My Little Mermaid

Chapter 10

אני יושבת בקפיטריה מנסה להכניס אוכל לפי אך ללא הצלחה. אן לא הגיעה היום אז אני יושבת לבדי, היא לא מרגישה טוב או לפחות זה מה שהיא אומרת, לדעתי היא פשוט לא רוצה לראות את רון. הבחור הזה מסובב אותה על האצבע הקטנה שלו ולדעתי היא הבינה שזה הזמן לשחרר ממנו. אני שמחה שהיא לא פה, לא הייתי רוצה להסביר לה למה אני בדיכאון כל היום. אי אפשר להסתיר ממנה שום דבר. מחר אני אהיה בסדר, מחר אני אשכח ואמשיך עם חיי, מה שקורה במשפחה שלהם הוא לא ענייני.
נכון?
״אני יכול לשבת?״ שואל מייק ונעמד לידי, אני מחייכת. מאז שפרקתי בזרעותיו את פחדיי הוא הפך לעדין יותר איתי. ״ממתי אתה שואל?״ אני שואלת ומצחקקת, הוא מחייך ומתיישב לידי בשולחן. אני יכולה להבחין בעיניו של רוי נעוצות בי, למזלי לוקאס יושב עם גבו אליי, אין לי כוח למבט זועם גם מצדו.
״איך את?״ שואל מייק בדאגה ואני נאנחת.
״מחר אני אהיה בסדר״ אמרתי לו בכנות, אני לא מסוגלת להגיד שאני בסדר עכשיו. הוא מחייך, ״אני יודע על מה את מדברת.״ עיניו נעוצות בשלי, וכנות נוטפת מהן. ״מה קורה מייק? למה אתה מתנהג ככה בזמן האחרון?״ אני שואלת, הוא יודע למה אני מתכוונת. הוא משפיל את ראשו אל הצלחת, משחק עם האוכל כמו שאני שיחקתי. ״אני מרגיש שהלב שלי נשבר״ הוא אומר בכנות וליבי יוצא אליו. ידי אוטומטית נוגעת בזרועו ואז אוחזת בידו בעדינות. ״מורגן?״ אני שואלת בשקט. הוא מהנהן. ״היא רוע מהלך..״ הוא אומר ומביט בי במבט מיואש, ״ספר לי על זה.״ אני אומרת בכעס שקט. הוא שותק לכמה רגעים ומביט בי במבט מוזר, דאגה? מה קורה פה?
״אני יודע על מה שהיא עשתה לך״ הוא אומר אחרי רגעי שתיקה ארוכים וגורם לליבי לצנוח לרצפה. ״מה?״ אני שואלת בהלם. עיניי פעורות ואני מפחדת מדמעות שאמורות להגיע. ״אני יודע על לוקאס. אחרי שהמזימה שלה הצליחה היא רצה לספר לי הכל, היא הייתה מאושרת כאילו זכתה בפרס נובל. נפרדתי ממנה במקום. לא הייתי מסוגל להיות עם מישהי כמוה, פחדתי שיום יבוא ואם נריב היא תעשה לי משהו גרוע יותר.״ הוא אומר ופי נפער עד לשולחן, עיניי הופכות לחות אך לא אתן שהדמעות ירדו מול כולם. אני משפילה את ראשי אל הצלחת שלי ועכשיו תורו של מייק לאחוז בידי. ״זאת הסיבה שאני מתנהג אלייך ככה, אני לא רוצה לשכב איתך, אני רק מדמיין את מה שעברת, נכון אני מדבר בגסות, על השפתיים שלך על השיער שלך אבל כל זה רק בשביל לגרום לך להרגיש טוב יותר. אני באמת חושב שאת יפייפיה, וחשבתי שאם אני אתחיל איתך את תרגישי טוב, אני מלך השכבה כך לפחות אומרים.