My Little Mermaid

Chapter 38

״היא חשופה מדי!״ אני צועקת על אן כשהיא מושיטה לי שמלה אדומה מנצנצת יפייפיה אך מאוד חשופה. זאת שמלה ארוכה, שכל אזור הגב בה פתוח, המחשוף בחזה עמוק, ויש שסע גבוה ברגל. השמלה מנצנצת כך שהיא תבליט אותי יותר. היא משוגעת על כל הראש אם היא חושבת שאלבש את זה לנשף הסיום של התיכון.
כן, החודשים חלפו במהירות, שנת הלימודים האחרונה של התיכון נגמרה. והיום מתקיים הנשף. אלה היו החודשים הכי יפים בחיי. עם רוי לצידי וחבריי הטובים ביותר. כמובן שלי ולרוי היו עליות וירידות במערכת היחיסים שלנו אך התגברנו עליהם. שמחתי שיש לנו ריבים נורמליים, של זוגות נורמליים. כמו גבר שהתחיל איתי, או שהבגד ים מכסה לי רק את הפטמות. כל יום אהבתי אליו פרחה, אני מרגישה שאף אחד לא יכול להפריד ביננו. וכן אני לגמרי רואה אותנו נשואים עם ילדים. זה מוקדם להגיד אני יודעת, במיוחד לנערה בת 18 אבל אם לא אתחתן אם רוי, לא אתחתן אם אף אחד. במיוחד אחרי כל מה שעברנו, אנחנו בלתי נפרדים.
״תמדדי אותה מיד!״ אן צועקת עליי ודוחפת אותי לתא ההלבשה עם השמלה בידי. אני נאנחת, למה הסכמתי לזה בכלל? קניתי שמלה לפני חודש. נכון, היא לא יפה כמו השמלה בידי אבל אהבתי אותה.
על מי אני עובדת? לא אהבתי אותה בכלל. זה מרגיש כאילו אני נזירה עם השמלה הזאת. קניתי אותה כי אמי ממש הכריחה אותי לקנות אותה.
אן טוענת שזה היום האחרון שאראה את כל תלמידי השכבה ואני חייבת להיות יפייפיה. היא צודקת. אבל השמלה הזאת חשופה מדי! ״תזדרזי!״ היא צועקת מהחנות ואני נאנחת שוב ומנסה להכנס אל תוך השמלה.
וואו. אני עומדת מול הראי, שיערי האדום, בצבע השמלה, פזור בגלים על כתפיי ומגיע עד ישבני. השמלה חובקת את גופי בחוזקה עד כמה שאפשר, המחשוף מחמיא מאוד לחזי, השסע ברגלי מגיע עד אמצע הירך שלי. אני מסתובבת ומביטה לאחור, גבי כולו חשוף. השמלה מנצנצת ויוקרתית, אני נראת כמו נסיכת מאפיה. אן פותחת את הוילון מבלי לבדוק אם אני לבושה ועומדת פעורת פה מולי. לפני שאני מצליחה להגיד שהשמלה חשופה מדי היא אומרת, ״את לגמרי לוקחת את השמלה הזאת! רוי עומד להתחרפן!״ היא מקפצת במקומה, אני יודעת שאין טעם להתווכח ומביטה בראי שוב. רוי עומד להזיל קצת ריר.

***

״וזהו!״ אן אומרת כשהיא מסיימת לאפר אותי. התסרוקת כבר מוכנה, שיערי אסוף בפקעת מסודרת על ראשי כשכמה קצוות שיער יוצאות מהפקעת ומעטרות את פניי יותר. ״לכי תסתכלי במראה״ היא דוחפת אותי אל המראה כדי שאביט ביצירת האומנות שעשתה בפני. אני מחייכת חיוך רחב כשאני מביטה במראה ורואה שהאיפור עדין כמו שאני אוהבת, מלבד לאודם האדום והבוהק שעל שפתיי. ״את צריכה להיות מאפרת״ אני אומרת לאן שמביטה בי, מרוצה מהעבודה שלה. ״אני יודעת, עכשיו קדימה תתלבשי, הבנים יהרגו אותנו על האיחור הזה״ אני מצחקקת וניגשת לשמלה שקניתי כמה שעות לפני.
כשאנחנו מסיימות להתלבש אנחנו מרוצות מאוד מהמראה שלנו. אן לבושה בשמלה כסופה וארוכה, גם לה הגב כולו חשוף. המחשוף שלה לא עמוק כמו שלי כי החזה שלה קטן יותר משלי, אך זה לא עושה אותה פחות יפייפיה. היא נראת כמו מלכת הקרח, עם השיער הכמעט לבן שפזור בגלים עד כתיפיה והשמלה הכסופה והמבריקה.
״הם עומדים להתחרפן״ אן אומרת ומשלבת את אצבעותיה באצבעותיי. ״בואי נלך להפטר מבית הספר הזה״ אני אומרת והיא מחייכת חיוך רחב לפני שמהנהנת ופותחת את הדלת.