הפרק השני למתרון! תהנו!
״למה עשית את זה?״ אני לוחשת כשאני יושבת במקום הקבוע שלנו בחצר, המקום שבוא רוי קיבל התקף חרדה. אנחנו יושבים על הרצפה, רוי כבר לבוש בבגדיו, ואני חייבת לציין שאני מתגעגעת לעירום שלו. ׳על מה לעזאזל את חושבת סול? תתרכזי!׳ קול אומר בראשי, אני מתנערת ומביטה בו. ״אני מבולבל״ הוא לוחש בכנות ולא מביט בי, הוא משחק עם ענף עץ קטן בידו. אני שותקת ומחכה שימשיך. למה הוא מבולבל?
״כשדחית אותי בחוף ידעתי שזה המעשה הנכון, אבל לא יכלתי לסבול את המרחק שלך ממני. כשחזרתי הביתה אחותי לילי הלחיצה אותי, גרמה לי להבין שיש לי רגשות אלייך.״ הוא נושם עמוק, ואני עוצרת את נשמתי, אני יודעת שאני לא אמורה להיות מופתעת כי הוא אמר לי שהוא אוהב אותי אבל הוא מרגיש אליי דברים..?
״פחדתי, נבהלתי, רציתי לדבר איתך אבל לא מצאתי את ההזדמנות, בכל יום אחרי מה שקרה בים הגעתי אל מחוץ לבית שלך.. היית עם ג׳וי. ניסיתי לתפוס אותך לבד אבל היית איתו כל הזמן! השתגעתי. כשסיפרת לי על הסרטון שיש למורגן בקושי הקשבתי לך, חשבתי עלייך ועל ג׳וי, לא הבנתי מה אני אמור לעשות עם הרגשות שלי, הבנתי משניה לשניה שאני פשוט מאוהב בך. כשהתאפסתי על עצמי הבנתי שזה מאוחר מדי.. אבל בכל זאת רצתי לבית של מורגן, היא הייתה במחשב שלה והטלפון שלך שכב על המיטה שלה-מרוסק. לא הספקתי לעצור אותה, הסרטון פורסם. ניסיתי למחוק אותו, ניסיתי לשכנע אותה למחוק אותו לפני שיותר מדי אנשים יראו אבל זה התפשט כמו אש בשדה קוצים, אחרי חמש דקות כולם ידעו. אני כל כך מצטער סול.. אני נשבע״ הוא מביט בי, עיניו שוב בורקות, כאילו בכל רגע הוא יפרוץ בבכי. אני מזמן בוכה, אבל זה לא מפתיע אני תמיד בוכה מהגבר הזה. הוא אוהב אותי? אני נאנחת. מה שעשה לא בסדר! ולמרות שהתחננתי בפניו הוא לא עזר לי. אני מנענעת את ראשי. ״רוי אני הייתי צריכה לסבול אותך ואת מורגן חודש שלם, כמו טיפשה נפלתי לרגליים שלך בכל פעם שנישקת אותי-בזמן שהיית איתה. אבל דאגתי לך בכל זאת, חשבתי רק לטובתך כל הזמן. אבל אתה? ברגע שאתה רואה אותי ואת ג׳וי, אתה מתחרפן!״ אני לא צועקת, אבל כעס נשמע בקולי, ״את צודקת״ הוא לוחש וזורק את הענף הקטן מידו, הוא מסתובב אלי ומלטף את פניי. ״את צודקת ואני מצטער, תגידי לי מה לעשות בשביל שתסלחי לי, אעשה הכל״ הוא מתחנן, עיניו השחורות נעוצות בשלי, אני יודעת שמה שעשה זה מעל ומעבר, הוא היה עירום מול כולם בשבילי, נפרד ממורגן מול כולם, וזאת הנקמה הכי טובה שיכולתי לבקש.
