My Little Mermaid

Chapter 29

״אמא, אני חושבת שמייסון שבע.״ אני אומרת תוך כדי צחוק. הגענו הביתה לפני כשעה ואמי לא הפסיקה להאכיל אותנו. מייסון כמובן התענג על האוכל אך נראה שהוא לא מסוגל להכיל עוד. מייסון צוחק.
לאחר כמה שכנועים ממני ומצד אבא שלי, אמא שלי הפסיקה להאכיל אותנו ונתנה ולנו לפרוש לחדרים.
״זה חדר האורחים, תרגיש בבית.״ מייסון מחייך חיוך כובש ״תודה סול, באמת. ואני כבר מרגיש בבית״ המבט הבריטי שלו גורם למשפט להשמע סקסי בטירוף. אני מחייכת ונושקת ללחיו.
אני נכנסת לחדרי ועצבות השתלטה עליי. לפני שעזבתי ישנתי במיטה הזאת עם רוי במשך כמה ימים. הכל כל כך ריק בלעדיו. אני נשכבת במיטתי ומביטה אל התקרה, חושבת על מה הוא עושה עכשיו. אם הוא לחוץ מהתחרות מחר. האם הוא חושב עליי? האם יודע שאני בבית?
קול חזק של דפיקות על חלוני מוציא אותי מהמחשבות וגורם לי לקפוץ בבהלה. מה לעזאזל? אני לוקחת את מנורת הלילה שלי ומתכוונת להשתמש בה בתור נשק. אני מתקדמת אל החלון ומסיטה את הוילון, עיניים שחורות ננעצות בעיניי. פניו היפות של רוי מתגלות מולי ואני מרגישה את איבריי הפנימיים מתהפכים בבטני. אני ממהרת לשחרר את מנורת הלילה ולפתוח את החלון. רוי אוחז בו בחוזקה ונראה שעומר להחליק. אני אוחזת בחולצתו ומושכת אותו חזק אליי. הוא מצליח להכנס אל החדר ונעמד, מסדר את חולצתו ומביט בי. שנינו מתנשפים בטירוף. הנה הוא, הגבר שלא יצא לי מהמחשבות לרגע בכל הימים האחרונים, עומד מולי מתנשף והרוס. ״את.. הבאת אותו לביתך״ קולו נשמע שבור. פניו אפילו עוד יותר. לרגע התקשתי להבין על מה הוא מדבר. ואז הבנתי שמדובר במייסון. אני עוצמת את עיניי. ״אתם.. יש בינכם משהו?״ הוא מגמגם ופאק לא יכולתי לשאת את זה יותר. ״לא, אנחנו לא ביחד.. הוא..״ רוי מביט בי ונראה שהקלה שוטפת את עיניו וזה נותן לי חשק להמשיך. ״הוא.. נמשך לגברים״ עיניו של רוי נפערות בהלם. ״הוא לא נראה הומו, את בטוחה?״ אני מצחקקת ״כולם אומרים לו את זה. כן אני בטוחה.. הוא אפילו מאוהב במישהו״ רוי מחייך ופולט נשיפה שהחזיק. הוא מעביר את ידו הרועדת בשיערו בהקלה. ״אני לא מסוגלת להמשיך הלאה כל כך מהר רוי.. אפילו אל תחשוב על כך שאהיה עם מישהו אחר בזמן הקרוב. אין לך מה לדאוג״ אני מנסה לעודד אך זה לא נראה שהצלחתי. הוא מתיישב על מיטתי ומניח את ראשו על כפות ידיו, כך שאני לא רואה את פניו. ״אבל יום אחד, את כן תמשיכי הלאה..״ עצב מילא אותי. אני לא חושבת שאי פעם אצליח להתגבר עליו. אני יודעת שאני צעירה, שאני רק תלמידת תיכון, אבל מה שאני ורוי עברנו.. אף אחד לא עבר. אני מתיישבת לידו על מיטתי ומניחה את ראשי על כתפו ושותקת, אין לי מה להגיד. ״איך היה בלונדון?״ הוא שואל אחרי כמה דקות של שקט. אני נאנחת. ״היה בסדר, משחרר קצת. הייתי צריכה שקט מכל הדרמה.״ הוא מחייך חיוך מבין ועצוב. ״אני שמח״ אני נאנחת מעוצמת מבטו ומתנערת מהתחושה הרעה שעטפה אותי. ״אתה לחוץ ממחר? עשית הרבה מאוד אימונים לקראת תחרות הגלישה הזאת״ רוי מחייך ומעביר את ידו בשיערו השחור. ״האמת שכן. אני יודע שאני טוב, אבל הלחץ בלתי נמנע״ אני אוחזת בידו ״אתה תנצח, תהיה בטוח בזה. בתור אחת שראתה אלפיי גולשים, אתה הכי טוב שראיתי, הגלים הם שלך.״ רוי מחייך אליי ונושק לראשי. אנחנו מביטים אחד בשני דקות ארוכות. לרגע חשבתי שינשק אותי אך הוא קם במהירות והתקדם אל עבר החלון. ״כדאי שאלך לנוח לקראת מחר. תבואי, יעודד אותי לדעת שאת שם.״ הוא אומר ונעלם. אני מביטה אל עבר החלון הפתוח, הרוח החמימה גורמת לוילון לרקוד. מה אעשה? איך אמשיך הלאה מהגבר היפה הזה?