״ הוא משפיל את עיניו, אפילו לא מעז להסתכל עליי. ״אז אתה התחלת איתי רק כי ריחמת עליי?״ ליבי שניה מלהתפוץ, לא חשבתי שזה ישפיע עליי כך, לא חשבתי שעצם זה שמייק לא באמת התחיל איתי כי רצה יפגע בי בצורה כזאת. דמעה זולגת על פניי, אני כבר לא יכולה לעצור אותן. אני מגזימה נכון? לא יכול להיות שזה פוגע בי ברמה כזאת נכון? הוא בסך הכל דאג לי. אך למה מרגיש לי שאף גבר לא ירצה אותי באמת? אף אחד לא יאהב אותי? איך אוכל לסמוך על מישהו?
״לא לזה התכוונתי סול.. אני רק רוצה שתדעי שאני פה בשבילך. שאני שונא את מורגן אך אוהב אותה בו זמנית. אני מחולק לשניים כי אני לא מסוגל להיות איתה אך הלב שלי מתפוצץ כל פעם שרואה אותה. למה היא צריכה להיות כזאת?״ הוא שואל ומביט בי בעיניים נוצצות, איך אני יכולה לכעוס על מישהו שפגוע כך? אני כועסת. זועמת. אך זה לא הזמן.
״עצם זה שאתה לא יכול להיות איתה בגלל הרוע שלה אומר שאתה בן אדם טוב מייק. מגיע לך טוב יותר. אני לא יודעת למה היא כזאת, אני לא יודעת מה אני עשיתי לה לעזאזל אבל נוטף ממנה רוע. היא נהנת לפגוע באנשים וכן אני לא אופתע אם היא תפגע גם בך.״ אני אומרת בזעם, ורואה שהוא נתרע מעט ״אני יודעת מה אתה מרגיש, אני מבינה, ואני מצטערת. אני פה אם אתה רוצה לדבר.״ אני מחייכת חיוך קטן, עד כמה שאני יכולה. הוא מחייך ומתקדם אליי עם הכיסא מעט, נושק לראשי ומחייך. ״אני שמח שאני יכול לדבר על זה עם מישהו. כולם חושבים שאני הבחור החזק שמזיין את כל הבנות בשכבה״ אני מצחקקת ״אבל זה באמת מה שאתה עושה״ הוא צוחק, ״נכון אבל בואי נתעלם מזה״ החיוך שלו כובש וגורם לי לחייך בעצמי, אני לא מאמינה שאני יכולה לחייך בכלל מצב כזה, אני שמחה שהוא פה. ״באמת לא היית רוצה לשכב איתי?״ אני שואלת ומצחקקת, מרגישה שאני יכולה לדבר איתו בפתיחות. ״ברור שהייתי רוצה לשכב איתך, את אחת הבנות הכי יפות שראיתי בחיי, אבל את מכובדת יותר, לא הייתי עושה את זה.״ הוא אומר בכנות ואני מחייכת, מסמיקה מעט. ״ברצינות עכשיו מה הקטע עם השיער שלך? את צובעת אותו על בסיס קבוע?״ הוא שואל ומשחק בשיערי בבלבול, אני צוחקת שוב, ״ירשתי אותו מאמא שלי, אני לא מתה עליו הוא גורם לי להבלט בכל מקום שאני הולכת אליו״ הוא צוחק ״זה מושלם״ הוא אומר בכנות.

