אני עדיין בכיתה הריקה. אין לי מושג מה קורה בחוץ, אני לא יודעת אם אן ומורגן הפסיקו לריב, אני גם לא יודעת מה השעה ואם כולם הלכו הביתה. אני לא רוצה להדליק את הטלפון, אני מפחדת שמורגן פרסמה את הסרטון. כולם יראו את הגוף שלי..
מורגן צודקת, כמה מטומטמת הייתי בשביל לעשות את זה על חוף הים כשכולם נמצאים כמה מטרים ליד? זה בגללו. כשאני איתו אני לא חושבת, המוח עוצר מלעבוד, ההגיון לא מדבר יותר, רק הלב. איתו רק הלב שלי מגיב. ובכל זאת, הוא עזב אותי בכיתה ריקה לבדי, כשאני בוכה את חיי על הרצפה. לא אכפת לו שכולם יראו את גופי, לא אכפת לו מה יחשבו עליי. ׳תעמדי מאחורי הדברים שעשית׳ הוא אמר, הוא צודק אבל לא כל בית הספר, ההנהלה, וההורים שלי צריכים לראות את מה שעשינו. אני נאנחת, הפסקתי לבכות, זה לא יעזור לי. הכיתה מחשיכה, ואני מבינה שהשמש שוקעת. כמה זמן אני כבר פה? אן בטח דואגת לי בטירוף ומחפשת אותי בלי הפסקה. אני רוצה להדליק את הטלפון ולהגיד לה שהכל בסדר אך אני מפחדת ממה שאני אראה שם.
אני נושמת נשימה עמוקה, לא אוכל לברוח מזה לנצח.
אני מדליקה את הטלפון ו-
סבסטיאן- ׳בואי לחוף הים, אני מת לסיים את מה שרוי התחיל׳
מייקל- ׳לא ידעתי שזה מה שאת מסתירה מתחת לבגדים׳
דניאל- ׳החזה שלך פאקינג ענק! מת לראות מה יש מתחת לחזיה הזאת׳
אני עוצמת את עיניי, יש לי עוד 14 הודעות באותו סגנון. מבנים שאני אפילו לא מכירה. אני מרגישה את עיניי שורפות מדמעות, למה היא עושה לי את זה?
אני מדלגת על כל שם של גבר שאני לא מכירה
אן- ׳איפה את לכל הרוחות?!׳
אן- ׳בבקשה תעני לי! הצלחתי לשבור למורגן את הטלפון אבל היו לה עוד עותקים.. אני מצטערת.׳
אן- ׳בסך הכל התמזמזתם זה לא עניין גדול! כולם עושים את זה!׳
אן- ׳סול אני דואגת, ההורים שלך דואגים, כבר ערב ואת עדיין לא בבית לעזאזל!׳
אמא- ׳סול יקירה הכל בסדר, את נערה וזה לגטימי מה שעשית, תחזרי הביתה.׳
ההודעה של אמי מעודדת אותי מעט, לפחות היא לא כועסת עליי.. אך איך אוכל להתמודד עם בית הספר הזה? עם כל הילדים? אני יודעת שכל גבר ינסה להכנס לי לתחתונים מהיום.. אני נאנחת ושולחת לאן ולאמא את אותה הודעה
׳אני בסדר, אחזור בקרוב׳
אני צריכה זמן לעצמי. אני קמה מהרצפה הקשה שהספיקה להתחמם תחתיי ויוצאת מהכיתה, יודעת שאין אף תלמיד בבית הספר. אני צועדת במסדרון החשוך, למה הכל נראה מפחיד יותר בערב?