״מה שעשית בשבילי זה מספיק, אני סולחת לך״ אני לוחשת ומורידה את ידיו ממני. הוא מחייך בהקלה. אני קמה על רגליי אבל הוא אוחז בקרסול שלי ומונע ממני לזוז. ״את הולכת?״ אני מכווצת את מצחי בבלבול. הוא מזהה את הבלבול בפניי ואומר בשקט, ״חשבתי ש-״ ״מה חשבת רוי? שנהיה ביחד עכשיו כשנפרדת ממורגן? ההורים שלך עדיין מהווים בעיה, ואני לא יודעת אם אוכל לסמוך עלייך״ אני רואה את זה, עיניו השחורות מתנפצות לרסיסים, פגעתי בו. אך מה אוכל לעשות? ההורים שלו עדיין שונאים אותי, והוא פגע בי יותר מדי פעמים.
״בבקשה אל תלכי..״ הוא מתחנן שוב ״ההורים שלי יכולים לקפוץ לי, ואני אעשה הכל שתסמכי עליי שוב סול בבקשה..״ ליבי עוצר מלראות אותו ככה. אני רוצה לבכות אבל כבר נגבתי את הדמעות ונמאס לי מהם. אני מתחננת אליו במבטי לעזוב אותי, הוא כנראה מבין כי הוא עושה את זה. הוא מרים את רגליו אל החזה שלו ומניח את ראשו עליהם.
הוא לבד.. אין לו למי לפנות, אפילו את מורגן לקחתי ממנו. זה שובר אותי לראות ככה ואני כבר מרגישה את גל הדמעות החדש, אבל לא נותנת להם לצאת.
״אני תמיד פה בשבילך רוי, אולי לא נהיה ביחד אבל אנחנו יכולים להיות ידידים״ קולי רועד מהאיפוק שלי, הוא מרים את מבטו אליי ואני רואה סוג של תקווה ניצתת בעיניו. הוא מחייך חיוך קטן מלא בהקלה וקם על רגליו, הוא נעמד מולי ומחבק אותי אליו, עוטף אותי עם זרועותיו החסונות. אני מרימה את ידיי אל גבו ומחבקת אותו בחזרה, אני נושמת את הריח שלו לתוכי, אין מילים שיכולות לתאר כמה התגעגעתי למגע שלו. ״נרשמתי לתחרות הגלישה בעוד חודש, אני הולך להתאמן היום, תבואי להיות איתי?״ תחרות גלישה? אין ספק שהוא ינצח, רוי הוא הגולש הכי טוב שראיתי בחיי, וראיתי הרבה כאלה. ביליתי בים מהילדות וראיתי גולשים רבים, אין ספק שרוי מנצח את כולם. ״כן אבוא״ מה יש לי להפסיד? גם ככה אין לי משהו יותר טוב לעשות.
*****
אני בדרכי אל הים וליבי בוער מהתרגשות, מזמן אני ורוי לא היינו ביחסים טובים.
כשחזרתי לכיתה סיפרתי לאן ומייק על מה שקרה, הם שמחו שסלחתי לו והסבירו לי אחרי המעשה שעשה אי אפשר שלא לסלוח לו. כמובן שהודתי להם על מה שהם עשו, מייק אמר שזאת הייתה דרך מעולה לפרסם את מערכת היחסים שלו ושל אן. עכשיו כולם יודעים שהם ביחד, מורגן כנראה מתפוצצת בתוך עצמה. אני מחייכת בניצחון.
