כעבור חמש שנים
״פאק זה כואב!!!!!״ אן צורחת ומוחצת את ידי בחוזקה. אני עוצמת את עיניי ונושכת את שפתיי, לא אומרת כלום, כי אני יודעת שכואב לה יותר ממני.
״קדימה בייבי את יכולה לעשות את זה״ מייק מעודד אותה ומחזיק בידה, נושק לראשה ועיניו בורקות מדמעות. ״תעזור לי״ היא מתחננת בפניו ודמעה אחת זוגלת על לחיו של מייק. ״הלוואי שיכולתי״ הוא מלטף את ראשה ומנשק לשפתיה. ״את יכולה לעשות את זה״ הוא אומר שוב. ״קדימה אן, תדחפי!״ פניה של אן מתכווצות והיא דוחפת בחוזקה תוך כדי צעקה. מנסה להוציא את התינוקת הקטנטנה שלהם מתוכה.
לפני שמונה חודשים אן התעלפה כשחזרה מהעבודה. באותו היום גילינו שהיא בהריון בשבוע השלישי. היא בכתה, נלחצה, ובעיקר פחדה. היא לא הייתה מוכנה לזה אך מייק היה איתה. עודד אותה.
הם מאורסים אך לא נשואים, אן רוצה את חתונת חלומותיה והזהירה שהיא לא הולכת להתחתן עם בטן ענקית. הוא הציע לה נישואים לפני שגילו שהם בהריון, כך שזה הרגיע את אן כי ידעה שכך או כך הוא רצה לחיות איתה את שארית חייו. הם צעירים זה נכון, אבל הם הזוג הכי חזק שאני מכירה.
״שמישהו יוציא אותה ממני! למה היא לא יוצאת?״ אן נשכבת בחוזקה לאחור ומתנשפת ממאמץ. מייק מסיט את עיניו אליי ועיניו מתחננות בפניי שהכאב של אן יגמר. הוא לא יודע מה לעשות, אין לו מה לעשות. הוא פשוט חייב להיות איתה. ״את הבחורה הכי חזקה שאני מכירה אן, תוציאי את התינוקת שלכם משם! תדחפי!״ אני צועקת בדיוק כשהמיילדת מצווה עליה לדחוף.
״אה!!!!״ היא צורחת בחוזקה ודוחפת, כמה שניות לאחר מכן אנחנו שומעים קול בכי קטן ״היא פה!״ המיילדת מחייכת ומראה לנו תינוקת קטנה יפייפיה מכוסה בנוזלים. אני מרגישה דמעות זולגות מעיניי ומביטה באן ומייק. אן משחררת את אחיזתה בי ומכסה את פיה כשדמעות שוטפות את עיניה. מייק נושף בחוזקה ואני שמה לב לידיו הרועדות שאוחזות חזק בידה של אן. ״או מיי גאד״ אן אומרת ושולחת את ידיה קדימה, מנסה לאחוז בתינוקת שלה. המיילדת מחייכת חיוך רחב ומניחה את התינוקת הקטנה על החזה של אן. אן מתנשפת במהירות כשמנסה לעצור את הדמעות ומביטה בתינוקת. ״היא יפייפיה אן״ אני אומרת ברוגע ומלטפת את ראשה של התינוקת ״אני יודעת״ היא אומרת ומביטה לעבר ארוסה שמביט בבתו במבט שאי אפשר לפענח. הוא לא מסיר ממנה את עיניו. ״כמה גברים אצטרך להרוג כדי שלא יגעו בה?״ הוא אומר בשקט ואני ואן פורצות בצחוק מתגלגל, המיילדות גם צוחקות ואחת מהן אומרת ״היא יפייפיה, שיהיה לך בהצלחה מלהרחיק אותה מגברים״ היא אומרת את זה בהומור. עדיין אי אפשר לדעת עד כמה יפה היא תהיה, למרות שעם הורים כמו אן ומייק אי אפשר לא לצאת יפה תואר. פניו של מייק הופכות זועפות והוא מביט מיד בבתו, ״אף אחד לא יגע בה!״ זה נראה שהוא עומד להתחרפן וזה גורם לי להמשיך לצחקק. הוא שולח את ידו ומלטף את פניה של התינוקת. עיניו נוצצות, הילדה הזאת ברת מזל. יש לה הורים שאוהבים אותה אהבה ללא תנאים ויאהבו אותה עד היום שימותו.
