My Little Mermaid

Chapter 26

״עם מי דיברת?״ אני נכנסת לחדרי ונשענת על משקוף הדלת. רוי יושב על מיטתי כשהוא לובש מכנסיים קצרים ושחורים ומביט בטלפון שבידו. הוא מרים את מבטו אליי ומחייך חיוך מרגיע. ״עם טוני, הדוד שלי, אח של אבא שלי״ אני מתקדמת אליו ומתיישבת מולו. ״מה הוא אמר?״ הוא מושך אותי אליו כך שאני נצמדת לחזהו השרירי. ״הוא אמר שסבא שלי השאיר לכל הנכדים שלו סכום מכובד של כסף לפני שהוא מת. הנכדים יכולים לגעת בזה רק אחרי שהם מגיעים לגיל 18.״ אני מכווצת את גבותיי בבלבול, רוי כבר בן 18. למה הוא לא יודע על הכסף?
הוא כנראה יודע מה אני עומדת לשאול כי הוא אומר ״ההורים שלי לא אמרו לי. כנראה פחדו שאברח מהבית, מדובר בהרבה מאוד כסף.״ הוא מחייך ״מה שאומר שאוכל לברוח מהבית מוקדם משחשבתי, אוכל לקחת את לילי איתי ואז כשהיא תגיע לגיל 18 היא תקבל את כל הסכום הזה גם כן.״ אני מחייכת אך מפוחדת בו זמנית ״זה לא מסוכן רוי? הם ההורים שלכם. נכון לך יש את זכות הבחירה לברוח אבל לילי עדיין באחריותם..״ הוא נאנח בכבדות, הוא יודע שהוא לא יכול פשוט לחטוף אותה מכאן. ״אני רק רוצה להיות חופשי כבר, ואני רוצה את אותו הדבר בשביל לילי..״ אני נושקת לשפתיו בחוזקה
״אני יודעת, וזה יקרה, נמצא פיתרון. איך בכלל הגעת לנושא הזה עם דוד שלך?״ הוא מלטף את שיערי ונאנח שוב, ״הוא שמע על מה שקרה. על ההעלמות שלנו.. ואז הוא שאל אותי איך ההורים הגיבו, אמרתי לו שאני רק רוצה לברוח.״
״הוא יודע על מה שההורים שלך עושים?״ אני שואלת בהפתעה, אם הוא יודע, למה הוא לא עושה כלום?
״הוא יודע, אבל אבא שלי יהרוג אותו אם יגיד משהו״ רעד עבר בגופי, אבא שלו מפחיד אותו. הוא מסוגל להרוג את אחיו הקטן? מה הבעיה של האיש הזה לעזאזל?
״אני הולך לים להתאמן לתחרות גלישה, את רוצה לבוא איתי?״ הוא משנה נושא ונושק לראשי. אני מרגישה את הדופק שלי מתחיל לפעום מהר יותר.
עברו שישה ימים מאז שמצאו אותנו על האי, שישה ימים מאז שחזרנו הביתה. רוי היה בביתי בכל הזמן הזה, הוא שיקר להוריו שהוא במלון ולא רצה לחזור הביתה. אלה היו הימים הכי מהנים שהיו לי, בילינו את כל הימים ביחד במיטה מלבד לרגעים שהוא הלך לים כדי לגלוש. לפעמים אן ומייק הגיעו כדי לשעשע אותנו. הייתי בטוחה שבאיזשהו שלב ימאס לי לראות את רוי ואנחנו נריב כל הזמן אבל זה לא קרה, אנחנו פשוט מבינים אחד את השני, ולא נמאס לנו. אני יכולה להיות איתו לנצח.
בכל פעם שאני חושבת על הים אני מתחילה להלחץ. כנראה שמה שעברתי גרם לי לטראומה שחקוקה לי בזיכרון. רוי לעומת זאת הלך אל הים יום אחרי שמצאו אותנו, הוא טוען שהים הציל אותנו, שיכלנו למות אבל שרדנו את זה. אלוהים יודע כמה אני אוהבת את הים, ואני מתגעגעת אל הגלים ואל הרעש המרגיע, אך אני מפחדת שאכנס לפאניקה ברגע שאדרוך על החול. מצד שני רוי איתי, והמלון של ההורים שלי ממש ממול, אם יקרה משהו פשוט אלך לשם.
״אני אבוא איתך״ הוא מחייך חיוך רחב וקופץ מהמיטה, אני מביטה במה שאני לובשת, שמלה קצרה ולבנה, אין עליי בגד ים אבל אני גם ככה לא רוצה להכנס למים. שלב אחרי שלב.