My Little Mermaid

Chapter 9

היי בנות! התגעגעתי!
אז כמו ששמתן לב לא העלתי פרק הרבה זמן, מצטערת על זה.
בכל מקרה חזרתי! ואני מקווה שתהנו מהפרק.❤️

צלצול טלפון קטע אותנו, גרם לנו להתנתק ולהאנח בכעס. ״אל תתיחסי״ רוי אומר לי מתנשף ומצמיד את שפתיו אל שתפיי, אך הטלפון שוב מצלצל, הוא לא מפסיק לצלצל!
אני נאנחת ויורדת ממנו, ״כדאי שתענה לזה״ אני אומרת ומצביעה על הטלפון השחור שלו שנמצא על השידה. הוא נאנח, מצמיד אותי לחזהו ולוקח את הטלפון.
״מי זה?״ אני שואלת כשאני רואה שהוא מביט על השם ולא עונה לשיחה. ״זאת.. מורגן.״ הוא אומר ונאנח. ״אה״ , זה כל מה שהצלחתי להגיד אחרי שהתקף קנאה תקף את חזי. שכחתי לגמרי שהיא החברה שלו, ושכחתי לגמרי שהיא כלבה שתהרוג אותי ברגע שתגלה על מה שקרה עכשיו, ויותר מזה על זה שאני ישנה במיטה עם רוי היום.
אני משתחררת מאחיזתו ״זה לא בסדר״ אני אומרת ומביטה על הרצפה שידיי אוחזות חזק בסדינים של המיטה.
״מה לא בסדר?״ הוא שואל ומניח את הטלפון בחזרה לשידה, בלי לענות לשיחה.
״כל זה.. אנחנו לא אמורים לעשות את זה, אני לא אמורה לישון אצלך, יש לך חברה, וזאת מורגן.״ אני קמה מהמיטה, הוא קם מיד אחריי.
״אני לא רוצה אותה אבל, אני רוצה שתשני איתי היום, אני רוצה לנשק אותך בלילה, אני לא רוצה-״ ״אז תתחיל לגדל ביצים ותגיד לה את זה רוי!״ אני צועקת ועיניו נפערות. אני מרגישה את הדם עולה לפניי מרוב זעם, ידיי מתחילות לרעוד והלסת שלי ננעלת בחוזקה.
״אני לא אופציה ב׳! אני לא הולכת להיות המאהבת שלך בזמו שאתה משתעמם בקשר שלך עם מורגן! מגיע לי הרבה יותר מזה..״ אני אומרת את המשפט האחרון ביאוש. למה תמיד לא רוצים אותי באמת? בהתחלה לוקאס, שחשבתי שהוא באמת אוהב אותי ומסתבר שהוא בכלל אוהב כסף. ואז רוי שחשבתי שהוא מחבב אותי אבל הוא רואה אותי רק בתור המאהבת שלו כשבעצם יש לו חברה. אפילו מייק, שלא מפסיק לחפור לי אבל כל זה רק בשביל לשכוח מבחורה אחת. וכל זה מסתיים בה, במורגן. כל גבר שאי פעם אפגוש יהיה איכשהו קשור אל המכשפה הבלונדינית הזאת.
״זה רעיון גרוע, אני צריכה ללכת.״ אני אומרת וקמה מהמיטה במהירות
״לא אל תלכי!״ הוא קם אחריי ומתחנן, ״בבקשה אל תלכי״ הוא מתקרב אליי מפוחד אך אני מרימה את ידי ועוצרת אותו. הלב שלי מתפוצץ כשאני רואה אותו ככה, אני רק רוצה להצמיד אותו אליי ולגרום לפחד שלו להעלם, ממה הוא כל כך מפחד?
״את לא אופציה ב׳, אני נשבע..״ הוא נאנח ומעביר את ידו בשיערו בחוזקה. ״אז מה אני?״ אני שואלת ונועצת את עיניי בעיניו. ״את מישהי שלא כדאי לי להתאהב בה״ הוא אומר והכעס מתחיל לבעבע בי. אני צוחקת בזלזול ״אני לא מספיק טובה בשבילך?״ אני שואלת אך לא מצפה לתשובה, מבטו הופך למבולבל הוא מתכוונן להגיד משהו אך אני מקדימה אותו ״אל תענה לי אפילו, אני לא יודעת מה רודף אותך או מה מפחיד אותך כל כך בנוגע לבית הזה אבל אני לא מתכוונת לישון איתך היום. תצטרך להתגבר על זה.״ אני אומרת בכעס ויוצאת, משאירה את המבט המאוכזב שלו בחדר. אני מרגישה שהלב שלי נקרע, מה שאמרתי לו היה לא קל אך העצבים התגברו על גופי. כל מה שהוא עשה עד עכשיו היה לדאוג לי, אך לפגוע בי בו זמנית. אני לא רוצה להתחרות במורגן, היא מסוגלת להכל. וזה אומר שאני אצטרך לשים את הרגשות שהתחלתי לפתח לרוי בצד.
אני יורדת במדרגות הבית של רוי ונעצרת כשאני שומעת צעקות
״בבקשה תוציאו אותי מכאן!!!״
