״עם מי דיברת?״ אני נכנסת לחדרי ונשענת על משקוף הדלת. רוי יושב על מיטתי כשהוא לובש מכנסיים קצרים ושחורים ומביט בטלפון שבידו. הוא מרים את מבטו אליי ומחייך חיוך מרגיע. ״עם טוני, הדוד שלי, אח של אבא שלי״ אני מתקדמת אליו ומתיישבת מולו. ״מה הוא אמר?״ הוא מושך אותי אליו כך שאני נצמדת לחזהו השרירי. ״הוא אמר שסבא שלי השאיר לכל הנכדים שלו סכום מכובד של כסף לפני שהוא מת. הנכדים יכולים לגעת בזה רק אחרי שהם מגיעים לגיל 18.״ אני מכווצת את גבותיי בבלבול, רוי כבר בן 18. למה הוא לא יודע על הכסף?
הוא כנראה יודע מה אני עומדת לשאול כי הוא אומר ״ההורים שלי לא אמרו לי. כנראה פחדו שאברח מהבית, מדובר בהרבה מאוד כסף.״ הוא מחייך ״מה שאומר שאוכל לברוח מהבית מוקדם משחשבתי, אוכל לקחת את לילי איתי ואז כשהיא תגיע לגיל 18 היא תקבל את כל הסכום הזה גם כן.״ אני מחייכת אך מפוחדת בו זמנית ״זה לא מסוכן רוי? הם ההורים שלכם. נכון לך יש את זכות הבחירה לברוח אבל לילי עדיין באחריותם..״ הוא נאנח בכבדות, הוא יודע שהוא לא יכול פשוט לחטוף אותה מכאן. ״אני רק רוצה להיות חופשי כבר, ואני רוצה את אותו הדבר בשביל לילי..״ אני נושקת לשפתיו בחוזקה
״אני יודעת, וזה יקרה, נמצא פיתרון. איך בכלל הגעת לנושא הזה עם דוד שלך?״ הוא מלטף את שיערי ונאנח שוב, ״הוא שמע על מה שקרה. על ההעלמות שלנו.. ואז הוא שאל אותי איך ההורים הגיבו, אמרתי לו שאני רק רוצה לברוח.״
״הוא יודע על מה שההורים שלך עושים?״ אני שואלת בהפתעה, אם הוא יודע, למה הוא לא עושה כלום?
״הוא יודע, אבל אבא שלי יהרוג אותו אם יגיד משהו״ רעד עבר בגופי, אבא שלו מפחיד אותו. הוא מסוגל להרוג את אחיו הקטן? מה הבעיה של האיש הזה לעזאזל?
״אני הולך לים להתאמן לתחרות גלישה, את רוצה לבוא איתי?״ הוא משנה נושא ונושק לראשי. אני מרגישה את הדופק שלי מתחיל לפעום מהר יותר.
עברו שישה ימים מאז שמצאו אותנו על האי, שישה ימים מאז שחזרנו הביתה. רוי היה בביתי בכל הזמן הזה, הוא שיקר להוריו שהוא במלון ולא רצה לחזור הביתה. אלה היו הימים הכי מהנים שהיו לי, בילינו את כל הימים ביחד במיטה מלבד לרגעים שהוא הלך לים כדי לגלוש. לפעמים אן ומייק הגיעו כדי לשעשע אותנו. הייתי בטוחה שבאיזשהו שלב ימאס לי לראות את רוי ואנחנו נריב כל הזמן אבל זה לא קרה, אנחנו פשוט מבינים אחד את השני, ולא נמאס לנו. אני יכולה להיות איתו לנצח.
בכל פעם שאני חושבת על הים אני מתחילה להלחץ. כנראה שמה שעברתי גרם לי לטראומה שחקוקה לי בזיכרון. רוי לעומת זאת הלך אל הים יום אחרי שמצאו אותנו, הוא טוען שהים הציל אותנו, שיכלנו למות אבל שרדנו את זה. אלוהים יודע כמה אני אוהבת את הים, ואני מתגעגעת אל הגלים ואל הרעש המרגיע, אך אני מפחדת שאכנס לפאניקה ברגע שאדרוך על החול. מצד שני רוי איתי, והמלון של ההורים שלי ממש ממול, אם יקרה משהו פשוט אלך לשם.
״אני אבוא איתך״ הוא מחייך חיוך רחב וקופץ מהמיטה, אני מביטה במה שאני לובשת, שמלה קצרה ולבנה, אין עליי בגד ים אבל אני גם ככה לא רוצה להכנס למים. שלב אחרי שלב.