אני יוצאת החוצה כדי לתת לאן ולמייק כמה רגעים לבד. אני מחייכת כשאני סוגרת את הדלת ונושפת בהקלה.
״שיהיה להם מזל טוב״ קול גברי נשמע ומולי נעמד גבר גבוה, לא שרירי מדי ולא רזה מדי. שיערו בלונדיני ומתפרע על ראשו, עיניו בהירות, בצבע אפור אני חושבת, והוא פשוט חתיך. לא יותר חתיך מרוי כמובן. אני מביטה בו בריכוז והוא מאוד מאוד מוכר לי. זה עומד לי על קצה הלשון אך אני לא מצליחה לענות על השאלה, מאיפה הוא מוכר לי?
״את לא מזהה אותי נכון?״ הוא מחייך חיוך כובש. אז אני כן מכירה אותו. ״אני מצטערת.. מאיפה אנחנו מכירים?״ הוא מחייך חיוך רחב יותר. ״אני דרק.״ הגלגלים במוחי מתחילים לעבוד. דרק? או מיי גאד. דרק! האקס של מייסון?! מה?! כן!! אני מזהה אותו מאותו הלילה במועדון בלונדון! אני בהלם! מה הוא עושה כאן?!
״דרק! או מיי גאד! אתה האקס של מייסון! מה אתה עושה כאן?״ אני צועקת בהפתעה וקופצת עליו בחיבוק. הוא מחבק אותי בחזרה ומצחקק. ״אני ומייסון.. חזרנו, אנחנו ביחד שוב.״ עיניי נפערות בהלם.
לפני שנה מייסון עזב את העיר אך לא רחוק מכאן. הוא פתח בר ריקודים כמו שהוא תמיד רצה. אני מתגעגעת אליו מאוד ונוסעת לבקר אותו מתי שאני יכולה.
״אני לא מאמינה״ עיניי עדיין פעורות. הוא מצחקק ״אני יודע.. זה קרה לפני יומיים. נפגשנו בבר שלו, לא ידעתי שזה הבר שלו.״ הוא נאנח ״כל השנים האלה.. לא הפסקתי לחשוב עליו. אני יודע שגם הוא חשב עליי. כשנפרדנו לפני שנים חשבתי שאני אתגבר עליו, הייתי טיפש. לעולם לא הצלחתי להתגבר עליו. אהבתי אותו בכל כוחותיי. כשראיתי אותו בבר לפני יומיים, החלטתי שזהו, די. אם ההורים שלי לא רוצים אותי, שלא ירצו. אני כבר שנים מנסה לגרום להם לקבל אותי ואת מי שאני. שום דבר לא משתנה. אני לא מאושר. אז למה להמשיך עם הסבל? החלטתי להשאר עם מייס, אני יודע שנהיה מאושרים.״ הוא מעלה חיוך ענקי על פניי. כל הנאום הזה הרגיש כמו נאום פריקה. אני כל כך שמחה שהוא עדיין אוהב אותו, כל כך שמחה שהם ביחד היום אחרי כל הסבל.
״אני כל כך שמחה בשבלכם דרק!״ אני קופצת עליו בחיבוק מוחץ. ״אבל רגע, מה אתה עושה פה בבית החולים?״ הוא משחרר את החיבוק ואומר ״מייק היה בבר של מייסון, ואז את התקשרת שלאן יש צירים, אז הסעתי אותו לפה כי היה בלי רכב. מייסון היה צריך להשאר בבר אך הוא יבוא ברגע שיסגור את המקום להערב.״ אני מהנהנת ומחייכת ״תודה על ההסעה דרק״ אני מודה לו, הוא מחייך ״אל תודו לי, התינוקת בסדר?״ הוא שואל ברצינות ומכניס את ידיו לכיסים. ״כן הכל בסדר, היא יפייפיה והולכת לחרפן את מייק בטוח!״ הוא פורץ בצחוק, ״אני שמח סוף סוף להכיר אותך סול.. שמעתי עלייך הרבה ביומיים האחרונים. וכשנפגשנו לפני כמה שנים בלונדון לא ממש התייחסתי אלייך, כי עמד מולי הגבר שאהבתי מכל.״ הוא כל כך חמוד! אני מחייכת ומחבקת אותו בחוזקה, נושקת ללחיו. ״את יפייפיה תדרך אגב״ אני מצחקקת.
