״רוי!!!! איפה אתה??״ אני צורחת. כמה מצילי ים נכנסו למים וניסו לחפש את רוי. אני מרגישה את הדמעות צורבות את עיניי. הוא כבר יותר מדי זמן במים, אם לא נמצא אותו בקרוב אני לא רוצה לדעת מה יקרה! אני שומעת את אן צורחת לי מהחוף, אני מביטה בה ורואה אותה מצביעה על משהו מאחוריי ומתקדמת אל המים. אני מביטה במהירות אל עבר הדבר שהיא מצביעה עליו ורואה את רוי. הוא יוצא מהמים ונכנס בלי הפסקה. אני לא מבינה מה קורה! אני שוחה אליו במהירות, הוא עושה מאמץ רב להשאיר את ראשו מחוץ למים. ״רוי!!״ אני צועקת וסוף סוף מגיעה אליו. הוא בולע מים ונחנק. ״הרגל שלי..״ הוא בולע עוד מים ואני מרימה את ראשו אל מחוץ למים ״הרגל שלי תקועה״ הוא אומר בקושי. הפחד עדיין לא עזב את גופי, ידיי רועדות ורגליי בקושי מחזיקות אותי. אני חייבת שהוא יצא מהמים כדי להרגע. אני מביטה מסביב ורואה שמצילי הים רחוקים מדי כדי לשמוע אותי. אני אקח את זה על עצמי. ״אני אצלול כדי לראות מה אוחז בך, תוכל להחזיק מעמד כמה שניות?״ אני אומרת ברעד. הוא מהנהן אליי ומתחנן אליי במבטו להזהר. אני עוזבת את ראשו וצוללת אל המים. אני מזהה את רגלו של רוי תקועה בין שני סלעים גדולים. איך זה קרה לעזאזל?! אני מתקדמת אל רגלו ומזהה דם בכל מקום, הסלעים פוצעים אותו, והמאמץ שלו להשאיר את ראשו מחוץ למים מושכת את רגלו וגורמת לסלעים לפצוע אותו עמוק יותר. אני דוחפת את הסלעים, הכי חזק שאני יכולה. הם לא זזים לעזאזל! אני מזהה את ידו של רוי מעליי, הוא נאבק להשאר מחוץ למים ואני מרגישה את הלחץ בראשי מחוסר אוויר. אני דוחפת את הסלעים חזק יותר ומצליחה להזיז אחד מהם מעט. הפתח הקטן שיצרתי נותן לרוי את האפשרות להוציא את רגלו מהמשקל הכבד של הסלעים. אני יוצאת מהמים במהירות, חסרת אוויר ומשתעלת בחוזקה. אני מניחה את ידי על גרוני ומרגישה את אחיזתו של רוי בי. ״תנשמי סול, אני כל כך מצטער, את בסדר?״ קולו רועד וידיו גם כן. אני מביטה בו ומשתעלת. הכי חשוב להוציא אותו מהמים ולטפל ברגלו. אני אוחזת בזרועו ורואה שהוא מתקשה לעמוד. אני מניחה את זרועו עליי ומושכת אותו אל מחוץ למים- עדיין משתעלת בחוזקה. ״חכי סול! את נחנקת!״ רוי צועק ומתנגד אליי, הוא לא מבין שהכי חשוב שהוא יצא מפה. ״לעזאזל איתך!״ הוא צועק ונותן לי למשוך אותו אל מחוץ למים. כשאנחנו מגיעים אל המים הרדודים אני מאבדת את אחיזתי בו ונופלת. אני מרגישה שהאוויר הפסיק לחדור אל ראותיי ואני נחנקת. ״סול!!״ אני שומעת את רוי צועק ומתכופף אליי. שמישהו יטפל ברגל שלו כבר! עוד אנשים באים, אן מייק ומייסון. ״היא כחולה לגמרי!״ מייסון צועק. המים מתמלאים בצבע אדום, הרגל של רוי לא מפסיקה לדמם והוא מאבד יותר מדי דם! הפסקתי להשתעל, הגעתי למצב שאני מחפשת אחר טיפת אוויר להכניס אל ראותיי. ״סול בבקשה תנשמי! היא עומדת למות תראו אותה!