ליבי מתחיל לפעום בחוזקה, מה קורה כאן? מי צועק ככה? ״בבקשה אני רק רוצה קצת מים״ הקול הפך למתחנן, אני לא יכולה למנוע מהרגליים שלי להוביל אותי אל עבר הקול. אני עולה למעלה במדרגות, עוקפת גם את החדר של רוי, כשהצעקות שלה ממשיכות. זאת בחורה. ילדה ליתר דיוק. ״בבקשה בבקשה תוציאו אותי מכאן״ הקול ממש מולי, אני נמצאת מול דלת עץ שצבעה חום כהה, דפיקות נשמעות עליה, אך לא שומעים את הילדה. אני מנסה לפתוח את הדלת אך היא נעולה, אני מנסה את מזלי ומחפשת מפתח. מעבירה את ידי על מנורה גבוהה שנמצאת ליד הדלת, על המנורה נמצא המפתח, אני אוחזת בו ופותחת את הדלת לרווחה.
אני מביטה סביב ומשתעלת בחוזקה, יש פה הרבה אבק אני בקושי מצליחה לראות.. ״מים.. בבקשה״ אני שומעת את הקול של הילדה מצדי השמאלי, אני מסובבת את ראשי ומגלה ילדה יפייפיה, משערת שהיא בת 10 לפחות. היא יושבת על הרצפה המאובקת כשגבה שעון על הקיר שליד הדלת. עיניה שחורות, זהות לעיניים של רוי. לכל המשפחה יש עיניים כאלה?
שפתיה יבשות, כחולות, גופה נראה חלש וליבי יוצא אליה. אני יורדת עלי ברכיי כדי להיות בגובה העיניים שלה ואוחזת בכפתיה בחוזקה.
״היי יפייפה, מה קרה למה את נעולה פה?״ אני לוחשת בעדינות, מפחדת לדבר חזק מדי ולהבהיל אותה. היא לא עונה. ״כמה זמן את פה? מישהו יודע שאת פה?״ אני שואלת קצת יותר בפאניקה. מה ילדה כמוה יכולה לעשות נעולה בעליית גג מאובקת?
״מים.״ היא לוחשת לי ואני שוכחת מהכל, רק רוצה להביא לילדה הקטנה מים. אני מתכוונת לקום ולקחת אותה איתי אך אני מרגישה שמישהו דוחף אותי על הרצפה המאובקת וגורם לי לשחרר את אחיזקתי מהילדה. אני משתעלת מכמות האבק ומסתובבת להביט באדם שזרק אותי אל הרצפה.
זאת אישה מבוגרת, ״מי את ומה לעזאזל את עושה פה?!״ היא צורחת. אני לא מצליחה להגיב, מביטה בה בהלם. גופי משותק אל הרצפה. ועיניי בוחנות את האישה. שיער חום בהיר, עיניים חומות זועמות, מחוטבת ומטופחת. אני מפסיקה לבחון אותה כשהיא מתקרבת אליי ואוחזת חזק בשיערי, אני צועקת בכאב ועוצמת את עיניי בחוזקה. מה קורה פה לעזאזל? מה האישה הזאת רוצה ממני?!
״תעזבי אותה״ קולו העמוק והצרוד של רוי נשמע, וליבי צונח בהקלה. היא לא עוזבת אותי, אני פוקחת את עיניי ורואה את רוי מתקדם אלינו במבט הכי זועם שראיתי. אפילו אני פחדתי ממנו. היא עוזבת אותי במהירות, ואני כמעט נופלת אך רוי אוחז בי בחוזקה. ״שלא תעזי לגעת בה שוב״ רוי מאיים על האישה ומצביע עליי. שנייה אחרי הוא כבר מושך אותי אל עבר המדרגות ואל עבר היציאה מהבית. אני אפילו לא שמה לב הכל קורה כל כך מהר הוא עוצר מונית בעזרת ידו ודוחף אותי לתוכה, אומר משהו לנהג וסוגר את הדלת בחוזקה. הוא מתקדם אל עבר החלון הפתוח של המונית ״שלא תעזי לספר למישהו על מה שראית.״ הוא אומר באיום, ואני מרגישה שכל העצמות שלי משקשקות מפחד. הוא מפחיד אותי.
המונית מתחילה לנסוע ורוי מביט בי במבט מאיים תוך כדי, אך אני רואה עוד משהו בעיניו, פחד. הוא בעצמו פוחד. ליבי אומר לי לעצור את המונית ולרוץ אליו, לקחת אותו איתי, להרחיק אותו מהבית הזה. אך הראש שלי צורח לי לחזור הביתה, לשכוח מהגבר הזה. אך איך אוכל?
הוא התחנן בפניי להשאר. דיברתי אליו מגעיל ועזבתי אותו שם, ראיתי ילדה קטנה נעולה בעליית גג ומתחננת למים. הם ידעו, רוי יודע. הם יודעים שהילדה נעולה שם! כל זה בכוונה? הם נעלו אותה שם?! מה לעזאזל קורה בבית הזה? פחד הופך לי את הבטן, ואני יודעת שאני לא יכולה לספר זאת לאף אחד. איך אוכל לשמור סוד כזה בתוכי?