*****
לצפות ברוי גולש זה הדבר הכי מדהים שראיתי בחיי. אני פשוט לא מסוגלת להוריד את מבטי לרגע.
כשהגענו אל החוף נרתעתי מעט אך מיד ההרגשה החמה של החול באצבעות רגליי הרגיעה אותי. אין לתאר כמה התגעגעתי למראה הזה ולרעש המרגיע של הגלים, אני שמחה שלא נכנסתי לפאניקה.
״סול, היי״ קול מוכר נשמע מעליי, אני מביטה לכיוונו ורואה את לוקאס. אני מגלגלת את עיניי ונעמדת על רגליי. למה הוא חושב שהוא יכול לפנות אליי בכלל?
״איך את מרגישה?״ הוא שואל ומכניס את ידיו לכיסי הג׳ינס שלובש. אני משלבת את ידיי, עדיין אין לי חשק לדבר איתו אך אני עונה לו בכל זאת ״בסדר.״
אני מסתובבת כדי להתקדם אל רוי שעדיין גולש ואז מרגישה אחיזה חזקה בזרועי. אני מסתובבת בהלם אל לוקאס וההלם הופך לזעם. ״מה אתה רוצה? תעזוב אותי.״ אני מנסה להשתחרר מאחיזתו אך לשווא, הוא חזק מדי. ״שמעתי שמורגן הולכת לקבל עונש כבד על מה שעשתה״ הוא אומר בכעס, הוא רציני? ״ברור שזה מה שיקרה! היא ניסתה להרוג אותי!״ אני צועקת ועדיין נלחמת באחיזתו, ״תעזוב אותי כבר!״ אני מתחילה להתייאש. ״אבל את לא מתה, את חיה. אז תבטלי את התלונה.״ הוא צוחק עליי נכון? אני פורצת בצחוק ללא הומור. ״אתה צוחק עליי? אל תגיד לי שאתה מאוהב בה״ הוא מהדק את אחיזתו בי ומושך אותי אליו בתנופה חזקה. חזי נצמד לחזהו ואני מנסה להתרחק אך הוא מצמיד את מתוניי אליו. ״לעולם לא. אני אוהב אותך, רק אותך.״ הוא נשמע רציני כל כך, אך זה כל כך לא מעניין אותי. ״אז למה אתה רוצה שאבטל את התלונה?״ הוא נושם עמוק ״אני לא באמת רוצה את זה, אני רק רוצה שתקנאי כי אכפת לי ממנה״ אוקיי, הוא חייב טיפול. הוא אמיתי? ״מה עובר עלייך?! השתגעת לגמרי! תעזוב אותי!״ הוא מצמיד אותי אליו בחוזקה.
ברגע מהיר אחד אני מרגישה שאני נקרעת מאחיזתו של לוקאס ולוקאס שוכב על החול כשהוא מדמם מאפו. ״שלא תעז לגעת בה שוב חתיכת בן זונה!״ לוקאס קם על רגליו ונעמד מול רוי הזועם. אני מתקרבת אל רוי ומנסה להרחיק אותו מלוקאס.
״אז עכשיו אני בן זונה? לפני שניה הייתי החבר הכי טוב שלך!״
״אני לא חבר של אנשים כמוך!״ אוקיי, רוי ממש כועס.
״רוי, תרגע..״ אני אומרת אך הוא מתעלם ומנסה להתקרב יותר ללוקאס. לוקאס פורץ בצחוק גדול ואפילו רשע.
״אתה לא יודע מה מחכה לך רוי! וגם לך בייבי..״ הוא מביט על שנינו ״אל תקרא לה ככה חתיכת-״ ״בן זונה, כן שמענו אותך.״ לוקאס מתגרה ברוי, יש לו משאלת מוות?
״מה אתה רוצה לוקאס? למה אתה פה? למה אתה מתגרה בנו?״ קולי נשמע חלש, אך הוא תוקפני מאוד.
לוקאס מושך בשיערו ואז מחייך חיוך שגורם לי לבחילה. ״אתם תפרדו.״
עברו כמה שניות מאז שאני ורוי פרצנו בצחוק בעקבות מה שלוקאס אמר, אך לוקאס לא נראה משועשע בכלל. ״אני לא נפרד ממנה למרות שהיא בסכנה מההורים שלי, ואתה רוצה שאפרד ממנה כי אתה אמרת?״ רוי אומר בין צחקוק לצחקוק. לוקאס באמת השתגע אם הוא חושב שזה יקרה.