״היפייפיה הזאת תפוסה״ הקול התוקף של רוי נשמע, הוא נעמד לצידי ומניח את זרועו על מותניי ברכושניות. אני מחייכת אליו וכשדרק עומד להציג את עצמו, הצלצול של הטלפון שלו קוטע אותו ״אני מצטער אני חייב לענות״ הוא עונה לטלפון ומתרחק מאיתנו מעט.
״מי זה?״ רוי שואל, פניו כועסות וכל גופו דרוך. ״זה דרק״ אני עונה בחיוך. ״דרק? מי זה דרק? למה התחבקתם ככה?״ גבותיי מתכווצות בבלבול ״אני צריכה אישור ממך כדי לחבק את ידידים שלי?״ אני מרגישה את הזעם ניצת בי. ״ידיד?! מעולם לא שמעתי על ידיד בשם דרק!״ אני נאנחת ״אני לא הולכת לריב איתך עכשיו, למייק ולאן יש תינוקת!״
״תגידי לי מי זה דרק הזה!״ הוא אוחז בזרועי, כמובן שלא בחוזקה, הוא לעולם לא יפעיל עליי כוח או יפגע בי. ״רוי תעזוב אותי עכשיו! אני רוצה ללכת לאן!״ למה הוא לא מתייחס לזה שהרגע נולדה לו סוג של אחיינית?! למה הוא רב איתי עכשיו?!
״קודם אני רוצה לשמוע מי זה לעזאזל!״ הוא כבר צועק. ואני עוד שניה מושכת בשיערות ראשי. ״תרגע גבר, אני הבן זוג של מייסון, אני לא נמשך לנשים״ דרק מופיע ומנסה להרגיע את רוי. רוי מביט בדרק ואז בי ״זה נכון?״ אני משתחררת מאחיזתו בחוזקה ולא עונה לו, מתקדמת אל הדלת של החדר של אן. ״סול.. חכי שניה..״ קולו נשמע מתחנן ומצטער, אני מתעלמת ונכנסת לחדר.
אן מחזיקה בתינוקת הקטנה, ומייק מביט בהן מהופנט. אני שומעת את רוי נכנס אחריי לתוך החדר ונאנח. אן מרימה את מבטה אלינו ומביטה בי בשאלה כשהיא מבינה שמשהו לא בסדר. אני מנידה את ראשי, רומזת לה שאני לא רוצה לדבר על זה והיא מבינה מיד. ״רוצה להחזיק את האחיינית שלך?״ אן שואלת בשקט ואני מהנהנת במרץ ״כן!״
אני מתקרבת אל אן, שמניחה את הילדה שלה בבטחון מוחלט בזרועותיי. אני מביטה ביפייפיה הקטנה, היא כל כך קטנה ויפה. עיניה הירוקות מביטות בי ״היא מושלמת״ אומר רוי מאחוריי וגורם לי לקפוץ בבהלה קטנה.
״אני יודע, היא הולכת לשגע אותי נכון?״ מייק שואל בדאגה ורוי מצחקק. ״התשובה היא כן״
***
ביום למחרת משחררים את אן מבית החולים. אן ומייק מעדיפים להיות בביתם הגדול והנעים, עם אוכל נורמלי מאשר להשאר בבית החולים. אם משהו יקרה, יש להם רופא שיגיע מיד.
אנחנו מגיעים לביתם ואן מתישבת על הספה.
״קוראים לה איימי״ לפתע אן פולטת כשהיא מלטפת את פניה של בתה. אני מתקרבת אליה ומחייכת, ״קראתם לה איימי?״ אני שואלת כדי להבין נכון למרות שהכל ברור. היא מהנהנת. ״את יודעת שאני מתה על השם הזה״ אני צוחקת, כל חייה היא אהבה את השם הזה, היא אומרת שזה שם של ילדה צעירה ויפה.