****

למחרת בבוקר אני ומייסון פגשנו את אן ומייק על החוף. החוף מלא בתלמידים, בבוגרים ואפילו זקנים. כולם הגיעו לראות את תחרות הגלישה. אני מנגבת את ידיי המזיעות על מכנסיי הקצרים. אני בלחץ. אני מאוד בלחץ. אני מתפללת בליבי שרוי ינצח.
״רוי מעולה, הוא לוקח את זה״ מייק אומר ומניח את ידו על כתפי, וידו האחרת מונחת על מותניה של אן ברכושניות. ״אני יודעת״ אני אומרת ומשכנעת את עצמי.
לפי מה שהבנתי רוי מתחרה אחרון.
כל המתחרים כבר עלו אחד אחרי השני על הגלים וכולם היו מאוד טובים, זה גרם לי לחשוש מעט אך רוי טוב יותר. רוי ינצח בלי שום ספק. ״המתחרה הבא והאחרון-רוי!!!״ נשמע קולו של המזניק ורוי הופיע על הגלים. ליבי פרפר מהתרגשות. ״אוקיי אני מבין למה את מאוהבת בו, הוא חתיך בטירוף״ מייסון אומר מצדי השמאלי. אני מחייכת. רוי בהחלט היה מאוד חתיך, וליבו היה שלי.
רוי רוקד על הגלים, זה נראה מושלם. לא היה שום טעות בתנועותיו, הוא היה מהפנט. ״וואו״ אן אומרת ומייק מאשר אותה בהנהון מופתע. כולם בשקט ומביטים ברוי. הוא פשוט מושלם.
״אני חושבת שלאף אחד אין ספק! יש לנו מנצח גבירותיי ורבותיי- רוי!!!!״ רוי שומע את ההכרזתו כמנצח כשהוא עדיין על הגלשן. הוא מרים את ידיו לאוויר וצועק באושר. אני קופצת במקום מהתרגשות שמעולם לא הרגשתי. ברור שלא היה פה שום ספק! אני ידעתי! כל הקהל התחיל להריע לרוי. צועקים את שמו, גאים בו. רעש שלעולם לא ימאס עליי. מייק שורק לרוי ואן צורחת לו על כמה הוא סקסי. אני צוחקת ולא מנתקת את מבטי ממנו.

לפתע בין כל הצעקות. גל גדול מכה ברוי בחוזקה וזורק אותו אל תוך הים. הגלשן שלו צף על פני המים והרצועה שאמורה להיות מחוברת לרגלו- משוחררת. ליבי הפסיק לפעום.
כל הרעש מסביב , הכפיים הסוערות, הצרחות של הבנות, ושל הבנים, הפכו לשקט. שקט שקורע את האוזניים שלי, כולם מחכים.
למה הוא לא יוצא? למה הוא לא יוצא מהמים? למה הוא לא יוצא מהפאקינג מים?!
פי נפתח וניסה להחדיר אוויר אל ראותיי, ידיי החלו לרעוד וליבי פעם כמו שלא פעם מעולם- כאן הבנתי, שמעולם לא פחדתי כמו שפחדתי באותו הרגע.
מבלי לחשוב פעמיים, בלי לחשוב בכלל, אני רצה אל תוך המים הקפואים של הים. הגלים דוחפים אותי אל החוף, מנסים להרחיק אותי ממנו. אך הם לא יודעים עד כמה הוא חשוב לי. הם לא יודעים שלא אתן להם לקחת אותו ממני.
אני שוחה ושוחה, לא מוצאת אותו, משתגעת.
״רוי!!!״ אני צורחת את שמו ובולעת את מי הים.
״רוי!!!!!!!!!״

___________
______________________

היי בנות! מקווה שאהבתן את הפרק!
אוהבת❤️