My Little Mermaid

Chapter 27

****

״אני לא מאמינה שאת הולכת לי!״ אן מייבבת ומצמידה אותי אליה בחוזקה. אני מסדרת את משקפיי השמש על אפי. בכיתי הרבה, העיניים שלי נפוחות מאוד. אחרי השיחה עם אמי קנינו כרטיס טיסה מידי, יצאנו אחרי שעתיים מהבית והכל קרה מהר כל כך. הגענו לשלב שאני נפרדת מהוריי ומאן. הקול בכריזה מזכיר לי שהטיסה שלי אמורה להמריא עוד כמה דקות. ״זה רק לעשרה ימים אן.. נדבר כל יום בטלפון. את יודעת שאני צריכה את זה..״ סיפרתי לאן שאני ורוי נפרדנו. לא סיפרתי לה את הסיבה כי זה יסתיים בזה בלוקאס ימית בידי אן. ״אני יודעת, לכי לנוח, אל תחשבי יותר מדי! בפשוט תנוחי.״ היא מחייכת אליי חיוך חושף שיניים אך מודאג. ״תדברי איתי כל יום, אל תתני לי לדאוג לך״ היא מתחננת ״אני לא אתן. אני אדבר איתך כל יום, מבטיחה״ אני נושקת ללחיה ופונה להוריי. אני מחבקת את הוריי חיבוק חזק וארוך, ״תשמרי על עצמך מתוקה, סבתא תדאג לך מעולה.״ אבי אומר לי ונושק לראשי. אני מתנתקת מהם ואוחזת בתיק הגב השחור שלי. אני נושמת עמוק ומסתובבת, אני מראה לבחורה היפה בעחת השיער השחור את כרטיס הטיסה שלי והיא נותנת לי להכנס למטוס.

