My Little Mermaid

Chapter 5

״סול?״ קול גברי נשמע מעליי ועצר אותי מלהוציא את הקלמר מהתיק.
הרמתי את מבטי אל מייק ונאנחתי. ״כן מייק?״ עניתי למרות שאני יודעת כבר מה הוא רוצה.
הוא אחז בכיסא שאל מול השולחן שלי והתיישב עליו מולי. הוא העביר את ידו בשיערו הזהוב והביט אל תוך עיניי.
״אני באמת לא מבין מה עשיתי לך״ הוא נשמע נואש. מה יש לו? שילך למורגן כבר ויעזוב אותי בשקט! אך המבט הלא מבין והאמיתי שעל פניו גורם לי לחשוש מעט. מה אם הוא כנה איתי? מה אם כל ההתעקשיות שלו כלפיי אמיתיות? זה יכול לקרות לא? לא סול. תזכרי איך הוא מסתכל עליה, בכזאת הערצה.
בכל מקרה, גם אם הוא ירצה אותי כל כך, אני לעולם לא ירצה אותו.
אני שמה לב שאני לא עניתי לו וממהרת להגיב ״אתה לא עשית לי כלום מייק. אני פשוט יודעת מי אתה.״ אמרתי והוצאתי את קלמרי מהתיק, התכוונתי לפתוח את הקלמר אך ידו של מייק אחזה בידי.
״את לא יכולה לשפוט אותי סול! זה לא הוגן! אני יודע שאני בן זונה ואני יודע ששכבתי עם כל השכבה, אבל זה לא פייר שאני נגש לדבר איתך ואת מזיזה את המבט שלך רחוק מהעיניים שלי. את פשוט, את..״ הוא לא המשיך את המשפט, במקום זה הוא נאנח בקול והעביר את ידו שוב בשיערו הזהוב. הרגשה לא נעימה עלתה בגופי, אני לא אוהבת את זה שאני גורמת למישהו להרגיש רע. אני לא יודעת אם זה משחק או שהוא באמת פגוע ממני אבל בחיים לא שמעתי מילים כאלה יוצאות מהפה של מייק בכזה יאוש. אף אחת לא שמעה. מה עובר עליו? יש לי הרגשה שזה לא קשור אליי בכלל, והוא רק רוצה לדבר.
״מה עובר עלייך מייק?״ אני לוחשת ואוחזת בידו השניה, מתקרבת אליו קצת יותר. ״אתה בסדר?״ שאלתי שוב כשהרים את מבטו אליי ונעץ את עיניו בעיניי. הפנים שלנו היו כמה סנטימטרים אחד מהשני ועיניו עוד שניה דמעו.
״אני..״ הוא נאנח, הוא המשיך להביט בי בעצב, לא מוצא את המילים. ״זה לא משנה.״ הוא אמר במהירות ונעלם כאילו לא היה. וואו , משהו עובר על הבחור וזה ממש מסקרן אותי מה. הרמתי את מבטי אל עבר הדלת, כדי לעקוב אחרי מייק, אך במקום אני רואה את רוי עומד ומביט בי במבט זועם , אפשר לראות שקצות האצבעות שלו מלבינות מרוב שהוא אוחז ברצועת התיק בכזאת חוזקה. ומה עובר עליו?
אני מסיטה את מבטי אל הקלמר שלי כדי להוציא עט ונאנחת. נמאס לי מכל הבנים הדרמטיים בבית הספר הזה.

***
״כל אחד מקבל דף, בדף הוא הולך למלא את פרטיו האישיים, זה לא לוקח יותר מעשר דקות אז אני לא רוצה עיקובים!״ צעקה המורה וחילקה בין כולנו דפים.
״אני לא מבין למה אני צריך למלא את זה, עשיתי את זה כבר עם המנהלת.״ קולו העמוק של רוי הדהד בכיתה וגרם לי להסתובב אליו. מה אכפת לו למלא דף מסכן עם הפרטים האישיים שלו?
זה לא עיניינך סול. את מתעלמת ממנו כבר יומיים, מאז מה שקרה בים, תמשיכי לעשות את זה.
״בלי שאלות רוי. תמלא את הדף.״ היא נזפה בו.
״אני לא ממלא את זה״ הוא אמר בתקיפות והרחיק ממנו את הדף.
כל העיניים של הכיתה היו נעוצות בו, והעצבים של המורה לא איחרו לבוא.
״תמלא את הדף רוי אני לא ממש שואלת אותך!״ היא צעקה. זה לא טוב.
רוי קם ממקומו הביט בגברת גרנדי המורה ארוכות ויצא מהכיתה בסערה.
לא ידעתי מה קורה, ולמה הרגליים שלי פתאום קמו מהכיסא והתקדמו אל הדלת.
אני שומעת את גברת גרנדי צועקת את שמי אך אני לא עוצרת ורצה לחפש את רוי. מה לעזאזל עובר עליי?!
ראיתי אותו רץ אל פינת העישון ויושב על הרצפה. נעצרתי. הוא הרים את ברכיו והניח את ראשו עליהם. ליבי החסיר פעימה, הוא נראה כל כך שברירי, מעולם לא חשבתי שאראה אותו כך.
התקדמתי אליו בזהירות בצעדים קטנים והתיישבתי לידו בשקט.
הנחתי את ידי הקטנה על ראשו ושיחקתי בשיערו הרך. הוא לא הרים את ראשו, הוא ידע שזאת אני.
״למה באת אחריי?״ שאל בקול חנוק. קול חנוק? הוא מתחיל להדאיג אותי.
״לא יודעת..״ עניתי ומיד הוספתי, ״למה יצאת ככה? זה רק דף שצריך למלא רוי״ אמרתי בשקט וניסיתי להשמע הכי רגועה שיש, אך הסקרנות והדאגה שהיו בגופי נשמעו בקולי.