״סול״ אני נבהלת, שומעת קול שגורם לגופי להצטמרר, אני יודעת מי זה אך הוא האדם האחרון שאני רוצה לראות עכשיו. אני ממשיכה ללכת, לא אדבר איתו אחרי מה שעשה. ״סול חכי רגע״ הוא רץ אחריי, אני מאיצה ומתחילה לרוץ גם כן. אני לא יכולה להביט בעיניו השחורות עכשיו, אני שונאת אותו! הוא היה יכול למנוע את כל זה! אני יוצאת אל החצר, הכל חשוך מלבד כמה אורות שמקשטים את הדשא. ״סול חכי!״ הוא צועק, אני רצה הכי מהר שאני יכולה, אני מרגישה את ראותיי צורחות בכאב, הרגליים שלי לא יצליחו לסחוב אותי עוד הרבה זמן. הוא מצליח להשיג אותי ואוחז חזק בידי, הוא מסובב אותי אליו, כפי שנהג לעשות כשרק הכרנו. ״תעזוב אותי!״ אני צועקת מנסה להשתחרר מאחיזת הברזל שלו על ידי. ״לא. תתני לי לדבר, בבקשה״ הוא אומר בשקט ועיניו נראות מתחרטות כל כך, אך זה לא מזיז לליבי שכבר נפגע. ״אני לא יכולה לשמוע אותך רוי! אני עשיתי הכל בשבילך! ביקשתי ממך לעשות בשבילי טובה אחת קטנה אבל שמת עליי אלף זין! העדפת שכולם יראו את הגוף שלי! זה שלי! זאת החלטה שלי למי להראות אותו, אבל לך לא היה אכפת! היית כל כך קר אליי, ועכשיו אתה רוצה שאדבר איתך?! הטלפון שלי מפוצץ בהודעות סקס! בגללך! אתה עלוב! פתטי! ואני שונאת אותך!!!״ גרוני כואב מהצרחות, כל גופי רועד מעצבים, הלב שלי שבור, והעיניים שלי לא מפסיקות לדמוע. אני מצליחה לזהות מבעד לדמעות את מבטו ההרוס, הוא שבור, מתחרט, מודאג. ידיו מכווצים לאגרופים חזקים, הוא מזמן לא אוחז בי, ואני מצליחה לזהות שגם הוא רועד מעט. ״אני כל כך מצטער״ קולו רועד, הוא בוכה? ״אני מצטער בת הים הקטנה״ הוא ללא ספק בוכה. ״אל תקרא לי ככה״ אני אומרת בשיניים חורקות. ״אתה יכול לדחוף את ההתנצלות שלך לתחת, זה לא יעזור לי כשגבר שאני לא מכירה ינסה להוריד לי את הבגדים במסדרון בגלל הסרטון הזה״ אני קרה אליו, אולי יותר קרה ממה שהוא היה בכיתה. ״אם מישהו יעז לגעת בך-״ ״בטח שיעזו רוי! מה חשבת שיקרה?!״ אני שוב צועקת. פניי רותחות, אני בטוחה שאני אדומה כמו פלפל חריף. הוא מרים את ידיו אל פניו, משפשף אותם בחוזקה שאני בטוחה שהוא ישרוט את עצמו, ידיו עולות לשיערו, הוא מושך כל כך חזק שכשהוא משחרר אני מזהה ששערות בודדות נשארות בידיו. ״אני..״ אין לו מילים, הוא לא מצליח להמשיך, כי הוא יודע שאין מילים שהוא יכול להגיד עכשיו שיגרמו לי לסלוח לו. ״אני כעסתי, כשראיתי אותך עם ג׳וי-״ ״אז זה היה מקנאה?!״ אני בהלם. הוא עשה את זה כי קינא בג׳וי? ״אני לא ידעתי שבסרטון יראו אותך חצי ערומה! את חושבת שאני אוהב את זה?! אני משתגע מעצם המחשבה שמאות תלמידים ראו אותך ככה! רק אני אמור לראות אותך ככה!״ הוא צועק ״אני אמרתי לך בפירוש שלמורגן יש סרטון שלנו מהחוף! מה חשבת שתראה שם?! אתה יודע טוב מאוד עשינו!״ אני צועקת ״ועכשיו כל בית הספר ראה אותי חצי ערומה!״ אני פורצת בבכי. זה לא מגיע לי, מעולם לא פגעתי באף אחד. הגוף שלי הוא שלי, אף אחד לא היה צריך לראות אותו ללא הסכמתי. אני מרגישה את רוי מנסה לגעת בי אך אני מתרחקת ממנו כמו מאש.
״אני כל כך מצטער״ הוא לוחש אחרי שהדמעות שלי עוצרות. ״כבר אמרת את זה״ קולי קר כקרח. ״מעולם לא רציתי לפגוע בך״ קולו כמעט בלתי נשמע. אני צוחקת צחוק מר, שקרן מצטיין. ״אתה בן זונה״ אני אומרת בזלזול, ״אני יודע״ הוא לא מביט בי. אני מסתובבת ממנו וממשיכה בדרכי אך מה שהוא אומר גורם לי לעצור במקום. ״אני אוהב אותך״ ליבי עוצר מלפעום. מה? מה הוא אמר? אני מסתובבת באיטיות, גופו רפוי מיאוש, עיניו דומעות ומרטיבות את לחיו היפות. ״מה?״ אני לוחשת
״אני אוהב אותך״ הוא אומר שוב בבטחון מלא. אני עוצמת את עיני בחוזקה, מנסה לגרום לגופי להפסיק לרעוד כך, ליבי פועם בעוצמה. אני מרגישה שאני עומדת להתרסק. הוא לא יכול לעשות לי את זה! עד לאן הוא מתכנן להגיע? כמה פעמים הוא רוצה לפגוע בי?!
״אתה שקרן. ואני פאקינג שונאת אותך״ הוא מועד לאחור, כאילו נתתי לו אגרוף חזק בבטן. מבטו הופך שבור, אך זה באמת לא מעניין אותי. אני מסתובבת שוב ויודעת שלא יגיד כלום, וגם אם יגיד אני לא אסתובב בחזרה.
