נסיך? אני אוהבת אותך🫶
אוף. בא לי כזה ליומולדת.