My Little Mermaid

Chapter 23

עיניי שורפות, גרוני גם שורף, אני חושבת שבלעתי יותר מדי מים ומלח. אני מרגישה שהגוף שלי כבד פי כמה ממה שהוא. אני נושמת עמוק דרך האף ומתחילה להשתעל בחוזקה, אני עדיין מרגישה שאני מלאה במי הים. אני מנסה לפקוח את עיניי אך השמש השורפת מסנוורת לי אותן. אני מרימה את ידי הימנית שהייתה מונחת על החול הרטוב אל עבר פניי. אני מכסה את עיניי מהשמש החזקה ופוקחת אותן לאט לאט. אני מתיישבת במקומי עדיין משתעלת, האוויר בסופו של דבר חוזר אליי. הכל מתחיל לחזור אליי, מורגן דחפה אותי מהיאכטה, רוי בא אחריי, מערבולת הכניסה אותנו לתוכה, ואז הכל שחור.
אני מביטה סביבי, האוקיינוס הבהיר והיפה נגלה לפניי, גלים בודדים מגיעים אליי ומרטיבים את גופי. השמלה הצהובה והסקסית צמודה לגופי כמו עור שני, היא עלתה עד לבטני וחשפה את תחתוני התחרה הלבנים שלי. כל גופי כואב אך אני מתעלמת מזה ומנסה לעמוד על רגליי. אני בוחנת את סביבתי, אני על חוף קטן, ואין בו אף אחד.

