״אוף אני לא מסוגלת יותר! רון משגע אותי! לפעמים הוא מביט בי בעיניים נוצצות ולפעמים הוא פשוט צוחק עם חברים שלו ומתעלם ממני לגמרי! מה אני אמורה לעשות?!״
אני שומעת את אן ממלמלת משהו על רון, הבחור שפגשה לפני שבוע בבית הספר, הוא די חתיך אבל יש לו חברים נוראיים, שעשו דברים נוראיים לבנות תמימות בבית הספר.
אך אני בקושי מבינה מה היא אומרת, כי לפני כמה שעות הייתי בים, צופה מהצד בגבר הכי יפה גולש. נזכרת במילים שאמר לי לפני שנכנס לרכב ונסע מהמקום. לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו לשניה.. אני עוצמת עיניים.
בבקשה סול רק תפסיקי לחשוב עליו!
״סול?״ מלמול של השם שלי מעיר אותי מהמחשבות. אני פוקחת את עיניי ורואה את אן מקישה באצבעותיה מול פניי. כמה זמן היא כבר קוראת בשמי?
״את הקשבת למשהו ממה שאמרת?״ היא אומרת ומתיישבת לידי על המיטה בחדרה.
״כן הקשבתי אבל לא הפנמתי״ צחקקתי מעט. ״סול! אני במשבר אני חייבת את העזרה שלך!״ היא צווחה, נאנחתי.
״אן.. את יודעת מה הדעה שלי לגבי רון, הוא בחור טוב, אבל הוא מושפע מהחברים האדיוטים שלו. אני לא חושבת שהוא טוב בשבילך..״ אני אומרת במעט עצב, כי אני יודעת שמאז שהיא ישבה לידו בשיעור כימיה, היא לא הפסיקה לחשוב עליו.
מבטה הופך לעצוב והיא נאנחת, ״הלוואי שהוא היה אחר..״ היא מלמלה והשפילה את ראשה.
״לא. אם הוא היה אחר לא היית נדלקת עליו ככה, אם כבר הלוואי שהחברים שלו היו אחרים.״ אמרתי וחיבקתי אותה אליי, היא הניחה את הראש שלה על כתפי וחיבקה אותי חזרה.
״הם הולכים ל״דייל״ היום, אני רוצה לראות אותו. לפחות בשביל להגיד לו מה שאני מרגישה..תבואי איתי?״ היא שואלת ועיניה מתחננות בפניי להסכים, איך לעזאזל אני אמורה לסרב? אני שונאת את המועדון הזה, אבל אם לא אסכים היא תלך לשם לבד, ואני לא אתן לזה לקרות.
״אוקיי״ אני אומרת ועוצמת את עיניי בייאוש. אן ממהרת לקפוץ עליי ולצעוק ״יש! אין עלייך!״ ולנשק אותי בכל מקום בפנים שלי.
״קומי ממני מטומטמת!!״ צעקתי וצחקתי בו זמנית.
***
״אני לא מאמינה גם מייק פה״ אמרתי ונאנחתי לעבר אן. היא גלגלה עיניים ומלמלה ״תתעלמי ממנו״ היא שונאת אותו אפילו יותר ממני, היא כן שכבה איתו, היא יודעת כמה הוא זבל והיא מנסה בכל כחותיה להרחיק אותו ממני.
פשוט תתעלמי סול.
״היי!״ אן קוראת אל עבר הבנים שיושבים סביב שולחן מלא בוודקא.
כולם מביטים בה, ובי. כולם בוחנים אותה ואותי. העיניים של רון נדלקו כשראו אותה, אי אפשר לפספס את זה. אבל הוא לא אמר כלום, כי הוא חייב להרשים את החברים המטומטמים שלו ולא להגיד היי לבחורה יפייפיה שהוא רוצה כל כך. למה הוא כזה אדיוט?
