My Little Mermaid

Chapter 18

אני עדיין בכיתה הריקה. אין לי מושג מה קורה בחוץ, אני לא יודעת אם אן ומורגן הפסיקו לריב, אני גם לא יודעת מה השעה ואם כולם הלכו הביתה. אני לא רוצה להדליק את הטלפון, אני מפחדת שמורגן פרסמה את הסרטון. כולם יראו את הגוף שלי..
מורגן צודקת, כמה מטומטמת הייתי בשביל לעשות את זה על חוף הים כשכולם נמצאים כמה מטרים ליד? זה בגללו. כשאני איתו אני לא חושבת, המוח עוצר מלעבוד, ההגיון לא מדבר יותר, רק הלב. איתו רק הלב שלי מגיב. ובכל זאת, הוא עזב אותי בכיתה ריקה לבדי, כשאני בוכה את חיי על הרצפה. לא אכפת לו שכולם יראו את גופי, לא אכפת לו מה יחשבו עליי. ׳תעמדי מאחורי הדברים שעשית׳ הוא אמר, הוא צודק אבל לא כל בית הספר, ההנהלה, וההורים שלי צריכים לראות את מה שעשינו. אני נאנחת, הפסקתי לבכות, זה לא יעזור לי. הכיתה מחשיכה, ואני מבינה שהשמש שוקעת. כמה זמן אני כבר פה? אן בטח דואגת לי בטירוף ומחפשת אותי בלי הפסקה. אני רוצה להדליק את הטלפון ולהגיד לה שהכל בסדר אך אני מפחדת ממה שאני אראה שם.
אני נושמת נשימה עמוקה, לא אוכל לברוח מזה לנצח.
אני מדליקה את הטלפון ו-
סבסטיאן- ׳בואי לחוף הים, אני מת לסיים את מה שרוי התחיל׳

מייקל- ׳לא ידעתי שזה מה שאת מסתירה מתחת לבגדים׳

דניאל- ׳החזה שלך פאקינג ענק! מת לראות מה יש מתחת לחזיה הזאת׳

אני עוצמת את עיניי, יש לי עוד 14 הודעות באותו סגנון. מבנים שאני אפילו לא מכירה. אני מרגישה את עיניי שורפות מדמעות, למה היא עושה לי את זה?
אני מדלגת על כל שם של גבר שאני לא מכירה

אן- ׳איפה את לכל הרוחות?!׳
אן- ׳בבקשה תעני לי! הצלחתי לשבור למורגן את הטלפון אבל היו לה עוד עותקים.. אני מצטערת.׳
אן- ׳בסך הכל התמזמזתם זה לא עניין גדול! כולם עושים את זה!׳
אן- ׳סול אני דואגת, ההורים שלך דואגים, כבר ערב ואת עדיין לא בבית לעזאזל!׳