רוי. איפה רוי?! גופי מתחיל שוב להכנס לפאניקה, אם הוא אבד במערבולת לא אוכל לחיות עם זה. אני נעמדת על רגליי סופית ומתחילה ללכת על החוף הכי מהר שאני יכולה. עיניי מביטות לכל עבר, מתפללות למצוא את רוי. אני מתנשפת בחוזקה ועצם המחשבה שאני יכולה לנשום שוב לא מעודדת אותי, אני רק רוצה למצוא את רוי. ״רוי!!״ אני צועקת ״אתה שומע אותי??״ החוף קטן, ואני לא מצליחה לזהות את דמותו בשום מקום. יכול להיות שהוא.. מת? אני מביטה אל השמיים התכולים כשדמעות ממלאות את עיניי, ״בבקשה שהוא לא מת״ אני מתחננת מאלוהים שבשמיים.
״רוי!!!״ אני ממשיכה לצעוק וצועדת כל הדרך חזרה למקום שבו הייתי.
לפתע אני מזהה במים הרדודים דמות שמנסה להגיע לחוף אך ללא הצלחה, הוא נופל למים. רוי? זה רוי? רגליי תופסות שליטה ורצות במהירות מפתיעה אל עבר הדמות שבמים, אני מתנגשת בחוזקה בגלים וממהרת אליו. אני תופסת את זרועו ודואגת להוציא את ראשו מהמים. הוא פורץ בהתקף שיעול משוגע, עיניו הפקוחות והשחורות של רוי מביטות בי בסבל, והדמעות כבר יוצאות ממני בהקלה. ״אלוהים רוי אתה בסדר״ הוא נחנק סול הוא עדיין לא בסדר! ליבי חזר לפאניקה ורגליי הובילו את רוי אל החוף במהירות. הוא זרק את גופו על החול והתיישב כשראשו פונה אל הרצפה. אני מתיישבת לידו ואוחזת בזרועו בחוזקה. ״תנשום רוי בבקשה תנשום״ אני מתחננת, המים יוצאים מגרונו של רוי ובסופו של דבר הוא מצליח להכניס אוויר אל ראותיו. אני עוצמת עיניים בהקלה ומנגבת את דמעותיי. אני עוטפת את צווארו ומניחה את פניי בשקע צווארו. ״את בסדר?״ הוא שואל בשקט כשהוא מנשק את ראשי.
אני מרימה את מבטי אליו, מעולם לא ראיתי דאגה ככ עצומה בפניו-ורוי דואג כל הזמן. ״אני בסדר, ואתה בסדר, הבעיה שאין לי שמץ של מושג איפה אנחנו״ אני אומרת ומתאפקת לא להכנס לפאניקה שוב. רוי מביט סביב ״אני מכיר את החוף הזה, אנחנו לא כל כך רחוקים מהחוף בבית, בואי נקווה שיעבור פה מישהו בקרוב״ הוא נרגע מעט והרים את ידו ללטף את פניי. ״ואם אף אחד לא יבוא? נמות כאן?״ קולי רועד, כנראה שאני שוב עומדת לבכות ״בת הים הקטנה, אני לא אתן לך למות, אנחנו נהיה בסדר״ הוא מחבק אותי אל חזהו  ופעימות ליבו תחת אוזני מרגיעות אותי.
״היא רצתה שאני אמות רוי״ לחישה יוצאת מפי, גופו של רוי קפא תחת מגעי, אני מרימה את מבטי אליו ונדרכת בפחד. ״רוי?״ הוא לא מביט בי, הוא מביט אל עבר הים, והמבט שלו גורם לי לרעוד. ״היא תשלם על זה, זה עבר כל גבול, מדובר פה ברצח. היא תשב על זה בכלא, אני מבטיח.״ הוא מעולם לא נראה נחוש יותר. באותו רגע הבנתי שמורגן תסיים בכלא, שהוא יגרום לה לשלם. ״איך נוכיח דבר כזה? אף אחד לא יאמין לנו, הם יחשבו שהיינו שיכורים וקפצנו למים לשחות״ עיניו ננעצו בעיניי, הוא בטוח בעצמו לחלוטין. מה הוא עשה? ״ידעתי שמורגן תעשה משהו אך לא דמיינתי שזה יהיה כזה נורא.״ הוא נושם עמוק וממשיך ״הגעתי ראשון אל היאכטה, התקנתי מצלמות בחלק התחתון ובחלק העליון של היאכטה. כך שיכולתי לראות מה קורה במסיבה. כשהלכתי אל אן להשיג לנו שתיה, הצצתי אל הטלפון-שבו ראו את מה שראו במצלמות וראיתי את מורגן דוחפת אותך מהיאכטה. באותו רגע פעלתי, דחפתי את הטלפון שלי אל הידיים של אן וגרמתי לה להביט בי בפחד, פקדתי עליה לשמור על הטלפון הזה ולא להביא אותו לאף אחד בשום אופן, מה שרואים במצלמות נקלט לי בטלפון וזאת ההוכחה היחידה למה שקרה. אן כל כך פחדה שהיא הבטיחה שתעשה זאת למרות שלא ביקשתי שתבטיח.״ אני בהלם. ידעתי שרוי דואג אבל לא חשבתי שעד כדי כך, לא חשבתי שיתקין מצלמות על היאכטה בלי שאף אחד ידע!
צחקוק נפלט מפיו של רוי ״את בהלם, לא הבנת כמה אני דאגתי לך?״ חיוך קטן נפרש על פניי. ״אני אוהבת אותך, אתה יודע את זה נכון?״ לחשתי והתקרבתי אליו יותר. ״לא שמעתי אותך אומרת את זה הרבה זמן״ הוא חייך בעצב ונאנח ברוגע. ״את חושבת שאן תעשה מה שאמרתי לה?״ אני מגחכת, אני בטוחה שאן עכשיו חוקרת את הטלפון שלו, היא יודעת בוודאות עכשיו שאנחנו נעדרים, היא תגדיל ראש ותבין שיש משהו בטלפון של רוי שיגרום לה להבין איפה אנחנו. אבל מה שבטוח, זה שהיא תעשה את מה שרוי אמר לה לעשות, הטלפון שלו בטוח. ״כן, אין לך מה לדאוג לגבי זה.״ אני נושמת עמוק
״אני מפחדת שלא נצא מפה..״ קולי נשמע מודאג וגורם לרוי ללטף את הלחי שלי ברוגע שוב. ״הם בטח יודעים שאנחנו נעדרים עד עכשיו, הם יחפשו אותנו, והחוף הזה לא כזה רחוק. אנחנו נהיה בסדר אני מבטיח טוב? תסמכי עליי.״ אין אדם שאני סומכת עליו יותר. אולי אן. אני מהנהנת ונושקת לשפתיו בחוזקה. הוא נושם עמוק , כנראה בהפתעה ומתרכך תחת שפתיי. ״אין דבר מושלם יותר מהשפתיים שלך״ הוא לוחש וגורם לי לצחקק, ״גם לא השיער שלי?״ הוא מתרחק ממני ומביט בי, הוא מביט בשיערי, ואז בשפתיי, ושוב ושוב עד שהוא מנענע את ראשו לצדדים בכניעה ״שנהים מושלמים״ הוא עוטף את לחיי ומצמיד את שפתיו אלי שפתיי בחוזקה. לשונו דורשת ממני לפתוח את פי וכך אני עושה. אלוהים יודע כמה התגעגעתי לנשיקות שלו. אנחנו מתנשקים ארוכות, לשוני רוקדת עם שלו, ידו מושכת את שיערי לאחור וגורמת לי לפלוט אנחה מפי. אני מלטפת את זיפיו הקצרים ונהנת מהתחושה. הוא משכיב אותי על החול החם ולא מפסיק לנשק אותי לרגע. ״למה שלא נמשיך את מה שהפסקנו על החוף ביום של המדורה?״ אני מצחקקת ״אתה באמת מזכיר את זה עכשיו?״ הוא מחייך חיוך שכובש את ליבי. הוא מנשק את לחיי וממשיך אל צווארי, התחושה מדהימה, אין סיכוי שאני מפסיקה עכשיו.