My Little Mermaid

Chapter 29

״אני לא מאמינה שאני צריכה לחזור מחר..״ אני אומרת למייסון ושותה ממיץ התפוזים שמולי. אני מביטה אל השמיים השחורים ואל הכוכבים הקטנים ותוהה מה לעשות. עוד כמה שעות אהיה על טיסה, אני חוזרת הביתה. נשארתי בלונדון קצת יותר מעשרה ימים, לא יכולתי לחזור.. אך בעוד יומיים מתקיימת התחרות גלישה של רוי, אני מרגישה שאני חייבת להיות שם. אני לא רוצה ללכת, אני לא רוצה לראות אותו אך שמעתי על התחרות הזאת כל כך הרבה כשהיינו תקועים על האי ואפילו לפני זה. ובששת הימים שבילנו לאחר מכן, רוי היה עסוק באימונים לתחרות הגלישה. לא היה לי ספק שהוא טוב בזה, אפילו מעולה. אני יודעת שהוא ינצח, אך משהו בי עדיין רוצה להיות שם. אני אתרחק, לא אתקרב אליו, רק אצפה במופע.
״אני חוזר איתך״ מייסון פתאום אומר. מה? דאגה הציפה אותי, הוא ודרק נפרדו שוב? הם בילו הרבה בימים האחרונים, נראה כאילו הכל היה בסדר. ״למה? חשבתי שאתה נשאר עם דרק.״ הוא נאנח. ״הוא התחנן שוב בפני המשפחה שלו לקבל אותי. הם לא קיבלו. והם אפילו לא מוכנים לקבל את זה שהוא הומו. הם רוצים לשלוח אותו לטיפול או משהו כזה״ הוא מגלגל עיניים ולוגם מהוויסקי שמולו. אני מרימה את ידי ומניחה אותה על ידו בניחום. איזה טיפול כבר יש לזה? זה לא כאילו הוא בחר להמשך לבנים, זה פשוט קרה, זאת הדרך שלו. אני נאנחת. הפתרון היחיד שלו הוא באמת לברוח מהבית, כי הוא לעולם לא יהיה מאושר שם. אני לא אומרת את זה למייסון כי מבחינתו זאת לא אופציה שדרק יברח מהבית. הוא לא יתן לדרק לבחור בו במקום במשפחה שלו.
״אתה מוזמן לבלות בבית שלי, נעשה מסיבת פיג׳מות!״ אני אומרת בהתלהבות. הוא מצחקק ״זה נשמע מעולה.״

****

״סוף סוף!״ אן רצה אליי ומוחצת אותי בחיבוקה. התגעגעתי אליה כל כך, כמובן שלא עבר יום מבלי שהיא התקשרה אליי בפייסטיים ודיברה על הקשיים שלה עם מייק. קשיים שהיא עברה אותם בסופו של דבר כי היא אוהבת אותו בכל ליבה.
״התגעגעתי אלייך״ קולי שקט ואני מחזקת את חיבוקי. כשהיא משחררת אותי היא מביטה אל מעל הראש שלי, אל מייסון. ״הוא לא נמשך לבנות״ אני ממהרת להגיד לפני שהיא תהפוך שלולית פה על הרצפה. מייסון מצחקק מאחוריי. פניה של אן הפכו חמוצות אך היא מיד התעשתה על עצמה.  ״אני מייסון״ הוא שולח את ידו אליה ללחיצה, היא לוחצת את ידו, ״אן, החברה הכי טובה של האדמונית פה״ אני מגלגלת את עיניי. ״חשבתי שאני החבר הכי טוב שלך״ מייק אומר לעברי ומתקדם אליי מאזור המכונית, ״היית מת״ אן אומרת בעוקצניות. אני מתקדמת אל מייק ומחבקת את צווארו בחוזקה. ״התגעגעתי אלייך יפייפיה״ אני מחייכת. המחמאות של מייק נשמעות כל כך כנות שהן חודרות אל ליבי. ״גם אני״
מייק עובר אל אן שנראת כועסת ונושק לשפתיה. ״על מה את כועסת עכשיו?״ הוא אומר בשקט ולא נראה בכלל לחוץ מהסטואציה. ״אני לא יודעת, אני אפענח את זה במכונית.״ היא אומרת ומתקדמת אל המכונית. מייק פורץ בצחוק, לוחץ את ידו של מייסון בחיוך ומתקדם גם הוא אל המכונית.
״הם זוג מוזר״ מייסון אומר ולוקח את המזוודה שלי. ״מאוד. אבל הם אוהבים מאוד אחד את השני״ אני אומרת בבטחון, כי זה נכון. ״אני יודע, העיניים שלהם נוצצות כשהם מביטים אחד בשני״ זה גם נכון.