My Little Mermaid

Chapter 16

״רוי תעצור״ פי פולט ללא רצוני. אני לא יכולה לתת לזה לקרות, לא כשהוא עם מורגן, לא כשאני יודעת שההורים שלו יכולים לעשות לו משהו בגללי, לא אוכל לחיות עם זה.
רוי קופא על צווארי, הוא מתרומם על כפות ידיו ומביט בי, מבטו בוער בתשוקה. ״למה?״ הוא לוחש בקול צרוד וכל כך יפה. ״שנינו יודעים שאנחנו לא יכולים לעשות את זה״ אני לוחשת ומלטפת את פניו בעדינות, הוא עוצם את עיניו. ״אל תדאגי לגבי ההורים שלי״ איך הוא יכולה להגיד דבר כזה? ״רוי הרגע סיפרת לי שההורים שלך כלאו אותך כשהיית בן פאקינג 8 וכשהיית אחרי פאקינג טביעה! איך אתה רוצה שלא אדאג?״ אני שואלת בקול חנוק הוא פוקח את עיניו, הבנה ניצתת בהן. הוא יודע שההורים שלו מסוגלים להכל, ״אני צריך אותך״ הוא לוחש ויורד על מרפקיו, הוא מצמיד את מצחו אל המצח שלי ונושם עמוק. ליבי הפסיק לפעום שוב. ״כל הזמן בבית החולים חשבתי רק עלייך, כשמורגן הייתה מגיעה לבקר אותי כל מה שרציתי לשאול זה איך את מרגישה, איך את נראת-״ ״אתה מבין כמה זה דפוק רוי?״ אני קוטעת אותו ״אתה עם מורגן! למרות שאתה רוצה אותי אתה איתה! זה עוד סיבה לכך שאסור לנו לעשות את זה״
״אני יודע!״ הוא צועק
״אז תפסיק! תפסיק לחפש אותי, תפסיק להראות פגוע כשאני יושבת עם בנים אחרים, תפסיק להגן עליי, תפסיק לחשוב עליי!״
״אני לא יכול! אני מנסה אבל אני לא יכול להוציא אותך מהפאקינג ראש שלי!״ אני נאנחת. גם אני לא יכולה להוציא אותו מהראש שלי.. ״תזוז״ אני אומרת בקול חלש, אך מספיק כדי שישמע ״סול..״ אני מרימה את עיניי אליו, אני זועמת כל כך!
הוא כנראה רואה את זה כי הוא מתרומם ממני ונופל על החול. החמימות שלו עוזבת אותי והאוויר הקר פוגש את גופי, אני רוצה שיחזור.. אני מתרוממת לישיבה ומרימה את השמלה שלי מהחול. רוי בוחן את גופי במבטו, נראה מהופנט ״יפייפיה״ הוא לוחש ספק לי ספק לעצמו.
ליבי פועם בחוזקה, בפעם הראשונה אני מאמינה למישהו שאומר לי את זה. אני רוצה להתלבש אך אני לא רוצה שיפסיק להביט בי כך. אני נושמת עמוק ומתחילה להתלבש, אני קמה על רגליי כשאני מסיימת ומביטה ברוי. ״את הולכת לג׳וי?״ הוא אומר בזלזול, הוא לא רציני נכון? ״רוי תפסיק עם זה! אתה לא יכול לצפות ממני לא לשבת איתו! יש לך בחורה בלונדינית עם בגד ים אדום לדאוג לה!״ אני צועקת. הוא מגחך בחוסר הומור ״אז את הולכת אליו? מה תעשי? גם תשכבי חצי ערומה על החול תחתיו? באיזה שלב אתם כבר?״ הוא מביט בי במבט מוכר, המבט שתמיד יש לו כשהוא מתרחק ממני. ככה זה צריך להיות.. המילים שלו פוגעות בי אך אין בי כוחות להלחם בו יותר. ״אולי, ואולי לא. את זה אני אחליט בהמשך.. החלמה מהירה״ אני אומרת ומסתובבת, ממשיכה ללכת במהירות אל המדורה. למה הוא ממשיך לדבר אליי ככה כשהוא בעצמו במערכת יחסים? למה הוא כועס עליי?
ג׳וי מחבק אותי אליו כשאני חוזרת, הוא נחמד מאוד ונראה שאני מוצאת חן בעיניו, למה שלא אתן לו הזדמנות? רוי ואני גם ככה לא יכולים להיות ביחד. אז למה שאשאר לבד? במיוחד כשלרוי יש מישהי שתחבק אותו בלילה. מגיע לי גם אחד כזה..