״ אן צורחת, נקודות שחורות ממלאות את השמיים, אני מרגישה שמנסים להנשים אותי. לוחצים לי חזק על החזה, מנשימים אותי דרך הפה, אלה השפתיים של רוי. הם לא מפסיקים, הם לוחצים חזק יותר ופוקדים עליי לנשום. לפתע אני מרגישה את המים עולים אל פי ואני משתעלת בחוזקה, אוויר נכנס לראותיי סוף סוף. רוי מרים אותי למצב ישיבה ומכריח אותי להוציא את כל המים מגרוני. אני משתעלת כמו מטורפת ובסופו של דבר הכל יוצא. אני מצליחה לנשום בקצב יציב. רוי פולט נשיפה חזקה ונושק לראשי ברעד. אן מתכופפת אליי ונושקת את ידי ״הבהלת אותי מטומטמת״ האי מחייכת בטשטוש. ״שמישהו יביא רופא לרגל של רוי, הוא מאבד יותר מדי דם.״ אני מצליחה להגיד. רוי הופך לכועס כנראה כי עדיין אכפת לי יותר ממצבו מאשר ממצבי. אך זה לא מעניין אותי. ״אני אלך״ מייסון אומר מתנשף ורץ לחפש רופא. חייכתי.
״סול את בסדר?״ אן שואלת בדאגה ומלטפת את גבי במעגלים. ״אני בסדר, בסך הכל נחנקתי״ ״בסך הכל נחנקת? את שומעת את עצמך?״ מייק אומר ומרים גבות. נאנחתי. ״הכל בסדר איתי עכשיו״ אני אומרת ומסיטה את מבטי מהם אל רוי. הוא יושב לידי ומנסה לעצור את הדימום ברגלו בעזרת החולצה של מייק. ״תסתכל על הצד החיובי, ניצחת אחי״ מייק טפח על שכמו של רוי, רוי חייך בניצחון.
****
מאוחר יותר באותו יום סירקתי את שיערי אחרי מקלחת ארוכה שעשיתי. התיישבתי על מיטתי ותמונה של רוי לא יוצא מהים עולה בראשי, פחד נדלק בי אך אני מתנערת ממנו ועוצמת את עיניי. הוא בסדר. הוא בסדר. הוא בסדר. אני חוזרת על המילים שוב ושוב בראשי. אחרי שטיפלו ברוי אמרו לו שלא יוכל לגלוש בימים הקרובים. רוי כמובן לא שמח מזה וכנראה שהוא לא יקשיב לרופא. אך הרגיע אותו שהמקרה קרה אחרי התחרות, אחרי שהוא כבר ניצח.
אני נאנחת ונשכבת במיטתי. דפיקה בדלת גורמת לי להתרומם בתקווה שזה רוי. אך זה לא יהיה רוי.. לוקאס נכח בתחרות, הוא ראה שרצתי אל הים, הוא ראה שהוצאתי את רוי מהמים. הוא לא היה מרוצה מזה ונגש אליי בהמשך כדי להגיד לי ׳שלא תחשבי שלא ראיתי מה עשית. זאת האזהרה האחרונה. בפעם הבאה אפרסם את הסרטון.׳ אני שונאת אותו בכל ליבי. הוא יודע שאני לעולם לא אהיה איתו. ובמקום לדאוג לחברו הטוב שעוד שניה טבע בים, הוא דואג לאיים עליי שוב. אפשר שיכחד?
״כן?״ הדלת נפתחת באיטיות, ההורים שלי מופיעים בפתחה. הם מתקרבים אליי ויושבים על מיטתי, הם נושקים לראשי וצועקים ״יום הולדת שמח!״
לרגע לא הבנתי על מה לעזאזל הם מדברים. אך אחרי שהבטתי בלוח השנה שתלוי מולי, ובשעון שהראה שהשעה 00:02 הבנתי שזה יום ההולדת שלי. שכחתי ממנו לגמרי! איך אפשר לשכוח מהיום הולדת שלך?