״היי איימי״ אני פונה אל איימי ואוחזת בידה הקטנה. היא כל כך קטנה! אני לא מצליחה לעכל את זה. אן היא אמא, מייק הוא אבא. זה פשוט בלתי יאומן.
״למה לא דיברת עם רוי מאתמול?״ אן שואלת והורסת את ההתרגשות שלי כשאני נזכרת בויכוח שלנו אתמול. נשארתי לישון עם אן בבית החולים. מייק נשאר גם אבל פשוט לא רציתי לחזור הביתה.
אני גרה עם רוי, כבר שנה וחצי. קנינו בית גדול אך לא ענק כמו של אן ומייק, בעזרת הכסף שסבא שלו השאיר לו וללילי לפני מותו. מצאנו את טוני בסופו של דבר, היה נראה שהוא רצה לברוח עם הכסף. אך רוי תפס אותו כשלא היה מוכן בביתו. הוא נסע עד אליו.
מסתבר שהיה שם המון המון כסף, אפילו נשאר לנו עודף מכובד אחרי הקנייה. היום רוי יכול לקנות עוד בית אם ירצה, הוא ומייק פתחו מכון כושר ענקי, כמעט כל העיר כבר נרשמה לשם. הם מרוויחים מלא, לא חשבתי שכבר בגיל 23 הם יפתחו עסק כזה, אבל בעזרת ההורים של מייק הם הצליחו. ההורים של מייק הפכו להיות גם ההורים של רוי, הוא אהב אותם יותר משאהב את ההורים שלו זה בטוח. לילי בת ה16 עברה לגור איתנו כמובן.
להורים של מייק היה קשה שכולם עזבו אותם אך אנחנו מבקרים אותם כמעט כל יום.
״את איתי?״ אן שואלת ומנופפת יד מול פניי, נאבדתי לגמרי במחשבות. ״כן. התווכחנו אתמול.. לא רציתי לדבר איתו״ אני נאנחת, ״סול! אתם עוד כמה חודשים בודדים חוגגים שש שנים ביחד. תפסיקו לריב על שטויות!״ היא צועקת ואיימי מתחילה לבכות, ״אוי סליחה יפה, אמא לא התכוונה לצעוק״ אני מחייכת ״התכוונת ועוד איך״ אני עוקצת אותה והיא שולחת לי מבט שאומר שכדאי לי לשתוק. אני מצחקקת ואז נאנחת בכבדות. ״זה לא היה שטויות, הוא קינא בדרק כמו מטורף!״
״מה עשיתם שהוא קינא ככה?״ היא שואלת ושמה כובע קטן על ראשה של איימי.
״אני ודרק התחבקנו, הוא נישק אותי בלחי ואמר שאני יפיפיה..״ בסוף המשפט אני כבר לוחשת בהבנה ועוצמת את עיניי. רוי לא ידע שהוא הומו. הוא לא ידע שהכרתי אותו. אם הייתי תופסת את רוי עם בחורה שאני לא מכירה בצורה הזאת, גם אני הייתי מקנאה. אני נושכת את שפתי. ״אני חושבת שאני לא צריכה לאיים עלייך ללכת אליו עכשיו נכון?״ אן פוקחת את עיניה באיום ואני מחייכת חיוך עצוב ״אתן תהיו בסדר? תסתדרי לבד?״ היא מהנהנת ״כמובן, מייק מגיע עוד כמה דקות, תזיזי את התחת שלך אל החבר החתיך שלך״ אני מצחקקת וקמה ממקומי.
***
אני יוצאת מהמכונית ונושמת עמוק. המקום הכי אהוב עליי ועל רוי נפרש לפניי. הים. אני צועדת על החול יחפה, נעליי בידיי. אני מתקדמת אל המקום הקבוע של רוי. המקום שבו הכי אוהב לגלוש כשהוא רוצה להרגע. כבר אין לו את כל הזמן שבעולם לגלוש כמו פעם, הוא עובד, יש לו עסק, כך שהוא מגיע לפה כשהוא חייב להרגע. זאת הטרפיה שלו.