לוקח לי זמן עד שאני מוצאת את המושב שלי. למזלי הוא ליד החלון. אני מתיישבת ומביטה אל הכנף הארוך של המטוס. מעולם לא טסתי לבדי והאמת שזה מאוד מפחיד אותי. אך אני אהיה בסדר נכון?
ריח נעים של בושם גברי מלטף את אפי, אני מביטה אל מקור הריח ורואה גבר יפייפה מתיישב לידי. שיערו שטני, אפשר לראות דרך חולצתו הלבנה שגופו מחוטב וארוך. עיניו החומות בוחנות את שיערי בזמן שאני בוחנת אותו. ״יש לך שיער מאוד יפה״ הוא אומר במבטא בריטי ומחייך חיוך כובש שגורם לי להסמיק. ״תודה״ אני לוחשת ומחזירה את מבטי אל מעבר לחלון הקטן. אני נושמת עמוק ומחכה שהמטוס הזה כבר ימריא. החלק הכי מפחיד הוא ההמראה, אני רק רוצה שנגיע לשמיים ונתייצב, ואז ארגע.
״אל תדאגי, אני פה איתך״ הפחד שלי עד כדי כך שקוף? אני נאנחת. אני לא רוצה שיתחיל איתי. רק זה חסר לי.. אני רוצה חופשה נטולת דרמות.
״אני מצטערת.. אני לא מעוניינת..״ אני מגמגמת ומנסה להביט בזר החתיך. עיניו נראות מבולבלות אך כשההבנה מחלחלת לראשו הוא פורץ בצחוק. אני מוצפת בלבול ואז זעם ממלא אותי. ״מה כל כך מצחיק?״ אני תוקפת אותו. הוא מביט בי אחרי שמנגב דמעת צחוק שירדה מעיניו. ״אני מצטער אני.. לא מעוניין בנשים. כלומר את מאוד יפה אבל אני מעדיף גברים.״ עיניי נפערות בעוצמה. הוא.. גיי? אבל הוא.. ״אני יודע, אני חתיך מדי בשביל להיות הומו. שמעתי את זה הרבה מאוד בעבר״ אני מצחקקת ואני מרגישה שאבן יורדת לי מהלב. ״אז, אני יכול להכיר אותך עכשיו? כי אני אגיד לך את האמת- אני מפחד מאוד מטיסות, ואני לבד. כשאמרתי שאני פה איתך זה בגלל שאני מאוד רוצה שאת תיהי איתי. אני עומד להתעלף.״ הוא הופך ללחוץ מאוד ואני מצחקקת שוב. ״רק אל תתעלף. גם אני מפחדת, נעבור את זה.״ הוא מחייך, ״אז לונדון אה?״ הוא אומר ורגלו מתחילה לקפץ בלחץ. הוא ממש לחוץ אה?
״כן לונדון..״ אני אומרת בקול עצוב ונזכרת ברוי. מעניין מה הוא עושה עכשיו.. אני כל כך מתגעגעת להיות לידו.
״אז.. זה גבר? בגללו את טסה ללונדון?״ מבטי עובר אליו. ״איך אתה יודע?״ אני לוחשת והוא מושך בכתפיו. ״לא קשה לנחש, את עצובה מאוד וזה נראה שאת בורחת ממשהו. את בטיסה הזאת כי אין ברירה. את לא באמת רוצה לטוס נכון?״ אני נאנחת. ״אני רק רוצה להיות איתו..״
״אז מה מונע ממך את זה?״
״יותר מדי בעיות. יותר מדי דרמה. ההורים שלו.. אני לא יכולה לדבר על זה.״
״זה בסדר אני מבין. אני הייתי מאוהב במישהו שההורים שלו לא נתנו לו לצאת איתי. כי זה פוגע להם במוניטין, מסתבר שזה בושה להיות הומו במשפחה שלו..״
״הכל מסתכם במונטין, אה?״ אני לוחשת. והוא מהנהן בעצב. ״הוא אהב אותך?״ אני שואלת וחיוך מתוק ונבוך מתפרס על פניו. ״כן, מאוד. הוא רצה לברוח איתי אבל לא יכולתי לחיות עם המחשבה שהפרדתי בינו לבין המשפחה שלו.״ אני מחייכת חיוך עצוב. להתאהב זה חרא. אני מניחה את ידי על ידו, זאת הדרך היחידה שיש לי לנחם אותו. שום מילה לא תעזור. הוא מחייך אליי חיוך אסיר תודה.
״למה אתה נוסע ללונדון?״ אני מנסה לשנות נושא. הוא מביט בי ונושם עמוק. ״אני הולך לבקר את ההורים שלי. לא ראיתי אותם הרבה זמן. ברגע שמלאו לי 21 שנים טסתי לכאן. רציתי חופש. ברחתי.. בדיוק כמו שאת בורחת מהחבר שלך.״ אני מהנהנת בהבנה. אז הוא מלונדון, בגלל זה המבטא הבריטי והסקסי הזה. ״רגע״ הוא מזדקף פתאום
״איך בכלל קוראים לך?״ אני פורצת בצחוק. איך לא אמרנו את זה עד עכשיו?
״אני סול גיירד.״ אני שולחת את ידי ללחיצה.
״אני מייסון לנדן״ הוא לוחץ את ידי בחיוך כובש. איך הדבר היפה הזה אוהב בנים? פשוט פספוס לעם הנשי. אך הגברים בהחלט זכו.
״אל תדאגי. אני אדאג שנפגש בלונדון, ונלך להנות. ואם מישהו יתחיל איתך נשקר לו שאני ואת ביחד. בכל מקרה אף אחד לא מאמין שאני הומו. אני מנחש שאת לא תרצי גברים סטרייטים בסביבתך בחופשה הזאת.״ אני מהנהנת ומצחקקת. יש לי תחושה שהוא יהפוך את החופשה הזאת לשמחה יותר.
הקברניט מודיע שאנחנו נתחיל בטיסה, ושנחגור את חגורות הבטיחות. אני נושמת עמוק ומרגישה שהגוף שלי מתחיל לרעוד, אני שמה לב שמייסון באותו המצב. הוא מחייך חיוך לחוץ וגם אני. ״יהיה בסדר״ הוא אומר והמבטא שלו מרגיע אותי. אני נושמת עמוק והפנים של רוי מופיעות בראשי. אני מקווה שהוא בסדר.
אני יודעת שהטיסה הזאת תעשה לי יותר טוב, אני חייבת להתרחק.

__________
_______________

מקווה שאהבתן את הפרק!
אוהבת❤️