My Little Mermaid

Chapter 12

״רוי חכה!״ אני צועקת וממשיכה ללכת אחריו במהירות, הוא הגיע לפינת הרחוב ועצר. הוא הסתובב אליי בדיוק כשהגעתי אליו מתנשפת. הוא הביט בי בעיניים ריקות, מוזרות. ״מה את רוצה?״ הוא שואל בקול רגוע, כמעט שליו, אך העיניים שלו ריקות מרגש. מה קרה לו?
״מה קרה לך?״ אני שואלת את מה שעובר לי בראש. ״כלום, מה יכול לקרות לי?״ הוא שואל באותו טון רגוע. ״אתה.. מוזר״ אני אומרת והוא הסיט את פניו ממני אל הכביש הריק. ״לא קרה כלום, למה באת אחריי?״ שואל ומחזיר את מבטו אליי. ״למה הלכת?״ אני שואלת ״לא רציתי להשאר״ הוא אמר והשפלתי את מבטי אל המדרכה. ״זה בגלל מה שראית?״ אני שואלת ומביטה בו שוב במבט אשם. למה אני מרגישה רע שהוא ראה אותנו? מה אכפת לי? אני לא עם רוי, ולא מתכוונת להיות. ״לא. למה שיהיה לי אכפת?״ הוא אומר בקול אדיש ואני מרגישה את ליבי מתכווץ. הוא בכל זאת משפיע עליי. אני נאנחת, זאת הייתה טעות לבוא אחריו. בסהכ רציתי לראות אם הוא בסדר כי לא ראיתי אותו כבר שבוע, ועכשיו כשאני רואה שכן אני רק רוצה ללכת. למרות שמשהו בליבי אומר שהוא לא בסדר בכלל.
״אתה צודק לא אמור להיות לך אכפת״ אני לוחשת ונושכת את שפתי התחתונה, שהספיקה להחלים מהנשיכה לפני שבוע. אני לא מביטה בו, רק מפנה לו את גבי וחוזרת אל המסיבה. הוא לא החזיק בידי. לא סובב אותי כפי שעושה כל הזמן. אני ממשיכה לצעוד ושומעת מאוחריי קול מחריש אוזניים, קול של אופנוע שגלגליו חורקים על הכביש, אני מסתובבת ומרגישה שליבי יצא מגופי, שהוא פשוט נעצר. רוי צועד בכביש, ואופנוע שחור נוסע לכיוונו במהירות שיא. רוי נעצר בכביש, הוא לא זז. למה הוא לא זז??? עיניו של האופנוען מביטות ברוי בבלבול, הוא גם לא מבין למה הוא לא זז.