ההורים שלי מחייכים ומחבקים אותי. ״תודה!״ אני אומרת ומחבקת אותם חזרה. אחרי כמה שניות הטלפון שלי צלצל, ידעתי כבר מי זאת. ההורים שלי צחקקו ״נשאיר אותך לבד איתה״ חייכתי והם יצאו.
״יום הולדת שמח חברה!!!״ אן צועקת באוזני אחרי שעניתי לטלפון. אני מצחקקת. היא אפילו לא הזכירה לי את יום ההולדת שלי היום. אך זה לא חדש, היא תמיד דואגת להפתיע אותי.
אני מצחקקת ״תודה אנאל״ ידעתי שזה יעצבן אותה ״סול! אל תקראי לי ככה!״ אני צוחקת. ״מחר הולך להיות יום מדהים! כדאי שתלכי לישון״ מה המכשפה הקטנה הזאת מתכננת לי?״ ״אל תגזימי מחר אן, בבקשה״ אני מתחננת, ואן מגחכת ״את שומעת עם מי את מדברת? אני תמיד מגזימה. לילה טוב!״ והיא ניתקה. נאנחתי וחייכתי. מחר הולך להיות יום מדהים- כך היא אמרה. איך הוא יכול להיות מדהים בלי רוי? איך אשמח בלעדיו? מתי נתתי לכל האושר שלי להתבסס על גבר? לא סתם גבר.. זה רוי.. אני מתהפכת במיטה. תתאפסי סול! היום יום ההולדת שלך. את לא עצובה היום.
***
״מה קורה אן? עוד כמה זמן אהיה עם כיסוי העיניים?״ אני שואלת כשהיא מובילה אותי למקום כלשהו.
היום בבוקר אן הגיעה לביתי. היא לקחה אותי ליום טיפוח וקניות. נהנתי מאוד. כשחזרנו לקראת הערב, היא איפרה אותי ביסודיות. היא הלבישה אותי בשמלה לבנה קצרה שחובקת את גופי ומדגישה כל קימור אפשרי. השמלה הייתי נוצצת ונראתי מדהים. היא עשתה בייביליס בשערי וגרמה לי לנעול עקבים כסופים גבוהים במיוחד. אחרי זה היא שמה לי כיסוי עיניים ומאז אין לי מושג מה קרה. היינו במכונית, יצאנו ממנה לאחר זמן מה של נסיעה מבחילה. איפה אני לעזאזל?
״עוד רגע אנחנו מגיעות! תפסיקי להציק לי!״ אן צועקת עליי, גיחכתי ולא דיברתי יותר.
אחרי זמן שנראה כמו נצח, אן מעמידה אותי במקום. ליבי פרפר בהתרגשות. אני מרגישה את כיסוי העיניים יורד מעיניי.
״יום הולדת שמח!!״ הצעקה של כולם נשמעת באוזניי, ואני מחייכת חיוך רחב. כל הפאקינג בית ספר נמצא בחצר הענקית של מייק. תמונות שלי מפוזרות ברחבי החצר, הכל מקושט בלבן כאילו עומדים להכנס לכאן חתן וכלה. הכל מדהים.
״לא מוגזם בכלל״ אני ממלמלת לאן והיא פורצת בצחוק. מייק מתקדם אליי ומחבק אותי בחוזקה. ״מזל טוב יפהיפיה״ הווא אומר וליבי התרחב. ״תודה מייק ותודה שנידבת את החצר שלך.״ הוא מצחקק ״בשבילך הכל״ אן נצמדת אליו בחיוך.
המוזיקה נדלקת וכולם מתחילים לקפץ ולשתות כמו משוגעים. ״חצי מהאנשים פה לא יודעים מי אני״ אני צוחקת ורוקדת עם מייק ואן. הרבה מהתלמידים פה אני לא מכירה, אבל התלמיד היחידי שאני רוצה שיהיה פה גם כן, לא פה. אני לא נותנת לעצב לחלחל אליי ושותה צ׳ייסר של וודקה. ״מזל טוב מותק״ קולו של מייסון מופיע מאחוריי והוא נושק ללחיי. ״מייסון! הגעת!״ צעקתי בחיוך וחיבקתי אותו בחוזקה. ״ברור שאגיע, תני לי משהו לשתות״ צחקקתי ועשיתי כפי שפקד עליי.