*******
״סול!״ אני שומעת צעקה רגע לפני שאני נכנסת לחצר ביתי. לוקאס מתקרב אליי בצעדים מאיימים. ״זונה! עם החבר הכי טוב שלי?!״ הוא צורח עליי כשפניו כמעט צמודות לשלי באיום, אני פועלת על אוטומט וידי סוטרת לפניו בחוזקה. בן זונה כמו החבר שלו! מי הוא חושב שהוא?! ״תעוף מפה!!״ אני צורחת, הדמעות לא זולגות על לחיי הפעם, אני לא אתן לו לראות אותי שבורה. ״איך יכולת? ועוד עם רוי!״ הוא צועק ומתעלם ממה שהרגע אמרתי. ״לוקאס כדאי לך לעוף מפה, ואם יש לך שאלות תפנה אל החבר הכי טוב שלך!״ אן צועקת מאחוריי, הוא מביט בה, מביט בי. שנאה נשקפת מעיניו, הוא מסתובב והולך.
אני פורצת בבכי. אן מגיעה אליי במהירות ועוטפת אותי חזק אליה. ״מה אני אעשה אן?״ הקול שלי רועד כל כך שאני בעצמי לא מבינה מה אני אומרת. ״אנחנו נעבור את זה, היום התחיל סוף השבוע, כשנחזור לבית הספר כבר לא יזכרו את זה.״ היא אומרת בבטחון, אך אני רואה את ההיסוס בעיניה ״אן הטלפון שלי מפוצץ בהודעות סקס.. זה לא יעבור ביומיים וחצי״ היא לא עונה, היא יודעת שאני צודקת. ״אם מישהו יעז להתקרב אלייך, אני אכרות לו את הביצים ואגרום לו לאכול אותם״ היא אומרת בשנאה טהורה. ״אני חושב שכדי שניתן לו לצפות בביצים שלו נשרפות על מחבת ורק אז נאכיל אותו בהן״ קולו של מייק נשמע מאוחריי, הוא עומד עם ידיו בכיסים, שריטות יבשות נמצאות על פניו, אני מנחשת שזה קרה כשניסה להפריד בין אן למורגן. ״רעיון טוב״ אן מאשרת את מילותיו, זה גורם לי לצחקק רק מעצם המחשבה שהם באמת יעשו את זה, אן ללא ספק מסוגלת.
מייק מתקרב אליי ואוחז בסנטרי, גורם לי להביט בו, ״את יפייפיה, וזה בסך הכל הלבשה תחתונה, תחשבי שהיית עם בגד ים אוקיי?״ הוא מנסה לעודד אותי ״אני התמזמזתי עם מישהו על החוף כשאתם ליד..״ אני אומרת בבושה ומשפילה את מבטי, הוא מרים שוב את מבטי אליו ״תלמידים מתמזמזים על הלוקר, בתא בשירותים, בתאי הלבשה, לעזאזל, אני ואן הזדיינו בחדר של השרת!״ אני פוערת את פי, מה?!
״מייק!״ אן צועקת וסוטרת לזרועו
״מה? זה קרה! וזה קורה עם אלפי תלמידים! ממה בדיוק את מובכת? כולם עושים את זה, זה רק מראה כמה נועזת וסקסית את!״
אני מחייכת חיוך קטן כשמילותיו נקלטות במוח שלי. הוא בהחלט מצליח לעודד אותי. אני כורכת את ידיי סביבו ומצמידה את פניי אל חזהו המוצק. הוא צודק, אני תמיד רואה זוגות מתמזמזים ככה, למה זה כל כך משפיע עליי? בגלל כמה הודעות? אני חייבת להתאפס על עצמי!
״אני שמחה לדעת שאת ומייק שכבתם בחדר השרת!״ אני צועקת על אן כמה דקות אחרי שנרגעתי, מייק מצחקק ואני עדיין בזרועותיו. ״היי! אני גיליתי שהתמזמזת עם רוי דרך סרטון!״ נקודה לטובתה.
ליבו של מייק מאיץ תחת אוזני כששומע את קולה של אן. אני מרימה את מבטי אליו, ״מתי תראה מה יש לך בין הידיים ותפסיק לרדוף אחרי מורגן?״ אני לוחשת באוזנו מבלי שאן תשמע, הוא מסיט את מבטו ממני אל אן שמדברת בטלפון עם אמא שלה. הוא מביט בה בהערצה, מהופנט. למה הוא עדיין רודף אחרי מורגן? מצד שני כולם רודפים אחריה.. רוי אמר לי שהוא אוהב אותי והוא עדיין איתה. הוא אמר שהוא אוהב אותי.. הוא התכוון לזה? אני משחררת נשימה שהחזקתי. זה לא מעניין אותי, אם היה אוהב אותי הוא היה נלחם למעני.
הוא חתיכת בן זונה.
_____________
________
היי בנות! חייבת לציין שאני פשוט מתה על מייק.
הנה עוד פרק בפחות מעשרים וארבע שעות!
תהנו, אוהבת❤️