משהו באן נכבה וגרם ללב שלי להשבר, הבטתי ברון במבט רצחני ואז הסתובבתי אל אן. ״בואי, נלך לשתות.״
אחזתי בידה ומשכתי אותה אל הבר בעצבים, מקווה שכמה שוטים של וודקא יעזרו.
״סול! לא ידעתי שאת מסוגלת לשתות כל כך הרבה!״ אן צועקת וצוחקת בו זמנית, כרגע אני רואה אותה בערך עשרים פעמים , גם אני לא מאמינה שאני יכולה לשתות כל כך הרבה. אחרי שראיתי את אן שותה וחיוך עולה על פניה, גם אני רציתי את החיוך הזה על הפנים שלי, אז התחלתי לשתות ואיבדתי שליטה כי אני לא ממש יודעת איך לשתות.
״אני לא חושב שכדאי שתמשיכי״
העיניים שלי נפקחות בחוזקה, זה לא יכול להיות! אני מדמיינת את הקול הזה.
אני מסתובבת בזהירות אחורה מנסה לא ליפול, מביטה בגבר רחב כתפיים, בעל עיניים ירוקות כמו דשא באביב, ושפתיים דקות אך יפייפיות.
״לוקאס?״ האלכוהול כנראה משפיע עליי, כי לוקאס עזב לאוסטרליה!
אחרי שהודה בפניי על כך שמורגן שילמה לו כדי להיות איתי באותו הלילה ששכבנו, אני התעלמתי ממנו בכל דרך אפשרית. הוא היה מאוהב בי, הוא לא יכל לסבול את זה שהוא רואה אותי ולא יכול לגעת בי אז הוא פשוט ניצל את זה שההורים שלו עוזבים לאוסטרליה ועזב איתם. לא ראיתי אותו מאז.
״היי בייבי״ הוא אמר וחייך את החיוך היפייפה שלו. שלא יקרא לי ככה!
התחלתי לצחוק, ממש ממש חזק. מאמינה בזה שהאלכוהול משפיע עליי וכל זה לא אמיתי. אך משהו גורם לי להתעשת.
״לוקאס!״ שמעתי קול מוכר קורא לו, אז זה לא האלכוהול?
רוי הניח את ידו על כתפו של לוקאס וחייך חיוך רחב.
״הגעת!״ הוא צעק וחיבק אותו בחוזקה. מה לעזאזל? מה קורה כאן?! איך לוקאס ורוי מכירים?
אחרי החיבוק המוחץ רוי הבחין בי ומשהו במבטו נדלק, הוא בחן את כל גופי ומעט כעס הופיע על פניו.
״מה את עושה פה בת הים הקטנה? ועוד מתנדנדת ככה, כמה שתית?״ הוא אומר ושולח אליי את ידו, אני מתחמקת ונופלת על הרצפה, הישבן שלי! לעזאזל!
לוקאס ורוי שולחים אליי ידיים ומנסים לעזור לי לקום. אני מתחמקת גם מהם וקמה לבדי, מתחילה להתקדם אל עבר היציאה ולא מביטה אחורה.
אני מגיעה ליציאה ויד אוחזת בידי, גורמת לצמרמורת נעימה לעבור בגופי, אני יודעת מי זה.
״רוי, תעזוב אותי״ אני מסתובבת ומביטה בעיניו המודאגות.
״מה עובר עלייך?! את לא יכולה פשוט ללכת-״
״כן אני כן! עכשיו תעזוב אותי אני רוצה ללכת הביתה!״
״אם תלכי ככה הביתה את לא תגיעי לשם! או שתתעלפי ברחוב מכמות האלכוהול שיש לך בדם, או שמישהו יתפוס אותך ויעשה לך דברים שאני לא רוצה לדמיין אותם על המדרכה!״
״אל תגיד את זה!!״ העיניים שלו היו שחורות מתמיד , הוא היה עצבני או מפוחד. מה שאמר גרם לבחילה להתבצר בבטני.
