My Little Mermaid

Chapter 4

״אוקיי אן אני יודעת שביקשתי ממך לעזור לי לנקום בה אבל תזוזה קטנה שלי ורואים לי את כל התחת״ אמרתי וניסיתי להוריד את השמלה הקטנה והלבנה שאן שמה עליי.
״תשתקי ותקשיבי, אנחנו צריכות לגרום לרוי להזיל ריר עלייך כדי שהמטומטמת הזאת תבין שקיימות בחורות הרבה יותר מושכות ממנה-״ ״אני לא יותר מושכת ממנה״ קטעתי אותה.
״כן את כן״ היא עונה בכעס
״לא אני לא״ אני עונה שוב
״כן את כן ואם את עונה לי על זה אני אגרום לך לאכול את הגזר ולא לרוי!״ היא עונה ופניה הופכות לאדומות מכעס. ״את הולכת למשוך אותו אלייך! את תנשקי את השפתיים היפות האלה שלו ואת תראי כמה היא תרצה למות! הבנת?״ היא אומרת בפקודה וכל מה שנשאר לי זה להנהן. ״ומה אם הוא לא ירצה לנשק אותי?״ שאלתי בשקט. ״יפייפיה שלי, כולם רוצים לנשק אותך, תראי את השפתיים האלה, אפילו אני רוצה לנשק אותך״ היא אומרת ומלטפת את פניי. חייכתי ״עכשיו בואי! הולכים למדורה!״

התוכנית של אן הייתה שאני אבוא למדורה, ואמשוך את רוי. היא אמרה שזו הנקודה הכי חלשה של מורגן, מסתבר שהיא באמת מאוהבת בו. אך זה לא מעניין אותי. השאלה היחידה היא איך אני אמשוך את רוי? אני יודעת שאן אומרת שאני מושלמת אבל מה אם אני לא מספיק מושכת בשבילו? ואיך אני אמורה לנשק אותו? רק המחשבה על זה גורמת לידיי להזיע. רציתי לנשק אותו מהפעם הראשונה שראיתי אותי כשהציל אותי בים. כשחשבתי שהוא מישהו אחר, כשחשבתי שהוא אדם טוב יותר. נאנחתי, רק אל תאהבי את זה סול. תנשקי אותו בתור משחק ותלכי.
הגענו לחוף וכמו שאן ניחשה, לרוי ולמורגן לא היה מה לעשות במלון חוץ מסקס אז הם הגיעו גם. רוי נראה כמו אחד שמרגיש לא בנוח, זה הרי מנהג של מקומיים והוא רק הגיע לעיר. קצת הרגשתי רע כשראיתי אותו הולך לכיוון הים ומתיישב על החול לבד. הבטתי לכיוון של מורגן רואה שהיא עושה חיים עם האחרים, גם מייק פה והוא לא מפסיק לבחון אותה. הוא עדיין אוהב אותה, רואים את זה. אני לא מבינה למה הוא ממשיך להדבק אליי.
נאנחתי והתקדמתי אל הים גם כן. אך לא הייתי קרובה לרוי, לא רציתי. פתאום לא רציתי שהתוכנית שלי ושל אן תתממש, רק רציתי להרגיש טוב, להיות בטוחה בעצמי יותר. אך כל פעם שזה נוגע למורגן אני משתתקת ולא מצליחה להגיב. ההשפלות שספגתי ממנה הן אין סופיות.