אני מזהה במבטי את רוי כשאני מגיעה את החוף, הוא אוחז בידה של ילדה. ליבי עוצר מלפעום, זאת אחותו, הילדה שניסיתי להציל בעליית הגג. אני כל כך שמחה שהיא בסדר. אני מתקדמת אליהם כשליבי פועם במהירות, ואם היא לא תאהב אותי? אם היא כועסת עליי על כך שלא הצלחתי להוציא אותה משם? הספקות האלה נעלמות כשהיא מחייכת אליי חיוך רחב ורצה לעברי, אני מחייכת בהלם כשהיא מתנגשת בבטני ומחבקת אותי בחוזקה. אני מלטפת את שיערה והיא מרימה אליי את מבטה, היא נראת שמחה ורגועה, איך הם מסתירים את מה שהולך אצלם בבית כל כך טוב? אף אחד לא יחשוב שהיא אומללה. ״תודה שניסית להציל אותי באותו יום״ היא מודה לי. למה? כל בן אדם שפוי היה עושה את זה. טוב היא גדלה במשפחה לא שפויה בכלל. אני מרימה את מבטי אל רוי ורואה את עיניו נוצצות.. אני מחזירה את עיניי אליה ומתכופפת כדי שאהיה בגובה העיניים שלה. ״איך את מרגישה?״ אני שואלת ויכולים לשמוע את הדאגה בקולי, היא מחייכת ״אני בסדר, אני צופה בסרט בת הים בקטנה וזה עוזר לי תמיד״ היא אומרת בכנות, אני מרימה גבות בהפתעה, מה יש להם עם הנסיכה הזאת?, ״היא דומה לך מאוד!״ היא צועקת ומחייכת חיוך רחב, אני מחייכת חיוך חושף שיניים ומצחקקת ״גם אח שלך אמר לי את זה״ קלילות נשמעת בקולי, הרבה זמן לא הרגשתי כך, קלילה, שמחה. רוי מתקרב אלינו יותר ונושק לראשי, זה גורם לפרפרים לעוף בבטני, אני רוצה לנשק אותו כאן ועכשיו! ׳תתאפסי סול! אתם ידידים עכשיו׳ קול אומר בראשי ואני נאלצת להקשיב לו.
״תוכלי לשמור עליה בזמן שאני גולש?״ הוא מבקש ״בטח״ אני מחייכת והוא מחייך אליי חיוך שחושף את הגומות שלו. אני נמסה כאן!
הוא ממהר אל הים כשהוא לובש חליפת גלישה והגלשן שלו בידו. ״קוראים לי ליסה דרך אגב, אבל את יכולה לקרוא לי לילי״ קולה המתוק של לילי נשמע מתחתיי כשהיא מתיישבת על החול, אני מתיישבת לידה. ״ואני סול״ אני מחייכת אליה ״אני יכולה לקרוא לך אריאל?״ איך אפשר לסרב לעיניים השחורות והמתוקות האלה?״תקראי לי איך שאת רוצה״ היא מחייכת.
״רוי אוהב אותך״ ליבי עוצר מלפעום כמו שעושה בכל פעם כששומע על רגשותיו של רוי אליי. אני מביטה בה בהלם. אנחנו יושבת וצופות ברוי מהופנטות כבר דקות ארוכות, לא הוצאנו מילה, רק הבטנו בו. הוא ללא ספק הולך לנצח בתחרות הזאת.
״מ-מה?״ אני מגמגמת לעזאזל! ״הוא אוהב אותך..״ היא אומרת שוב ועיניה שזהות לשל רוי חודרות אל נשמתי. ״אנחנו ידידים עכשיו..״ מבטה הופך כועס, היא חמודה כל כך! ״למה? הוא אוהב אותך וגם את אותו!״ אני פוערת את עיניי, מאיפה היא הביאה את זה ״אני לא אוהבת אותו..״ היא מצחקקת ״אתם שני טיפשים! אני ילדה בת עשר, איך אני רואה את זה ואתם לא?!״ עכשיו גם פי נפער ״אתם מאוהבים אחד בשני, מספיק להביט בכם מהצד בשביל להבין את זה״ היא מוסיפה ומעבירה את מבטה אל הים. הילדה הזאת היא אישה בגוף של ילדה בת עשר, היא לא מדברת שטויות. מה היא יודעת על אהבה? איך היא יודעת להבין שאנחנו מאוהבים? אני יודעת שאני מאוהבת בו.. אני יודעת זאת מזמן. אך לא אודה בזה, אני והוא ידידים עכשיו, כדאי שנשאיר את הקטע הרומנטי בצד כי עד היום הוא הביא רק צרות. אנחנו רק ידידים.
אנחנו רק ידידים, נכון?
_________________
____________
מקווה שנהנתן! העלתי היום שלושה פרקים ולצערי לא אוכל להעלות עוד אחד. תודה לבנות שרוצות שאמשיך.
אוהבת❤️