אני לא זוכרת את כמות הצ׳ייסרים ששתיתי, כל מה שאני יודעת שאני שיכורה מאוד ברחבת הריקודים. הרבה גברים נצמדים אליי בגלל השמלה המעיקה שאן הלבישה עליי, אך שוב מייסון דוחף את כולם כמו בלונדון. אני נהנת. אך ליבי לא מצליח להרגע מהמחשבה שרוי לא נמצא כאן. אני מרגישה את העצבות שוב משתלטת עליי ורצה אל הבר לקחת עוד צ׳ייסר.
לפני שאני מצליחה להתקדם עוד צעד- בחילה תוקפת אותי, ידעתי שאסור היה לי לערבב יותר מדי סוגי אלכוהול. מבלי שאף אחד שם לב אני צועדת אל תוך הבית ומתחילה לרוץ לשירותים הראשונים שאני מוצאת. אני מרוקנת את קיבתי אל תוך האסלה, מרגישה נורא. לפתע אני מרגישה את שיערי נמשך לאחור, מישהו עוזר לי כדי ששיערי לא יתלכלך. כנראה זה מייק או מייסון כי אן שיכורה מדי בשביל זה. אני ממשיכה להוציא את כל האלכוהול שבלעתי עד שסוף סוף התרוקנתי. אני נשענת לאחור ״תודה״ אני לוחשת ועוצמת את עיניי כי ראשי מסתחרר. ״אסור לך לשתות יותר מדי״ עיניי נפקחות במהירות, אני מדמיינת?
״רוי?״ אני לוחשת ומסתובבת אליו. עיניו השחורות ננעצות בעיניי והוא מחייך. ״יום הולדת שמח בת הים הקטנה״ אני מחייכת ומרגישה שאני עומדת לפרוץ בבכי. למה אני כל כך רגשנית?!
״תודה״ אני אומרת ונצמדת אליו בחיבוק. אני מאגרפת את ידיי בחולצתו, שמחה כל כך שהוא כאן. ״מישהו ראה שהגעת לכאן?״ אני שואלת. כי לוקאס הבן זונה נמצא פה. שאלתי את מייק מה לעזאזל הוא עושה פה אך הוא אמר שהם פשוט הזמינו את כל השכבה, והם שכחו שלוקאס כלול שם.
״לא.. הגעתי לפני כמה דקות. רק רציתי לראות אותך. ראיתי שרצת לשירותים אז רצתי אחרייך. את מושלמת דרך אגב. השמלה הזאת נועדה לשגע פה את כל הבנים.״ הוא מלטף את פניי ולא נראה מרוצה. אני מצחקקת בעצב, אני אוהבת כשהוא מקנא מעט.
הוא לבוש בקפוצ׳ון שחור, ויש לו כובע על הראש, זה כאילו הוא נוסע לשדוד בנק. זה מגוחך! ״אני שונאת שזה ככה. אני שונאת שאתה צריך להתגנב כמו פושע״ רוי מנגב את דמעותיי ומחייך חיוך עצוב. ״גם אני..״
אחרי כמה דקות שישבנו מחובקים בשירותים הוא התיישר והשתחרר מחיבוקי. אני לא רוצה שילך. אני מתחננת אליו במבטי אך הוא מנענע בראשו. ״אני שמח שהצלחתי לראות אותך ביום ההולדת שלך..״ הוא נושק לשפתיי. ״אל תיהי עצובה, זה היום שלך. תשמחי.״ אני אוחזת בידו כשהוא קם ״אני לא יכולה לשמוח בלעדייך״ הוא נושק לידי ״גם אני לא.״ הוא פותח את הדלת, מביט לצדדים, ונעלם.
אני אהרוג את לוקאס!
______________
____________________
היי בנות! מקווה שאהבתן את הפרק.
נ.ב- גם אני שונאת את לוקאס.
אוהבת❤️