הפסקת האוכל הסתיימה אך לא היה לי כוח להכנס לשיעור. מייק נשק לראשי והתקדם לכיתה שלו, אני התקדמתי אל עבר החצר.
אני מתקרבת אל עבר האזור שרוי ישב בו בפעם הקודמת, כשנכנס להתקף חרדה. נזכרת באיך שהוא הבהיל אותי באותו יום. אני מניחה את ראשי על ברכיי ומנסה לעצום את עיניי. מקווה שהילדה לא תופיע פתאום במחשבותיי.
״למה את לא בשיעור?״ קולו העמוק והצרוד של רוי נשמע מעליי, אני נדרכת מעט אך נרגעת מיד. הוא לא יפגע בי. נכון?
״זה לא עניינך״ אני אומרת באדישות אך הלב שלי עוד שניה יוצא מהמקום. ״מה יש לך?״ הוא אומר ברוגע ונשמע קרוב יותר, הוא התיישב לידי. אני מרימה את פניי מברכיי ומביטה בו כלא מאמינה. ״אתה באמת שואל?״ הוא מביט בי, בשפתי הנפוחה מהתוצאה של הנשיכה שלי עליה אתמול. לא להאמין שזה היה אתמול. אני מביטה בשפתיו, נזכרת באיך נישק אותי אתמול על מיטתו, נזכרת שלא רציתי שזה יפסיק.
״איך היא?״ שואל בדאגה ובעצב מעט ומצביע על שפתי התחתונה. אני נאנחת. ״בסדר״ אני עונה בכעס. שיפסיק להתנהג כאילו הכל בסדר, כאילו לא ראיתי את מה שראיתי אתמול.
״את לא הולכת לדבר איתי יותר נכון?״ הוא שואל ומביט אל הרצפה ביאוש. אני לא עונה. ליבי יוצא אליו אך אני באמת לא יודעת אם אהיה מסוגלת להכיל את הקרבה שלו אליי. הוא גם עם מורגן, וגם הבית שלו מפחיד ברמה שאין לתאר. איך אני אמורה להיות בקרבתו? ״יש משהו בינך לבין מייק? ראיתי שהתקרבתם״ הוא שואל בסקרנות ומביט בי בכעס, באיזו זכות הוא כועס? הוא חושב שסיפרתי לו? ״אם אתה מתכוונן לזה שאתה מפחד שסיפרתי לו על מה שראיתי אז לא. גם לא אספר״ אני אומרת ולא מביטה בו. הוא לא סומך עליי?
״לא לזה התכוונתי..״ הוא ממלמל. כבר לא מעניין אותי למה לעזאזל הוא התכוון אני רק רוצה שילך.
״את מפחדת ממני?״ הוא שואל בדאגה, עיניי עוד שניה זולגות שוב. מה קורה עם הדמעות האלה?! די עם זה! ״לא אני לא מפחדת ממך! אתה הולך לשאול הרבה שאלות?״ אני שואלת בכעס, פניו נדרכות, לסטו ננעלת אך בעיניו נראה גם סוג של הקלה. אך לא אכפת לי, לא אוכל לדאוג לדבר היפה הזה יותר. ״אני לא בעד מה שקורה אצלי בבית״ הוא אומר לפתע ומפתיע אותי. מה אני אמורה לעשות עם המידע הזה?! ״וזה הופך את זה לבסדר? אתה יודע מה קורה שם ואתה לא עושה כלום!״ אני תוקפת.
״אני יודע! זה לא בסדר אבל אני לא יכול לעשות כלום..״
״בטח שאתה יכול זאת אחותך הקטנה!״ פניו הופכות מבולבלות ״איך את יודעת שזאת אחותי?״ האמת שלא ידעתי, ניחשתי. ״יש לכם אותם עיניים. ואל תעביר נושא״ הוא נאנח וקם, אני לא קמה אחריו. לא הפעם. אני מביטה בו מלמטה בזמן שהוא סורק את כולי. ״אני גר במלון, אני לא מוכן להתקרב לבית הזה, ואת יודעת טוב מאוד כמה זה משפיע עליי רק לדבר על הנושא הזה.״ הוא יורד על ברכיו כדי להיות בגובה העיניים שלי. ״את חשובה לי סול, ובגלל הסיבות האלה אמרתי לך שלא נוכל להיות ביחד. ידעתי שזה לא יעשה לך טוב.״ הוא אומר בעצב. אני משפילה את מבטי, לא מסוגלת להביט בעיניו עוד. ״נכון, זה לא עושה לי טוב.״ אני אומרת ומרגישה דמעה יורדת על לחיי. ידו עולה אל פניי ומנגבת את הדמעה. אני נשענת מעט על ידו, יודעת שהוא לא יגע בי שוב.
״אני מבין שאת לא רוצה לשמוע ממני יותר. אני אתרחק..״ הוא אומר בחוסר רצון ,קם ומשאיר אותי לבד, אני מביטה בו מתרחק, חושבת איך לעזאזל פיתחתי רגש כזה שוב, זה אפילו רגש גדול יותר משהיה לי ללוקאס. איך בזמן כל כך קצר? ומה אני אמורה לעשות?
אני נאנחת.
מחר אני ארגיש טוב יותר.

_________________

היי בנות! אשמח אם תגידו לי מה אתן חושבות על הפרק.
תהנו!❤️