״אני יודע מה עושים לך ולילי בבית, אני יודע על ההורים שלך.״ אני ורוי השתתקנו בבת אחת. מה? הוא יודע מה? ״מה? על מה אתה מדבר?״ רוי שואל בבלבול, אך אני מזהה את הרעד שעבר בידו. הפחד הכי גדול של רוי הוא שיגלו על מה שקורה אצלם בבית, לא כי אכפת לו, אלא כי ההורים שלו יהרגו את כל מי שידע, הם יעשו הכל בשביל המוניטין שלהם. לא סתם רוי ולילי מסתירים את המצב שלהם כל כך טוב, ההורים שלהם מסוכנים.
אני רואה את מבטו של לוקאס, ואני יודעת מה הולך לקרות, אני יודעת שליבי הולך להשבר, ואני כבר מרגישה את דמעותיי מתווצרות בעיניי.
״אתה יודע על מה אני מדבר, הם כולאים אותכם.״ לוקאס מחייך בערמומויות. רוי מתקדם אליו בצעד ענק ואוחזר בחולצתו בחוזקה. אני לא זזה ממקומי.
״אלה שטויות, ואל תעז להפיץ שקרים כאלה על המשפחה שלי!״ רוי צועק. ללוקאס יש תוכנית, אני יודעת את זה. הוא אולי חולה על כל הראש, אבל לא טיפש.
״באותו יום שמצאו אותכם עקבתי אחרייך לבית שלך. רציתי לבקש ממך באופן יפה להפרד מסול, רציתי להגיד לך שבזמן שהוכזתם כנעדרים הרגשתי כמו מת. אתה לא יודע כמה אני אוהב את הבחורה הזאת רוי, ואני אעשה הכל כדי לזכות בה בחזרה.״ רוי חובט בפניו של לוקאס בחוזקה, דם יוצא מפיו אך הוא מצחקק. ״אתה בן זונה לוקאס״ אני לוחשת מספיק חזק כדי שישמע. לוקאס מביט בי ועיניו הפכו פגועות, האם באמת אני משפיעה עליו?
הוא פשוט אובססיבי אליי, ואני נגעלת ממנו.
״אל תדברי אליי ככה בייבי״ היא מתרומם על רגליו אך רוי נותן לו אגרוף חזק שוב ״אל תקרא לה ככה!!״ הוא צורח עליו את חייו. אני מתקרבת אל רוי, ואוחזת בזרועו. לוקאס קם על רגליו שוב. ״אין לך שום הוכחות, אף אחד לא יאמין לך.״ רוי יורק אליו בזלזול. לוקאס שוב צחקק, הוא לא טיפש, הוא פשוט לא טיפש! אני יודעת שיש לו הוכחות לעזאזל.
״צילמתי הכל, אתם פשוט פתחתם בצעקות את כל מה שאתם עוברים בבית. צילמתי הכל כי ידעתי שלבקש ממך יפה להפרד מסול זה לא באמת אופציה. צילמתי הכל כי אני יודע שאתה תיפרד ממנה עכשיו, או שהסרטון ידלף ואני אלך להורים שלך ואגיד להם מי הדליף אותו- סול גיירד. כי אני בטוח שהם יאמינו לי מבלי לחשוב פעמיים.״ נשמתי נעתקה, הלב שלי הספיק לפעום. הוא מתכוון להפליל אותי בזה? רוי מוציא שאגה חזקה מפיו ומתכונן לקפוץ על לוקאס. ״עוד אגרוף אחד רוי, והסרטון מתפרסם. יש לי מישהו שעובד על זה״ אני מתחילה לבכות בשקט ומכסה את שפתיי. ״רוי בבקשה.. אל תעשה את זה״ קולי מצליח להשתלט על רוי. הוא נעמד במקום ומביט בלוקאס בשנאה הכי גדולה שראיתי בחיי.
לוקאס מצחקק ומתחיל לצעוד אל עבר הכביש בשריקות שמטריפות לי את השכל.
אני פורצת בבכי ומכסה את פניי עם ידיי. למה זה קורה לנו? למה הסיפור אהבה שלנו לא יכול פשוט להתממש? למה מכאיבים לנו ככה? אנחנו בסך הכל רוצים להיות ביחד לעזאזל!
אני מביטה אל עבר רוי שנשאר דומם במקומו, מבטו פונה להביט בי ואני רואה בעיניו שאני לא הולכת לאהוב את מה שאני עומדת לשמוע.
______________________
__________
היי בנות! מצטערת שלקח לי הרבה זמן להעלות עוד פרק, הייתי עסוקה.
מקווה שנהנתן, אוהבת❤️