*********

״סול! זאת הפעם הרביעית שאני מעיר לך!״ אומר המורה לוק, ואני משפילה את ראשי, אפילו לא עונה. אחרי מה שראיתי אתמול אני חושבת שאיבדתי את הלשון. לא עצמתי עין כל הלילה, בכל פעם שניסיתי ילדה קטנה עם עיניים שחורות הופיעה פתאום ואני לא מצליחה להתרכז בכלום מאז. גם לא עכשיו.
לא ראיתי את רוי היום. אני לא יודעת אם אני רוצה לראות בכלל, אך הדאגה אוכלת אותי מבפנים. הוא בסדר? אולי גם אותו נעלו בחדר ההוא? אני מנערת את ראשי. כבר לא מקשיבה לצעקות של המורה אליי, רק את המילים ״צאי החוצה״.
אני מתהלכת במסדרון ומגיעה ללוקר שלי, אין לי אפילו מה לקחת מהלוקר אני פשוט בוהה בו. לא בכיתי פעם אחת מאתמול, אני דיי מופתעת מעצמי כי בזמן האחרון אני רק בוכה.
״היי סול, גם אותך הוציאו מהשיעור?״ קולו של מייק מתנגן באוזניי ואני מעבירה אליו את מבטי. ״לא עכשיו מייק״ אני אומרת, יותר נכון מתחננת. ״מה יש?״ הוא שואל בדאגה, אפילו אין לי כוח לחשוב על למה הוא דואג לי אם אני רק דוחה אותו כל הזמן. אני רק מניחה את ידיי על פניי ומתקרבת אל החזה הקשיח שלו. הוא נדרך מעט אך שניה אחרי כורך את ידיו סביבי. הוא מלטף את גבי בניסיון להרגיע אותי אך הבכי לא מאחר לבוא. אני פורקת בזרועותיו של מייק, שומעת אפילו את הצילצול של סיום השיעור, אך לא מצליחה לצאת מזרועותיו. אני מנגבת את דמעותיי ומחבקת את גבו אליי, מניחה את לחיי על חזהו.
אני פוקחת את עיניי ורואה במטושטש דרך החיבוק את לוקאס עם תיק בית ספר, הוא חזר ללמוד פה?! הוא זועם. כנראה לא אוהב את מה שהוא רואה. לידו אני רואה את רוי, מביט בי במבט לא מובן, הקלה שוטפת את גופי כשאני מבינה שלא נעלו אותו בחדר ההוא. אך עדיין מפחדת כשאני רואה אותו, זועמת.
מה אני אמורה לעשות? איך אני אשכח את מה שראיתי? איך אשכח את רוי? אני מסובבת את ראשי ונצמדת אל מייק אפילו יותר. בינתיים ארגע בחיבוק שלו.