הוא ממשיך לדבר ולצעוק אך הבחילה רק מתגברת, אני מסתובבת בחדות אל הדשא שמחוץ ל״דייל״ ומוציאה את הכל החוצה. מול רוי! בא לי לקבור את עצמי בדשא הזה. איזה בושות.
אך במקום להגעל הוא אחז בי ובשערי ונשק לראשי, מה לעזאזל?
אחרי שסיימתי נפלתי על ברכיי ונשענתי על החזה שלו. ״זה בסדר..״ הוא ניסה להרגיע אותי וליטף את שיערי. בצורה לא מפתיעה מצאתי את עצמי נרגעת בזרועותיו.
עד ששמעתי שוב את הקול שלו..
״רוי! לאן נעלמת?״ אני עוצמת את עיניי בחוזקה. שילך!!
״אני פה לוקאס, אני כבר בא.״ הוא אומר ומצמיד אותי אליו יותר.
אני שומעת את צעדיו מתקדמים אליי, אני עוצמת את עיניי חזק יותר.
״סול?״
שמעתי אותו קורא לי, עברו כמה שניות, כנראה הוא מנסה לפענח את מה שרואה.
״מה את עושה בידיים של רוי?״
״אתה מכיר אותה?״ הקול של רוי מתנגן, ואני מרגישה את גופו נדרך, הוא מצמיד אותי אליו יותר. מה הוא עושה?
אני מרימה את מבטי ומביטה בלסת המעוצבת של רוי, היא נעולה בחוזקה. הוא נראה כועס. מה יש לו?
״תעזוב אותה!״ לוקאס קורא בכעס. אוי לא.
״למה שאני יעזוב אותה?״ רוי מחזיר לו.
״זאת סול! החברה לשעבר שלי, שבגללה עזבתי לאוסטרליה! אתה לא יכול לחבק אותה ככה!״ לוקאס צועק.
משהו במבטו של רוי השתנה , הוא הוריד את מבטו אליי בשאלה, מבולבל לגמרי ממה ששמע. מה אני אמורה להגיד לו? חבר שלך התחיל איתי, גרם לי להתאהב בו, שכב איתי, רק בגלל שמורגן שהיא דרך אגב חברה שלך שילמה לו. יש לי תחושה שהוא לא יאהב את זה. אז פשוט שתקתי.
יצאתי מאחיזתו של רוי ונעמדתי, הוא נעמד אחריי. ״בייבי״ לוקאס קרא לעברי כשהתחלתי ללכת. הסתובבתי במהירות והנפתי את האצבע שלי לכיוונו, ״שלא תעז. לקרוא לי ככה.״ אמרתי והדגשתי כל מילה. הסתובבתי, והתחלתי ללכת שוב.
״את לא יכולה ללכת לבד הביתה!״ שמעתי את רוי צועק מאחוריי בעצבים. אני רואה את מייק ובחורה בעלת רגליים ארוכות יוצאים יחדיו מה״דייל״. חייכתי חיוך שטני והתקדמתי אליו, ״מייק״ קראתי אליו בקול חושני.
הוא הביט בי וחייך, כל כך קל. ״אני צריכה לחזור הביתה.. תוכל להחזיר אותי?״ אמרתי בקול תינוקי ומתחנן, אני אשנא את עצמי על זה בבוקר.
חיוכו התרחב. ״בטח.״ הוא אחז בידי, הצטער בפני הבחורה בעלת הרגליים הארוכות שדאגה לשלוח לי מבטי שטן. והוביל אותי אל הרכב שלו. ראיתי את לוקאס ורוי מביטים בי במבט כועס, רוי היה מעט מאוכזב, וזה שבר את ליבי. אבל בסופו של יום, הוא יכול לקפוץ לי. במיוחד עכשיו שהוא חבר של הגועל הזה.
נאנחתי, השענתי את ראשי על החלון של הרכב של מייק, והבטתי בעיר הקטנה שלנו חולפת על פניי.