״רוי!!!!!!!!!״ אני צורחת צעקה מחרישת אוזניים, ועיניי לא מאמינות למה שהן רואות. האופנוען לא הספיק לצאת מההלם בזמן ומתנגש ברוי בעוצמה ורוי עף באוויר ונוחת על הכביש ללא תנועה. ראיתי שחור. הרגשתי שראותיי עצרו ולא הצלחתי להכניס אוויר לתוכי. הרגשתי כל שריר בגוף שלי רועד. אני שומעת צעקות, צרחות, אנשים רצים לעבר הבחור היפה ששוכב על הכביש, באיזשהו שלב הפסקתי לשמוע אותם ורק זמזום צורם נשמע באוזניי. אני עומדת דום. מביטה אל רגליי שמאבדות את שיווי המשקל וצונחות על המדרכה. ככ הרבה אנשים, ״תזמינו אמבולנס!!!״ אני שומעת אך לא מצליחה לזוז. הגוף שלי פשוט נכנס לשוק.
״סול!!!״ אני שומעת ומרגישה מישהו מנער אותי. ״סול!!!!״ ואז יד חזקה סוטרת לי את הלחי הכאב היה חזק. וזה מה שגרם לי לחזור לראות, לחזור להרגיש. אן הביטה בי במבט מודאג מולי. ״רוי..״ אני לוחשת ובמביטה לעברו, רואה אותו במרכז כל האנשים שמסביבו. אני מרימה את גופי מהמדרכה. אני שומעת את אן ומייק צועקים לי. אך כלום לא משנה. רגליי מתחילות לרוץ, מעולם לא רצתי כך, אני דוחפת את האנשים בחוזקה, לא ידעתי שיש לי כוח כזה בגוף. אני מזיזה את כולם ונעמדת מעל רוי ששוכה על הגב, פניו מוסטות הצידה. לפני שניה הוא הביט בי. איך זה קרה. אני נופלת על ברכיי לצידו ואוחזת בראשו מצמיד אותו אל החזה שלי. ״רוי.. תתעורר״ אני אומרת ומנערת אותו, אני יודעת שהוא לא יתעורר. אנשים מביטים בי, מורגן בטח רואה אותי אוחזת בו ויוצאת מדעתה, אבל אף אחד לא יוכל להפריד אותי ממנו עכשיו. גם לא היא. אני שומעת אמבולנס, אנשים צועקים, ואני רק מחזקת את אחיזתי ברוי. דמעות לא הפסיקות לרדת מעיניי, כל הגוף שלי רועד, אני רק מתחננת בלחש שיתעורר. שיגיד משהו. אך הוא לא זז, הרגשתי דופק איטי כשאחזתי בצווארו, אך הוא היה מאוד איטי, כאילו עוד רגע יפסיק לפעום. פחד שלא הכרתי השתלט על גופי. מישהו אוחז בכתפיי, מנסה להזיז אותי מרוי, אך הוא לא מבין שהוא לא יצליח. אף אחד לא יצליח.
״היי היי ילדה, תסתכלי עליי״ אומר לי מישהו עם עיניים חומות חמימות. אני מביטה בו כשהדמעות שלי לא מפסיקות לזלוג. ״אני צריך שתעזבי אותו, כדי שנוכל לקחת אותו אל האמבולנס ולמהר לבית החולים אוקיי?״ הוא מסביר לי לאט, כמו שמסבירים לילד בן שלוש. ידיי אוחזות בחולצות של רוי באחיזת ברזל. אני לא מצליחה לשחרר, אני מרגישה שאם אשחרר הוא ימות. ״תן לי לבוא איתכם, בבקשה״ אני מוציאה מפי בלחש. ״אוקיי, את תבואי איתנו רק תשחררי אותו״ הוא אומר ומחזיק בידיי, לאט לאט אני משחררת את אחזיתי בו אך עוברת לאחוז באדם עם העיניים החמימות ,אני אוחזת בו בחוזקה למקרה שיחשוב על לברוח. שום דבר לא ימנע ממני לכנס לאמבולנס הזה עם רוי. ״אני מבטיח שאת באה איתנו אוקיי?״ אני מהנהנת אך עדיין אוחזת בו, עיניי לא יורדות מרוי, מניחים אותו על האלונקה, ולוקחים אותו אל עבר האמבולנס, רגליי רצות אליהם ואחריי האדם עם העיניים החמימות. הוא נותן לי להכנס, ״תתקשרי אלינו!!״ אני שומעת את אן צועקת ואני מהנהנת לעברה, מיד אחרי דלתות האמבולנס נסגרות והוא מתחיל לנסוע במהירות אל בית החולים. שני גברים מחברים אל רוי דברים שאני לא יודעת מה הם. אני רק מביטה מהצד ואוחזת בידו השחומה. למה הלכתי ממנו? למה לא נישקתי אותו באותו רגע? אם הייתי עושה זאת האופנוע היה עובר לפני שרוי היה חוצה את הכביש. הדמעות לא עוצרות מלרדת על פניי ואני שואלת את עצמי איך עדיין יש לי דמעות בעיניי? מתי הן יגמרו?
״מהר!! תסע מהר! הדופק הפסיק!״ אני שומעת את אחד הגברים אומר ואני מרגישה שליבי חדל מלפעום. מישהו אחז בי והרחיק אותי מרוי, צעקתי, אני אפילו לא יודעת מה רק צעקתי. מישהו אוחז בי בחוזקה לא נותן לי לזוז. הוא ימות? הוא ימות?? שוב אני רואה שחור ורק מתפללת לאלוהים שהוא יהיה בסדר. בבקשה שהוא יהיה בסדר.