אני מביטה בו רוקד על הגלים, מהפנט אותי כמו תמיד. אני נזכרת בתקופות שהיינו נערים, הייתי מביטה בו כל הזמן. לראות אותו ככה גרם לי להתאהב בו יותר. ידיי משחררות את הנעליים והם נופלים אל החול. אני מתיישבת על החול ומביטה בו.
לאחר מספר דקות רוי יוצא מהמים, אני קמה במהירות, הוא קולט אותי מיד ופניו מתרככות. ״היי״ הוא אומר ומניח את הגלשן על החול, ליד התיק השחור שלו. ״היי..״ אני אומרת ומשפילה את מבטי. ״סול.. אל תכעסי עליי אני רק-״ ״-אני יודעת..״ אני קוטעת אותו ומביטה בו ״אם הייתי רואה אותך במגע כזה צמוד עם בחורה שאני לא מכירה, גם אני הייתי מתחרפנת״ אני נגשת אליו ומניחה את ידיי על החזה הרטוב שלו מהים. הוא מלטף את פניי, ״כעסתי כל כך. אני לא ידעתי שהוא גיי, לא ידעתי שהוא החבר של מייסון..״ אני מחבקת את גופו הרטוב, לא אכפת לי שהוא מרטיב אותי, אני רק רוצה להרגיש את מגעו. הוא נושם את שיערי ואומר ״אני יכול לשאול אותך שאלה?״ אני מתבוננת בפניו ונושקת לשפתיו. ״כמובן, מה קרה?״ הוא נושך את שפתיו, כאילו מתלבט אם לשאול. ״רוי מה קרה? אתה מלחיץ אותי״ אני זזה במקומי ומרגישה את ליבי פועם במהירות. הרבה זמן הוא לא היה כל כך רציני. ״תתחתני איתי?״
פי נפער, עיניי גם כן. ליבי מאיים לצאת מחזי והבטן שלי מתהפכת. מה הוא אמר?
״מה?״ קולי רועד. הוא מתכופף אל התיק שלו, מוציא ממנה קופסא קטנה ואדומה, הוא פותח אותה וחושף בפניי טבעת כסופה בעלת יהלום לא קטן בכלל. הוא מתכופף על ברכו-
״תתחתני איתי בת הים הקטנה?״ עיניו נראות חוששות, האם חושב שאסרב? איך הוא יכול לחשוב כך? אני נושמת מספר פעמים עמוק ומביטה בטבעת ואז בו. ״אתה.. רוצה להתחתן איתי?״ אני שואלת בקול רועד,עדיין המומה. ״אני שאלתי קודם״ הוא מצחקק בלחץ, דמעות מתווצרות בעיניי. ״ברור שכן״ אני לוחשת ומנגבת דמעה שברחה מעיניי. אני מתכופפת על ברכיי מולו ונושקת לו בחוזקה. הקלה שוטפת את פניו וחיוכו הגדול והכובש מופיע מולי. הוא נושם בהקלה ונושק לי בחוזקה. ״אני לא מאמינה שאתה רוצה להתחתן איתי!״ אני כמעט צועקת. ״למה את לא מאמינה סול? את מדהימה. ואני אוהב אותך יותר מאת עצמי. אני רוצה לחיות את חיי רק איתך.״ אני מחייכת באושר ״ואני רוצה לחיות רק איתך״
הוא משכיל את הטבעת היפייפיה על אצבעי, היא יושבת עליי בול. היא מתאימה לידי, והיא מושלמת. ״אני מתכנן כבר שבוע איך להציע לך נישואים. אחרי הויכוח אתמול התכוונתי לבוא אלייך היום ישר אחרי שארגע בגלישה, ולהציע לך להתחתן איתי.״ הוא מצחקק, ״הייתי צריך לדעת שבסוף זה יהיה בים, כשאני לבוש בבגדי גלישה, אחרי שאת מביטה בי גולש״ אני מצחקקת, מבינה שזאת היא הדרך הכי טובה שלו להציע לי נישואין.
״זה מושלם.״
_________
________________
הייייי בנות!!!!!! זה היה הפרק האחרון אך בשורות טובות, יש גם אפילוג!! הוא יעלה בהמשך הערב!
כבר נשבר לי הלב שזה עומד להגמר💔
מקווה שנהנתן מהפרק!
אוהבת❤️