My Little Mermaid

Chapter 36

***

מספר שעות עברו וכבר ערב, אני עדיין במיטתי בחדר האורחים. פניי נפוחות מבכי ועיניי שורפות. בכיתי את כל דמעותיי החוצה ונותרתי יבשה. למה הוא מתנהג אליי ככה? אני באמת מנסה לעשות בשבילו הכל, להבין אותו, לא לכעוס עליו. מה עובר עליו לעזאזל?
דפיקה בדלת מוציאה אותי ממחשבותיי האין סופיות. ראש עם שיער כמעט לבן מציץ אל תוך החדר, אני מחייכת חיוך עצוב. ״את יכולה להכנס אן״ היא סוגרת את הדלת אחריה ורצה אליי, היא נשכבת לידי ומניחה את הרגל הארוכה שלה על בטני. היא נשענת על הכריות ומלטפת את שיערי בעידוד. ״בכית״ היא מציינת עובדה, ואני מהנהנת. ״להרוג אותו?״ היא שואלת ברצינות ואני מחייכת, היא מסוגלת לעשות את זה. אני מנידה את ראשי בשלילה ומרגישה גל חדש של דמעות מגיע, די!!! אני לא מסוגלת לבכות יותר! זה מוציא אותי מדעתי! ״היי.. את יכולה לבכות״ היא מנסה לעודד אך נכשלת. ״נמאס לי לבכות אן״ אני מכסה את עיניי ומרגישה את הרטיבות בהן. שפתי התחתונה מתחילה לרעוד בגלל שאני מנסה לעצור את הדמעות. ״המצב הזה כל כך נמאס עליי. תמיד אחרי שאנחנו ביחד כמה ימים והכל טוב- קורה משהו. כל הזמן אן! אני רק רוצה להיות איתו בלי דאגות על הראש!״ היא מלטפת את ראשי, ״אני יודעת.. אני מצטערת״ קולה רועד, גם היא תבכה? אני מסתובבת אליה ומחבקת אותה אליי. ״הלוואי שהיה לי ערב רגוע, של נערה מתבגרת״ אן מצחקקת ומתרוממת. ״ג׳וי עושה היום ישיבה קטנה בבית שלו, מייק רוצה ללכת כדי להתאוורר מהמצב, רוצה לבוא?״ היא שואלת ואני מוצאת את עצמי חושבת על זה. אסור לי ללכת, אסור לי לעזוב את רוי ולילי.
מצד שני רוי לא רוצה אותי יותר, וביליתי בחדרי שעות מבלי שהיו צריכים אותי. אם אלך, זה יהיה כזה נורא? האם אהפוך לחרא של חברה? ״את צריכה את זה סול, אף אחד לא יחשוב רע עלייך, כולם יודעים כמה את עושה בשבילם״ היא קוראת את מחשבותיי וגורמת לי להגיע להחלטה. אלך לישיבה הזאת, אני אנסה להסיר מעט את הדאגות מליבי. ״אוקיי, באיזה שעה?״

***

אני מניחה את ידי על ירכה של אן שמצחקקת מהבדיחה של ג׳וי. האמת שנחמד לי כאן. האווירה בסדר גמור, למרות שלאון, חבר של ג׳וי, לא מפסיק לבחון אותי. אני לבושה רק בגינס שחור וחולצה לבנה שמכסה את גופי, אני לא חשופה בכלל. אז על מה לעזאזל הוא מסתכל?
אני מביטה בטלפון שלי, רואה שאף אחד לא שלח לי הודעות ומתאכזבת מעט. אמרתי ללילי לשלוח לי הודעה אם משהו קורה ואם רוי הופך לנחמד או נגיש יותר. האם הפסיק להיות לו אכפת ממני? האם הוא לא ירצה אותי יותר? אנחנו נפרדנו? המחשבה הזאת גורמת לי לרצות להקיא. אני מנערת את ראשי. לא! אסור לי לחשוב על זה! עזבתי אותם בבית כדי שאנקה את ראשי ממחשבות שליליות ומדאגות.
״קחי סול״ מייק מגיש לי משקה אלכוהולי חום כלשהו. אני שותה וזה פשוט נורא. המשקה שורף את גרוני עד שאני מרגישה צורך עז להשתעל ולהוציא אותו ממני. השריפה בגרוני גורמת למוחי לשתוק אז אני ממשיכה לשתות את המשקה המזעזע הזה עד שהכוס נגמרת. ״היי היי היי! את משוגעת?! את הולכת לאבד את הראש! אל תשתי כל כך מהר!״ מייק צועק עליי ואני מראה לו את הכוס הריקה שבידי, ״מאוחר מדי. אפשר עוד?״ אני אומרת בקושי רב. שורף לי מאוד הגרון. מי שותה את החרא הזה לכיף? הוא משוגע?
״לא! הכמות ששתית כבר תשכר אותך״ הוא אומר ומלטף את זרועה של אן. אני כל כך מקנאה בהם, הם כבר כמה חודשים ביחד ושום מכשול לא עומד בפניהם, חוץ מעצמם. הם רבים הרבה אך משלימים מהר. הלוואי שלי ולרוי היו ריבים רגילים. שלא קשורים להורים משוגעים, או חברים משוגעים, או בלונדינית יפה שמשוגעת על כך הראש. הלוואי שזה היה רק אנחנו. אני נאנחת בכבדות ומרגישה צורך באוויר.
״אני יוצאת לנשום אוויר״ אני לוחשת לאן וקמה ממקומי.