לפני שנה וקצת היא שילמה לבחור ששמו לוקאס, האחד שהייתי מאוהבת בו בטירוף להתחיל איתי, הוא עשה זאת ואני נמסתי. עם הזמן הוא התאהב בי בחזרה ולאחר כמה חודשים מצאתי את עצמי שוכבת ערומה תחתיו , זה היה לילה מושלם, עד הוא הודה במה שעשה, שמורגן שילמה לו. הלב שלי נשבר אז. ולא חזרתי לסמוך על אף אחד יותר.
עכשיו אני מרגישה שהתוכנית שלי ושל אן אולי תגרום לרוי להגיש את השברון לב שאני הרגשתי. אך הוא לא מאוהב בי. לא יהיה שום לב שבור אם לא יתאהב בי נכון?
״זה נראה כאילו את חושבת על דברים נוראיים״ קולו העמוק של רוי התנגן מעליי, ליבי צנח.
אפילו לא הבטתי בו, נזכרתי במה שקרה לפני כמה שעות. באיך שפשוט נתן למורגן לדבר אליי. נאנחתי וקיפלתי את רגליי אל החזה שלי בשקט.
״כדאי שלא תעשי את זה, רואים את החוטיני שאת לובשת בתנוחה הזאת.״ הוא העיר לי והתיישב לידי. בדרך כלל הייתי מורידה את רגליי ישר אך עכשיו לא ממש עיניין אותי מה רואים. שיראו.
״מקווה שהם נהנים מהנוף״ עניתי בשקט ונעצתי בו את מבטי. הוא הביט בי בשוק. כנראה לא ציפה שאומר את זה.
״ממה אתה בשוק בדיוק? לפני כמה שעות להזכירך חשבת שאני באה לשכב איתך״ זרקתי אליו מבט נגעל ושוב המבט המצטער הזה הופיע על פניו. ״את לא מבינה..״ הוא אמר והוריד את פניו אל החול. ואני שתקתי מחכה שיסביר את מה שאני לא מבינה. ״אני רגיל לזה שבנות באות אליי ורוצות את זה. כשראיתי אותך ניחשתי שאת לא כזאת, את שקטה וטובה. לרגע חשבתי שגם את נשברת. ומה לעשות? לא ממש ענית למורגן כשהיא זרקה את כל זה עלייך. זה היה נראה שאת מאשרת את דבריה.״
מה? זה באמת היה נראה ככה? ואם הוא ניחש שאני ילדה שקטה וטובה למה הוא לא הגן עליי? נאנחתי. אני שונאת שאומרים שאני ילדה שקטה וטובה. כי אני ממש לא.
״אני לא ילדה שקטה וטובה רוי. אני פשוט לא סומכת על אף אחד״ אמרתי ונאנחתי.
״למה?״ שאל אותי והביט בי בסקרנות וכעס. על מה לעזאזל הוא כועס?
״תשאל את חברה שלך..״ אמרתי וקמתי מהחול, לא רציתי לשבת איתו יותר ולא רציתי לבצע את התוכנית שלי ושל אן יותר. שפשוט ילכו להזדיין שניהם.
התקדמתי אל המדורה , אך יד חזקה אחזה בזרועי וסובבה אותי. רוי הביט בי בכעס.
״את נותנת לה להתייחס אלייך ככה! את אשמה. במקום לעמוד ולשתוק כמו מטומטמת תעני לה! תראי לה שאת הרבה יותר חזקה. תראי לה כמה מלאת ביטחון את! את יודעת מה בת הים הקטנה? את פחדנית. ואני אגיד לך את זה עוד מיליון פעמים כדי שתביני.״ כל העצבים מילאו את גופי כשהוא התקרב אליי פניי ולחש שוב ושוב, ״את פחדנית,
פחדנית,
פחדנית,
פחד-״ הוא נשם עמוק וכך גם אני כששפתינו נצמדו זה לזה. עצמתי את עיניי ונתתי לעצמי להרגע תחת שפתיו החמות. אך שניה אחרי התנתקתי מהנשיקה הקטנה שחלקנו.
הנשיקה הזאת לא הייתה בגלל התוכנית שלי ושאל אן. רציתי שישתוק. רציתי שיפסיק לקרוא לי פחדנית, רציתי שיפסיק לזרוק לי את האמת בפרצוף כי לעזאזל היא כואבת!
אני לא יכולה לענות לה! באמת קשה לי. אני מפחדת שתעשה דברים יותר גרועים כי מורגן מסוגלת להכל.
בחיים לא הבנתי למה דווקא אני. כי מהגן מורגן נטפלת אליי ולא משחררת. אן אומרת שהיא מקנאה בי. זה לא נכון, כי אין לה במה. היא יפייפיה, ההורים שלה מושלמים, כל הבנים הכי יפים בבית הספר נופלים לרגליה.
אז אני לא מבינה, מה היא רוצה ממני?!